משלחת של בכירים מתנועת חמאס נחתה לאחרונה במפתיע במוסקבה, בהזמנה רשמית של ממשלת רוסיה. הביקור מעורר עניין במיוחד לנוכח ההתפתחויות האחרונות הקשורות לשני הצדדים: בחמאס עסוקים בעימות סביב מסגד אל-אקצא, ואילו רוסיה שקועה עד צוואר בפלישה לאוקראינה ובלחימה בה. ניכר כי רוסיה מתאמצת להקל את בידודה הבינלאומי על ידי התקרבות לדעת הקהל הערבי והאסלאמי. אמנם המשטרים הערביים מזדהים איתה, אבל תמיכה זו חסרת ערך משום שאין להם בסיס עממי. בנוסף, כשרוסיה מזמינה אליה משלחת של גוף שארה"ב רואה בו ארגון טרור, ברור שהיא מעוניינת להתנגח עמה ועם המערב.
ההודעה על הביקור פורסמה רק עם הגעתה של המשלחת לרוסיה. לא נעשתה שום הכנה מוקדמת, אבל גורמי חמאס מהימנים הדגישו שהביקור התקיים בעקבות הזמנה ישנה, ואינו קשור ישירות למתיחות שהתגברה במהלך הרמדאן בזירה הישראלית-פלסטינית, או למתיחות האחרונה ביחסים בין רוסיה לישראל על רקע הצהרותיו של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב על שורשיו היהודיים של אדולף היטלר. למרבה העניין, התנצלותו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בפני ראש ממשלת ישראל בנט התרחשה כאשר משלחת חמאס שהתה במוסקבה.
אין ספק שרוסיה מבקשת להתקרב אל דעת הקהל הערבי והאסלאמי, ולכן היא זימנה את חמאס, המייצגת תנועה פלסטינית מרכזית. אולם שימוש בקלף הפלסטיני כדי לחפות על מדיניות מוטעית, פסולה ובלתי מקובלת, מדגיש את אופיו הרודני של השלטון הרוסי, שמנסה לגרוף הון עצמי על חשבון הפלסטינים.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שרוסיה כובשת את אוקראינה בדיוק כמו ישראל בפלסטין, ואפילו לברוב לא מכחיש זאת. עם זאת, לפנינו הודאה רוסית בחשיבותה של חמאס ובמעמדה מבחינה פלסטינית, ערבית ואסלאמית. הזמנתה מדגישה את חשיבותה כתנועה דומיננטית בעם הפלסטיני, השולטת במחצית מאזרחיו בתוך עזה ונהנית מאותו שיעור תמיכה לפחות בגדה המערבית ובתפוצות, בעיקר לאור אוזלת ידה של הרשות הפלסטינית ברמאללה.
נראה ששני הצדדים משתפים פעולה: חמאס לא תוותר על הקִרבה לרוסיה. מצד ישראל נשמעות הצהרות כי על אף המהלכים הרוסיים, זהו מס שפתיים לצורכי תעמולה שתספק את הפלסטינים
אין ספק שבחמאס הבינו את הרקע הציני להזמנה של מוסקבה, אולם לא היה ניתן להעלות על הדעת שבכירי התנועה היו דוחים אותה. הביקור יצא אל הפועל לאחר שישראל הביעה את הסתייגותה בנוגע לפלישה הרוסית, הסתייגות שכללה הצהרות חריפות של שר החוץ הישראלי יאיר לפיד על פשעי מלחמה של רוסיה בבוצ'ה. לפיכך, גם אם הביקור התקיים בו-זמנית עם התנצלותו של פוטין בפני ישראל על התבטאותו של לברוב, הרי לא ניתן להתעלם מהשיקולים הפוליטיים הציניים של זימון חמאס למוסקבה בעת הזאת.
במילים אחרות, רוסיה מהלכת על חבל דק בין ישראל לפלסטינים, תוך ניסיון למצוא נוסחה לחזק את מעמדה כמעצמה למרות בידודה על ידי המערב. על כן תמיכה בעניין הפלסטיני אין משמעותה שבירת הכלים עם ישראל או החלשת היחסים איתה. היעד הרוסי העיקרי היה ועודנו להטות את דעת הקהל הערבי והאסלאמי ולאתגר את המערב. מצד אחד היא משקיעה את מרצה בהתקרבות לחמאס כדי לשבור את מצור היחסים הבין-לאומיים שהוטל עליה, מצד שני היא שומרת על התיאום הביטחוני בזירה החשובה ביותר עבורה – סוריה.
מאג'ד עזאםנראה כי שני הצדדים משתפים עמה פעולה: חמאס לא תוותר על הקִרבה לרוסיה, וייתכן שבכיריה יגיעו לביקורים נוספים במוסקבה. מצד ישראל נשמעות הצהרות כי על אף המהלכים הרוסיים הפומביים לתמיכה בפלסטינים, אין ספק כי זהו מס שפתיים בלבד לצורכי תעמולה שתספק את הפלסטינים ומדינות ערב, אבל לא תפגע בישראל או תשפיע עליה לרעה.
האם המהלך הזה צפוי להביא בשורה לפלסטינים? מסופקני. תמיכת כובש בנכבש אחר היא צינית מכדי לספק תקווה, ואין ספק שהאינטרסים הרוסיים הם היחידים שמנהלים את העניין.
- מאג'ד עזאם הוא עיתונאי פלסטיני ועורך המגזין הטורקי לפלסטינים. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד" היוצא לאור בלונדון. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: אריה גוס
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
