ב-1999 הגיעו למשרד המשפטים ולאגף החקירות במשטרת ישראל, ידיעות מבוססות על כך שמשהו רע מאוד קורה בתוך ישיבת "שובו בנים" של אליעזר ברלנד. הידיעות הסנסציוניות תיארו את חסידיו של ברלנד כשילוב של ארגון פשע וארגון טרור: גוף היררכי, סגור ומהודק, שתחת הנהגתו משולחת הרסן של המנהיג - שבעצמו הורשע במעשים מגונים ותקיפה - פעל במגוון פעולות לא חוקיות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה החסידות של ברלנד עלתה על הרדאר של רשויות האכיפה, אבל הפעם המידע היה אמין, והגיע ישירות מבפנים. "פנה אליי מקור מאוד בכיר מתוך המעגל הכי קרוב של ברלנד, מישהו שהסתכסך איתו", מספר העיתונאי והפעיל החברתי יזהר באר, מנכ"ל עמותת 'קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל'. "אחרי תקופה ארוכה שבה הצלחתי לרכוש את אמונו, יום אחד הוא הביא לי את כל החומרים נגד ברלנד, כולל מסמכים והקלטות".
7 צפייה בגלריה
הרב אליעזר ברלנד. ידיעות על פעילות לא חוקית בישיבה שלו הגיעו למשטרה עוד ב-1999
(צילום: עמית שאבי)
מה היה שם?
"המסמכים עסקו באגף הכספי של ברלנד. היו שם, למשל, עדויות לפעולות מרמה בהיקף של מיליוני שקלים, שאנשי הישיבה שלו הצליחו להוציא מהמדינה. המקור שלי נתן למשטרה מידע אקסקלוסיבי, כמו המיקום של הכספת של ברלנד, כולל הקוד לפתיחתה, ושם נמצאו בהמשך מסמכים נוספים. והיה גם הממד החתרני: הבאתי להם הקלטות, שבהן נשמע ברלנד מדבר על כך שצריך לפגוע באהוד ברק, שהיה אז ראש הממשלה. השב"כ מאוד התעניין בזה".
והיה משהו נוסף, מוזר יותר מהכל, שהופיע במידע שהועבר כבר לפני 22 שנה למשטרת ישראל. "'משמרות הצניעות' של ברלנד", אומר באר. "הטענות היו שהם מרביצים ומעלימים גופות של חסידים ש'סרחו', כלומר כאלה שלא צייתו לכללים של ברלנד. אז זה עוד נשמע דמיוני, כמו אגדה אורבנית, אבל היום זה נראה כאמת לאמיתה".
הרב גליס, שהחזיר את זאבי בתשובה: "היה נראה שבני דלוק על ברלנד. הערתי לו שהוא נסחף אחריו יותר מדי, אבל אי-אפשר היה לדבר איתו על שום דבר". מהצד שני, נראה שגם ברלנד נדלק על החסיד החדש: "זאבי העניק לו לגיטימציה, כי גנדי נחשב לאליל. זה עזר לברלנד, כי אפילו בברסלב התייחסו אליו אז כדמות קיצונית ומוזרה"
באר ריכז במסמך את כל המידע שאסף, והגיש אותו למשטרה תחת הכותרת "'שובו בנים' - דיוקן של משיחיות מסוכנת". בין היתר, ממפה המסמך המפורט את הדמויות המרכזיות בסביבתו של ברלנד, המנהיג הכל יכול של הישיבה החריגה, האלימה והאנרכיסטית. מתוך הרשימה מזדקר שם אחד: בנימין זאבי. או כפי שחבריו ומכריו מכנים אותו - בני.
