(צילום: חגי דקל)
כחרדי מן המניין, וכסטודנט שנה ג' בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, קראתי את מאמרו של נשיא הטכניון לשעבר פרופ' פרץ לביא בנושא לימודי הליבה, וכיוון שאני חלוק עליו בכמה סוגיות, אשמח לחלק דיון זה לכמה נקודות. אשתדל שהן יהיו ענייניות ופרקטיות ככל האפשר.
כהקדמה אציין שיסוד הדיון הוא ערכי. כלומר: מהם הערכים הבולטים והחשובים שעליהם אנו – חרדים או חילונים - שמים דגש ומשקיעים מאמץ מיוחד כדי להנחיל אותם הלאה? אולם זהו אינו המישור שבו אני מעוניין להתייחס לדברים. הפערים בתפיסת חשיבות לימודי הקודש ידועים וברורים, והם אכן שורש המחלוקת המבעבעת כיום, אבל זוהי סוגייה תיאולוגית ואין מקומה כאן.
הדיון שלנו מתמקד בקושי של חרדים בהשתלבות בשוק העבודה החופשי עקב חוסר בלימודים בסיסיים, דבר המקשה על בוגרים הרוצים לפרנס את משפחותיהם באופן מכובד להשלים לימודים אקדמיים. על דיון זה נסוב מאמרו של פרופ' לביא ועל דבריו אלו אעיר כמה הערות.
ראשית, הערה מחקרית. כראיה לשיטתו תיאר פרופ' לביא את היכרותו עם קבוצת בוגרים חרדים שלמדו במכינה קדם-אקדמית בטכניון, ומתוך 22 שניגשו אליה עברו רק 13 (קצת יותר מ-59%). מהמקרה הזה הוא הסיק על הקשיים והפערים שגררו עמם התשעה שלא הצליחו להתקדם ללימודים לתואר.
אולם מקרה יחיד אינו מייצג. אם מקרה בודד אכן היה מייצג, אז בבקשה: אני כאמור לומד באוניברסיטה הפתוחה. מתוך קבוצה התחלתית של 22, אנו עומדים כיום על 18 המתקרבים לסיום שנה ג' (אחרי שלמדנו סטטיסטיקה א' ו-ב' ועוד ועוד). כלומר, שיעור מכובד של 81% לקראת סיום תואר בפסיכולוגיה.
אבל, כאמור, מקרה יחיד אינו מייצג. כדי להציג פערי הצלחה לעומת רישום, מן החובה להביא את מספר הנרשמים ואת מספר הנושרים בציבור הכללי, ואת מספר הנרשמים והנושרים בציבור החרדי. לכו תדעו, אולי תופתעו.
נקודה שנייה: מרוח הדברים במאמר של פרופ' לביא עולה שבוגרי מערכת החינוך החרדית הם חסרי השכלה בסיסית. כבוגר המערכת אני מוכרח לציין שהוא שוגה מיסודו. מי שחפץ להתרשם מוזמן לכל אחד מתלמודי התורה לראות כיצד ילדים מגיל 8 והלאה מתחילים את סדר יומם ב-8:00 בבוקר ומסיימים אותו ב-19:00-18:00 בערב (עם הפסקות מינימליות), כולל השקעה בלימודים אינטלקטואלים ומבחנים רציפים מדי שבוע. ואם נעלה רמה, אל הישיבות התורניות, אלה מתחילים את סדר יומם ב-7:00 בבוקר ומסיימים אותו – שוב, עם הפסקות מועטות – ב-22:00-21:00 בלילה.
כמובן, ברובם אין אלו לימודים כלליים, אבל זה כבר קשור לדיון התיאולוגי. אני מבקש להבהיר שילדים ובני נוער חרדים במוסדות הללו לא מעבירים את זמנם בבטלה. אם כבר, טענה זו אפשר להפנות אל המגזר הכללי (החילוני) המסיים את יומו בשעות הצהריים, המוקדמות או המאוחרות.
יהודה אדלראז הנה הצעה לסדר: אם שיעור לא מבוטל של חרדים המגיעים למכינה קדם-אקדמית מצליחים בשנה ומחצה להשלים פער שהתרחב לאורך 12 שנות לימוד, אולי הגיע הזמן לשנות את השיטה? הנה דוגמה: לשמונה מבני משפחתי יש תואר אקדמי. כול השמונה עברו בהצלחה מכינה, התקדמו בלימודים ולאחר מכן לעבודה בתחום, כולל מן הסתם במקומות המשלבים חרדים וחילונים. השאלה היא, אם כן, מדוע לבזבז שנים רבות כל כך? לא חבל על הזמן היקר של הילדים ושלכם? על תשלומי המורים? אולי עדיף לשלם במרוכז על מכינה ותואר ואז לצאת לעולם התעסוקה?
הציבור החרדי מאמין בחשיבות של לימוד תורה דווקא בשנות הילדות המוקדמות (כאמור, אני לא נכנס לדיון זה). הצורך בעבודה מכובדת אף הוא חשוב, אבל בגילאים אחרים. לכן מכינה היא פתרון מצוין עבור העולם החרדי.
- יהודה אדלר הוא סטודנט לרבנות הראשית ולומד פסיכולוגיה שנה ג' באוניברסיטה הפתוחה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
