לפעמים חלומות מתגשמים: אחרי 16 שנים של המתנה, רצופה בגעגועים, תסכול, רגעי משבר, בכי וייאוש, יתגשם חלומה של יטייש איילו בת ה-25 והיא תוכל סוף-סוף לחבק את אביה. בשבוע הבא אמור האב, להמסגין (55), לעלות לישראל מאתיופיה יחד עם אשתו בוסיי (50) ושלוש אחיותיה הצעירות של איילו: סנטיהו (17), הגודיי (12) ומסקרם בת ה-8.
"ידיעות אחרונות" ו-ynet החלו ללוות את סיפורה המרגש של איילו, שהייתה לוחמת חילוץ והצלה ונבחרה לאחת מ-120 החיילים מצטייני הנשיא. אז, ערב יום העצמאות ה-70, שיתפה איילו בקורותיה ובחלומה: שאביה יעמוד לצידה בטקס בבית הנשיא. "הוריי התגרשו כשהייתי בת שנה, גדלתי עם אבי עד עלייתי לישראל בגיל 10, את כל ערכיי קיבלתי ממנו: כבוד, עזרה לזולת והסתפקות במועט. מאז שעליתי לארץ עברו עליי יותר מעשר שנים של געגועים קשים. חלומו של אבי היה תמיד לעלות לישראל עם משפחתו ולהתאחד איתי", היא כתבה במכתב ששלחה אז למשרד הפנים.
בעקבות פניית "ידיעות אחרונות" לרשות האוכלוסין וההגירה, הודיע בזמנו שר הפנים אריה דרעי כי יאשר מיידית את בקשת האב לעלות לארץ. "אני מתקשה לחשוב על חיילת מצטיינת שתקבל אות הצטיינות בבית הנשיא כשליבה חצוי ואביה נותר מאחור", הסביר. אביה לא הצליח להגיע לטקס, ומאז ניצבה איילו בפני חומה של אטימות ובירוקרטיה.
"לאכזבתי, אז אחרי זמן ענו לי שאושר רק לאבי לעלות וכל משפחתו תישאר באתיופיה", היא שחזרה לפני כשלוש וחצי שנים. "איך אבא אמור לוותר על חצי ממשפחתו? איך ציפו ממנו לבחור בין בתו הבכורה שחיה כאן לבין אשתו וילדיו הצעירים? לחמתי בהצטיינות בכל הגזרות המסוכנות והיום, כשאני מבקשת מהמדינה להעלות את אחיותיי הצעירות, אני נתקלת בסירוב. אני מרגישה שהמדינה בגדה בי".
אבל איילו לא ויתרה והמשיכה לחתור למטרה בנחישות של לוחמת. "עבדתי בשתי עבודות, אפילו 16-15 שעות ביממה, כדי לשלוח כל חודש סיוע כלכלי למשפחה בגונדר, ולקחתי עורך דין מומחה בנושאי הגירה כדי שיקדם את העניין מבחינה משפטית", היא תיארה אתמול. "עברתי תקופות קשות של אכזבה, תסכול, ייאוש וכאב עמוק על המצב, הפסקתי להאמין שאי פעם הוא יעלה לארץ, אבל לא הפסקתי להילחם. עצרתי את החיים במשך ארבע שנים, ויתרתי על הטיול הגדול עם החברות, לא התחלתי ללמוד כי לא יכולתי להתחיל את החיים עד שהמשפחה שלי לא עולה והייתי צריכה לעבוד הרבה שעות כדי לממן את המאבק".
והמאבק נשא פרי. "לפני כ-3 חודשים קרה הנס", היא סיפרה. "הזמינו אותי לראיון ברשות האוכלוסין, דיברו איתי מספר פעמים ואז יצרו קשר עם אבא בגונדר כדי לאמת את כל הפרטים שמסרתי. הוא היה בהלם, גם הוא היה כבר מיואש לגמרי, הוא כבר רצה לחזור לכפר למשפחה שלו, ואם זה לא היה קורה עכשיו אז הוא היה חוזר לכפר ועוזב את המאבק".
האב, שצפוי לנחות בנתב"ג ביום שלישי, אמר: "אני מתרגש ברמה שאני לא יכול לתאר , עוד פחות משבוע אפגוש את בתי הבכורה, חלום של 16 שנה יתגשם".
לקראת הסוף הטוב, סיכמה שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו-שטה: "זו זכות גדולה לאחד משפחות, לאחד הורים וילדים שמפוצלים בין שתי יבשות. שמתי לי למטרה לתקן עוול ממושך של עשרות שנים, ואני ממשיכה ביתר שאת ביישום ההחלטה אותה העברתי להעלאת הממתינים מאתיופיה, במסגרת מבצע צור ישראל".