וכך מתואר זאבי במסמך שהוגש למשטרה, אי אז ב־1999: "בנו של רחבעם זאבי (גנדי), לשעבר איש מודיעין בצה"ל, המוציא לפועל של הרב ברלנד. על פי העדויות, עוסק באופן אינטנסיבי במעקבים ובהאזנות סתר, בעיקר במסגרת פעילות משמרות הצניעות של הישיבה. לאחרונה רכש זאבי ציוד האזנה משוכלל בעלות של עשרות אלפי דולרים". בהמשך המסמך, נקשר שמו של זאבי במקרים של "העלמת אנשים".
"אנשי 'שובו בנים' סיפרו על זאבי שהוא רב-השפעה ומאוד דומיננטי", ממשיך באר. "הם דיברו על השליטה שלו לטענתם בחומרי חבלה וידע בהפעלה של כלי נשק וטכנולוגיית האזנות. הוא היה פעיל מרכזי ביותר במקומות שדרשו ידע מקצועני שאתה משתמש בו לכל מיני משחקים מלוכלכים. זה לפחות מה שביטאו אז המקורבים ביותר למלכות, כלומר לברלנד".
בתוך כמה ימים מרגע שליחת המסמך, זומן באר לפגישות עם המשטרה והשב"כ. "מה שהדהים אותי במפגשים עם רשויות אכיפת החוק לסוגיהן, זה שהן הודו בפניי שאין להן שום מידע פנימי מתוך 'שובו בנים'", אומר באר. "זה היה מקרה קלאסי של אחת מאותן קבוצות סגורות, ולא משנה אם הן חרדיות או לאומניות, שהן כמעט אטומות מפני מודיעין, סטריליות לחלוטין. כל הגורמים שזימנו אותי אמרו לי שאין להם מידע. מה שהעברתי להם היה מבחינתם ראיית הזהב".
ומה עשו עם זה?
"בשב"כ פחות התעניינו במשחקים המלוכלכים של ברלנד. מה שהכי הטריד אותם היו האיומים על אנשי ציבור, והם רצו להשיג מודיעין על הנושא הזה; הם חתרו לחדור לקבוצה הסגורה של ברלנד ולמקם בתוכה סוכן”.
מה לגבי המשטרה?
"אחרי כמה חודשים נודע לי שהם ערכו פשיטה. הם מצאו ופתחו את הכספת של ברלנד ועשו חיפוש גם אצל זאבי, שם נמצאה כל הפירוטכניקה שלו, מצלמות וכלי נשק. אבל היו שתי בעיות שמנעו מהמשטרה לבסס את החשדות לרצח - לא היו גופות, ואף אחד לא דיבר. במשטרה לא הצליחו להגיע לקצה חוט, והפרשה התמוססה".
גם במשטרה מודים כעת, שכל ניסיונותיהם בעבר לבסס ראיות נגד זאבי וגורמים אחרים ב"שובו בנים" באשר לרצח או "העלמת גופות", עלו בתוהו. אך לפני כשנתיים, בעקבות תחקיר של העיתונאית שני חזיזה מ"כאן 11", החלו שוב לזרום למשטרה עדויות על שני מקרי רצח בלתי מפוענחים, שבוצעו לכאורה בידי אנשי "שובו בנים" לפני יותר מ-30 שנה: זה של הנער ניסים שטרית, שנעלם בינואר 1986; וזה של אבי אדרי, שגופתו נמצאה ביער רמות ליד ירושלים ב-1990. גם הפעם, שמו של זאבי כיכב ברשימת החשודים.
בימ"ר ירושלים מינו צוות חקירה חדש והעניקו לפרשה את השם "ניקיון כפיים". במשך חודשים ארוכים ביצעו אנשי הימ"ר חקירה סמויה, שהתבססה על כלים טכנולוגיים שלא היו בידי המשטרה בשנות ה-80 וה-90. בין היתר ביצעו החוקרים "פעולות גירוי", שנועדו לגרום לחשודים לדבר בינם לבין עצמם, בעודם מוקלטים. לפני כחודש, ולאחר שנאסף מספיק חומר מודיעיני, עצרה המשטרה למעלה מעשרה חשודים בפרשה. אחד מהם היה בנימין זאבי, בנו של האלוף והשר לשעבר גנדי, המוציא לפועל של ברלנד.
