משרד המשפטים החל בהליך חקיקה מהיר של חוק שיאפשר את החזקתם, מעצרם והעמדתם לדין של מחבלי חמאס שפשטו ב-7 באוקטובר על יישובי העוטף וטבחו באזרחי המדינה. במסגרת החוק יועמדו לדין גם מחבלים שנעצרו על ידי צה"ל במהלך התמרון הקרקעי בעזה.
ההחלטה על קידום החוק התקבלה בימים האחרונים בתיאום בין בכירי משרד המשפטים, שעליו הוטלה המלאכה, לבין יו"ר ועדת החוקה של הכנסת שמחה רוטמן, שניצב בראש ועדת המשנה של הכנסת שהוקמה במיוחד לצורך בחינת ההעמדה לדין של המחבלים.
שלשום קיימה הוועדה דיון חסוי כדי למפות את החוקים שיש לתקן לצורך העמדת המחבלים לדין. "כשעוסקים בטרור צריכים לעשות חשיבה מחודשת כמעט על כל הנחות המוצא, גם ברשות המבצעת וגם ברשות השופטת", אמר רוטמן. "המציאות שבה יש לתקן היום את חקיקת החוקים הקיימים - טלאי על טלאי - בלי הכרעה מדינית ברורה לאן הולכים, אינה מייצרת פתרון מיטבי".
גם שר המשפטים יריב לוין והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה מקיימים ישיבות שבועיות במטרה לבחון כיצד מתגברים על הקשיים המשפטיים, וכיצד לבנות מסגרות משפטיות על מנת לטפל בנושא כה ייחודי - טבח על ידי ארגון טרור, שאינו רואה עצמו כפוף לדין הבינלאומי ובכלל זאת לדיני המלחמה.
הכוונה היא שהחוק יעסוק, בין השאר, בשינוי הכללים הרגילים של מעצר, חקירה והעמדה לדין שקיימים כיום בחוק המעצרים. בנוסף, בשל ייחודיותו של הטבח, אכזריותו, היקפו וקשיים ראייתים שנובעים מזיהום הזירה ומתיעודה, יש צורך גם בבניית מעטפת חוקים חדשה. כך לדוגמה, החוק החדש צפוי לענות על הבעיה של הקושי לדעת בדיוק איזה קורבן נפגע ממי. יינתן מענה לשאלה האם כל אחד מהמחבלים העצורים יואשם בכל פשעי 7 באוקטובר, כשלהגדרת הפשעים הללו יוצמדו גם עבירות המצויות כבר היום בספר החוקים כמו רצח, אונס, שוד והתעללות.
החוק יעסוק גם ב"אכסניה" שבה יתקיים המשפט - בית דין מחוזי רגיל, בית משפט צבאי או בית משפט מיוחד (כמו במשפטי אייכמן ודמיאניוק), ויכלול גם את שילוב עונש המוות בחקיקה.
אתמול פגשה היועמ"שית בהרב-מיארה משלחת של תובעים כלליים וראשי מערכות תביעה מהעולם. מדובר בתובעים כלליים ותובעים בכירים ממדינות שאזרחיהן נרצחו או נחטפו ב-7 באוקטובר, בהם ראשי מערכות התביעה בגרמניה, ארה"ב, בולגריה, צ'כיה, פורטוגל, אסטוניה וכן נציגי שגרירויות יפן, אוסטרליה ודנמרק.
"חקירת המחבלים והעמדתם לדין היא משימה בעלת חשיבות עליונה עבור ישראל והקהילה הבינלאומית", אמרה להם היועמ"שית. "חובתנו היא להילחם בטרור. לא רק למען אזרחי ישראל, אלא למען הקהילה הבינלאומית ושאר מדינות העולם שחולקות עימנו את המחויבות לעקרונות הצדק והאנושיות. כולי תקווה כי לאחר הביקור בישראל, תמשיכו לפעול בנחישות בכל הכלים המשפטיים העומדים לרשותכם כחלק ממאבקנו בטרור".
הביקור התקיים בהובלת משרד המשפטים ומשרד החוץ. מנכ"ל משרד המשפטים, איתמר דוננפלד, אמר שבמהלך הביקור נפגשו חברי המשלחת עם בכירי משרד המשפטים, בהם היועמ"שית, פרקליט המדינה ונציגי המשלחת הישראלית להאג, וקיבלו סקירות מבכירי מערכת הביטחון, משרד החוץ ומשטרת ישראל על אודות ארגון חמאס והפשעים שביצעו אנשיו. בנוסף, חברי המשלחת נחשפו באופן בלתי אמצעי לזוועות 7 באוקטובר, כשנפגשו עם משפחות שיקיריהן נרצחו או נחטפו, וקיימו סיור בזירות המתקפה ביישובי העוטף.
על פי ההערכה, הכנת החוק תסתיים ותעבור בכנסת תוך כחודשיים. אלא שבצמרת המערכת המשפטית אומרים שעל אף שהתביעה הצבאית, השב"כ, הפרקליטות והכנסת ממשיכים בהיערכות המשפטית לגיבוש המסגרת המשפטית והחקיקתית הנדרשת - ההערכה היא שהמשפט עצמו יתקיים רק אחרי סיום המלחמה בעזה.
להמתנה לסיום המלחמה יש כמה סיבות: כל עוד ישנם חטופים בעזה, ישראל אינה מעוניינת ליצור הסחות דעת שעלולת לחבל בסיכויי החזרתם. סיבה נוספת היא חשש שהפלסטינים וארגוני זכויות אדם באירופה יגבירו יוזמות למתקפת נגד משפטית נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (בנפרד מבית הדין הבינלאומי לצדק), בטיעון שיש לבדוק גם ביצוע פשעי המלחמה מצד ישראל כלפי אוכלוסייה אזרחית בעזה. כמו כן, בשל הייחודיות הצפויה של המשפט, יש לשנות חוקים רבים והדבר דורש זמן. במערכת המשפט אומרים: "ההחלטה הסופית האם ומתי לפתוח בהליכים אלה תתקבל על ידי ראש הממשלה, שר המשפטים והקבינט, ולא על ידי הכנסת".
לצד הליך החקיקה החדש, הגישו יו"ר ועדת החוקה רוטמן ושורת חברי כנסת מהימין הצעת חוק שהיא למעשה תיקון לחוק הסנגוריה הציבורית. התיקון המוצע מאפשר למנוע ייצוג משפטי ממחבלי חמאס שנעצרו על ידי ישראל מאז 7 באוקטובר, בכל ההליכים הפליליים נגדם, כולל אם יועמדו לדין במסגרת בית דין מיוחד שיוקם לאחר תום הקרבות. ההערכה היא שעורכי דין בינלאומיים יישכרו על ידי גורמים פלסטינים וארגוני זכויות אדם לשם ייצוג המחבלים, ומטרת ההצעה החדשה היא לא לאפשר זאת.
הצעת החוק עברה לקריאה ראשונה, למרות התנגדות היועמ"שית בהרב-מיארה בנימוק שישראל חייבת לקיים את האמנות והחוקים הבינלאומיים בכל הנוגע להגנה על נאשמים, כדי לחזק את הלגיטימציה במהלך המאבק המשפטי נגדה.