בעת צרה, כש-99 אישה ואיש מהחברה הישראלית מוחזקים בשבי החמאס, והציבור בישראל קרוע ומפולג, בין השאר בנוגע לחובת ממשלתו לעשות ככל הנדרש ובכל מחיר כדי לשחררם מהשבי, השאלה המרכזית היא אם חובת המנהיגות היא לפעול למען שחרור חטופים שבויים בכל מחיר, או להפך, ותפקידה הוא לעמוד בפרץ ולא להכנע לתכתיבי ארגון טרור.
שאלה זו מורכבת, אולם היא לא חדשה, ולמעשה כבר ניתנה לה תשובה מכרעת מחכמי ישראל שנדרשו אל השאלה במהלך ההיסטוריה הארוכה של העם היהודי. יתרה מכך - התשובה שהם סיפקו לא רק קובעת את גורל נפשות החטופים לחיים או למוות, היא גם אבן בוחן לאופייה ולטיבה של מנהיגות.
כך למשל, תו תקן לכושר מנהיגות אנחנו שואבים מאגרתו של הרמב"ם ובחתימת ידו משנת 1170. הרמב"ם מתאר בה את מסעו הציבורי במצרים כשהוא מצרף אליו דיינים ותלמידי חכמים, וביחד הם מחזרים על פתחי הבתים, בתי-כנסת ושווקים כדי לאסוף את הסכום הנדרש לפדיון אחיהם היהודים מהשבי. הרמב"ם פועל בתקופה שבה יצרו קהילות יהודיות רשת של אחווה וסולידריות לפדיון משותף של שבויים יהודים באין סמכות מדינית יהודית שתפעל לפדותם. קהילות ישראל הציבו זאת כמבחן לאחריותן ולסולידריות לא רק כלפי יהודיות ויהודים שחייהם נמצאים בידי גויים, אלא של האחת כלפי רעותה. אלה יצרו מהקהילות השונות ציבור שלא יכול לסבול מצב שבו חייהם של יהודיה ויהודי כלשהם נמצאים בידי גויים.
אגרת הרמב"ם, כשהוא בן כשלושים, מגלה את כושר מנהיגותו. מנהיגות לא רק נבחנת בעת צרה, אלא אף נוצרת בעת צרה, שאותה הופך הרמב"ם לצרה משותפת. הוא מצווה לקרוא את אגרתו באזני הציבור בפומבי כדי שפעולתו תשמש למופת, ולא פחות למקור גאווה. בהלכות מתנות עניים הוא חוזר על קביעת חכמי התלמוד שהפכו את פדיון שבויים ל"מצווה רבה". דרוג המצוות נעשה כאן במיוחד כדי להפריד את מצוות פדיון השבויים היהודים מיתר המצוות, ולהפכה למופת וסמל למצווה ציבורית משותפת תחת הנהגתם. ציבור נוצר תחת הנהגה משותפת, והנהגה נוצרת כשהיא מצליחה ליצור ציבור משותף. לא ייתכן ציבור ולא תיתכן הנהגה יהודים המוצאים מהכלל נפשות כשהם בסכנה או בשעת מלחמה.
ולשאלת המחיר, גם היא אינה חדשה. היא כבר נשאלה על-ידי המשנה בתקופה שטרם היות ציבור כלל ישראל וטרם היות פדיונות ציבוריים בכללו, וזו קבעה שאין פודים את השבויים מעל ערכם. השאלה מהו אותו הערך כמובן ניתנה לפרשנות, אך בכל מקרה היא אינה רלוונטית כשהחיים בסכנה, כפי שמלמדים בעלי התוספות ואחריהם שולחן ערוך: ״כל רגע שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים הוי כאילו שופך דמים״ (יו״ד, סימן רנב סעיף ג). ומכך אנו למדים שמנהיג ששם תג מחיר על קדושת החיים אינו מנהיג ציבור כלל.
הכותב הוא פרופ' להיסטוריה, מייסד ומנהל אקדמי של מרכז קורת לציוויליזציה יהודית ועומד בראש ביה"ס למדעי היהדות וארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. ההיסטוריה של נוהג פדיון שבויים היא תחום מחקרו.
פורסם לראשונה: 18:44, 14.01.25