זאבי, בעל רקע צבאי שידע לתפעל מערך מתקדם של מצלמות ואמצעי האזנה, הפך לקצין המודיעין של ברלנד, שנהג לעקוב אחרי חסידיו. גורם שחקר את הפרשה: "אם לברלנד הייתה בעיה, זאבי היה האיש שפותר לו אותה. זה בדיוק מה שקרה עם הנער נסים שטרית"
בחקירות שלהם הקפידו אנשי "שובו בנים" לשתוק, כרגיל. גם זאבי, שבינתיים פרש מהקהילה וניתק מגע מברלנד, הכחיש נמרצות כל קשר לחשדות נגדו. אלא שבשלב מסוים, אחד העצורים נשבר. הוא החל לגולל בפרטי פרטים את גרסתו למאורעות אותו לילה קר בינואר 1986, אז הובל הנער ניסים שטרית ליער אשתאול בהרי ירושלים, הוכה באכזריות ונקבר באדמה. לדברי אותו עד, מי שהכה למוות את שטרית היה בנימין זאבי.
בשבוע שעבר, לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש נגד זאבי כתב אישום ברצח - זאת על אף שגופתו של שטרית לא נמצאה עד כה. "זה נדיר שמוגש כתב אישום בגין רצח, כשאין גופה", אומר איש משטרה לשעבר. הוא מנסה לשווא להיזכר במקרה דומה, שבו הוגש כתב אישום בגין עבירה שנעשתה לפני כל כך הרבה זמן.
כתב האישום החמור נגד זאבי, בן 69, הוא הטוויסט האחרון בסיפור חיים מלא תהפוכות: בנם של זוג לוחמי פלמ"ח נערצים, שגדל תחת חינוך צבאי נוקשה ושירת כקצין בחיל המודיעין, חזר בתשובה והתמגנט לרב כריזמטי וצבעוני - שעבורו היה מוכן לעשות הכל, אבל באמת הכל. "ראית אצלו את הצייתנות המוחלטת", אומר אדם שהכיר את זאבי בתקופה שבה היה צמוד לברלנד. "יכול להיות שזה נבע מהחינוך המאוד צבאי שהוא קיבל בבית ומכל המורשת של אבא שלו, האלוף".
המורשת של האבא האלוף, כבר הועמדה זה מכבר בספק. במשך שנים הוא נחשב לנער הפוסטר של המיליטריזם הישראלי, איש ההגנה ואחד הקצינים הראשונים בצה"ל, מי שבנה את תדמיתו כלוחם ללא חת והפך בראשית שנות ה-70 לסלב בימיו כאלוף פיקוד מרכז, אז רדף אחרי מחבלים ואסר על חייליו להאזין ל"שיר לשלום", בטענה שהוא מכיל מסרים תבוסתניים. ב־1988 הצטרף לפוליטיקה תוך שהוא נושא את דגל ארץ ישראל השלמה ומקדם את רעיון הטרנספר, ופצח בכנסת בקריירה שנמשכה יותר מ־20 שנה. ב־17 באוקטובר 2001, בעת שהיה שר התיירות, נרצח רחבעם זאבי בידי מחבלים מארגון "החזית העממית", יום שמעוגן בחוק כיום זיכרון לאומי.
7 צפייה בגלריה
האבא רחבעם זאבי. מורשתו הוכתמה בעקבות תחקיר עיתונאי מהדהד אחרי מותו
(צילום: דוד רובינגר)
15 שנים לאחר מותו פירסם העיתונאי עמרי אסנהיים מ"עובדה" תחקיר מהדהד על חייו של רחבעם זאבי. בין היתר סופר שם על מקרים של הטרדות מיניות שביצע בחיילות בעת שהיה קצין, עדויות על קשריו לעולם התחתון וטענה כי ירה למוות בערבי חף מפשע. בני משפחת זאבי פנו אז לבית המשפט, בניסיון למנוע את שידור התחקיר, בטענה כי רחבעם זאבי אינו בין החיים ולא יוכל להתגונן מפני ההאשמות. בקשתם נדחתה.
