בשבוע שעבר טפחה צמרת משטרת ישראל על שכמי מפקדיה וראשיה לנוכח הקמת יחידה מיוחדת בשם "סייף" (חרב), למיגור האלימות בחברה הערבית. בד בבד, וכדי להוכיח את רצינות פועלה בנידון, היא הזדרזה ללוות את ההכרזה בפעולה ג'יימס בונדית מתוקשרת ומתוזמרת ובמהלכה נעצרו אחדים, הוחרם נשק רב וכסף — סכום של כ... מיליון שקלים מפרוטקשן. שומו שמיים!
אנחנו התמימים, כמעט פצחנו בדֶּבְּקוֹת המוניות בכיכרות המרכזיות ביישובים הערביים לנוכח המבצע המרתיע הזה, וכמעט מיהרנו להכריז על יום חג. לא חלפו להם ימים אחדים, ותגובת החמושים חובקי הארץ מיהרה להגיע. 21 יריות מנשק בלתי חוקי בעליל ניקבו את גופו של סאהר איסמעיל מהכפר ראמה בפתח ביתו לאור יום, ללא משתיקי קול וקבל עם ועולם. המשטרה, מתברר, שוב הובסה. עתה הגיע רגע הסיפוק העצמי והטפיחות על השכם מהצד הנגדי. עולם הנשק הלא-חוקי חגג, והלבבות שלנו כמעט נדמו. מי הבא בתור?
והנה בני משפחתו של איסמעיל המנוח, שאותו לצערי לא הכרתי אך קראתי על הקריירה שלו שהייתה בנסיקה, נאלצים לקבור אותו לפני שכל מאווייו וחלומותיו מתגשמים. אלמנתו זועקת זעקות שבר ובנו משתתק לו לנוכח האובדן הנורא.
רחמנא ליצלן, הרי מי שיעיד - סופו שייקטל ביריות לאור יום, ללא מורא וללא היסוס, שהרי חמושים אינם נרתעים והם מסתובבים כגבירים זקופי קומה
משטרת ישראל לא אמורה לבצע מעצרים מצולמים, החרמות מתועדות ורדיפות מלוות ביללות סירנות. היא אמורה למנוע התאלמנות מיריות, שכול מנשק חם ויתמות בגלל אי-תשלום דמי חסות. משטרת ישראל מצווה להגן עלינו בצאתנו לעבודתנו, בשהייתנו במרחב הפרטי והציבורי ולטעת בקרבנו שקט פנימי וביטחון אישי, שאנחנו ממוגנים ומאובטחים. אך לשווא.
תחת הנהגתה של המשטרה בעבר וגם כיום אנחנו נמצאים במציאות שבה אנו חשופים כמו ברווזים במטווח, ומי הבא בתור שישיר את שירת הברבור?
קטונתי מללמד את המשטרה פרקים במלחמה נגד כנופיות ונגד בודדים חמושים: מודיעין, מודיעין ושוב מודיעין. אכיפה והתרעה ופעולות קשוחות ללא כחל וסרק - ואל נא תמטירו עליי ועלינו את משפטי המחץ האופייניים כגון "דרוש זמן", "איסוף מודיעיני לוקח זמן" ו"החברה הערבית איננה מוכנה להעיד".
רחמנא ליצלן, הרי מי שיעיד - סופו שייקטל ביריות לאור יום, ללא מורא וללא היסוס, שהרי חמושים אינם נרתעים והם מסתובבים כגבירים זקופי קומה, דוהרים על אופנועים לבושים בשחור ומחליפים חיש מהר את האופנוע במרצדס או בב-מ-וו. יש לנהל נגדם מלחמת חורמה עם אפס סובלנות ואיסוף טוטאלי של נשק.
זוהיר בהלולצילום: אוהד צויגנברג, ארכיון ידיעות אחרונותהמשטרה, זו אותה משטרה שהצליחה בעבר הלא רחוק להעלים כמה ממשפחות הפשע בישראל. כעת הערבים הם במקום הראשון בסוגיה הזאת. בשאר התחומים אנחנו משתרכים מאחור, מפוחדים, מבוהלים, חסרי ישע והגנה, ובעיקר תוהים מי הבא בתור.
סאהר איסמעיל איננו עוד קורבן, שהרי היריות כבר קוטלות מנהיגים. הדמעות בעוד ימים אחדים ייבשו, ורק השאלות הנוקבות לגבי עתידנו, עתיד ילדינו וטפנו, נשותינו וזקנינו וגם צעירינו, ימשיכו ללוות אותנו מבלי שמאן דהוא יבטיח שיש לזה סוף. כולי תקווה שמבצע חרב לא יתברר כחרב פיפיות.
- זוהיר בהלול הוא איש תקשורת, לשעבר ח"כ מטעם המחנה הציוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