קשה להתעלם מקווי הדמיון בין הבן לאביו, ששמרו על קשר טוב גם לאחר שאחד מהם חזר בתשובה ונטמע בתוך חסידות קיצונית. נדמה ששניהם, האב והבן, דבקו באמונות שלהם עד כלות. שניהם גם ידעו היטב להסתיר סוד אפל בעברם, כזה שהתגלה רק כעבור שנים רבות.
ילדותו של בנימין זאבי צבועה כולה בגוונים של חאקי. הוריו רחבעם, בן לחסיד גור לשעבר מירושלים, ויעל, בתם של שניים ממייסדי קיבוץ דגניה ב' בעמק הירדן, שירתו שניהם בפלמ"ח והכירו במהלך מלחמת העצמאות. הזוג, שמעולם לא ניהל אורח חיים דתי, התחתן בירושלים ב־1950 ובהמשך עבר להתגורר בדגניה, ליד הוריה של יעל. באמצע שנות ה־50, בעוד רחבעם נוסק לקריירה צבאית מזהירה, השתקעה המשפחה בשכונת מעוז אביב בתל-אביב, שיועדה לאנשי קבע.
לבנם הבכור קראו בני הזוג זאבי יפתח-פלמח, שם סימבולי שביטא היטב את האווירה בביתם; בנם השני קיבל את השם סייר-בנימין, על שם דודו בנימין שנהרג במלחמת העצמאות; אחריהם נולדו האחיות מצדה, צאלה וערבה. "בית מאתגר עם אבא דומיננטי, שלא היה נוכח בבית באופן פיזי, אבל רוחו ודמותו היו תמיד בחדרים", תיארה פעם האחות מצדה את נוף ילדותם של האחים לבית זאבי.
"בני גדל בבית עם משמעת מאוד קשוחה", מספר השבוע יורם צלנר, חברו הטוב של זאבי מכיתה א' ולאורך כל שנותיהם בבית הספר. "אבל הוא עצמו היה ילד שקט ופיקח, עם חיוך מקסים. מה שחיבר בינינו היה 'הגשש החיוור', שמענו המון מערכונים שלהם וידענו אותם בעל פה. אחד התענוגות שלנו היה לאכול יחד גלידה. היינו קונים חבילת גלידה, כל אחד מתחיל מצד אחד, ונפגשים באמצע".
כשהיה בכיתה ה', עברה משפחתו של זאבי ממעוז אביב לבית מידות בן שלושה מפלסים, ברחוב נווה רעים ברמת-השרון. גם שם זוכרים אותו כנער חייכן, שקט ומופנם. "בני היה בחור נחמד", אומר עומר אדן, בנו של אלוף אברהם אדן (ברן) ומי שהיה שכן של משפחת זאבי ברמת־השרון. "זכורה לי פעם אחת שבה הוא עשה מעשה פרוע, וניסה לצנוח מהגג של הקומה השנייה בביתו עם מצנח של נור תאורה. הוא הצליח במשימה, אבל היה צורך לגבס לו את הרגל אחר כך".
גם את הרחוב שבו התגוררה משפחת זאבי ברמת־השרון, הקיפה הילה צבאית. "בשנות ה־60 התפשטה השמועה בין בכירי צה"ל, שמוכרים שם קרקעות", מספר אדן. "ולרחוב הזה הגיעו עוד ועוד קצינים בכירים, כמו שייקה גביש, יוסי פלד ומשה גדרון". לדברי אדן, אמו של זאבי הפעילה גן ילדים במפלס התחתון של בית המשפחה. "העניין הזה היה קצת מורט את עצביה", הוא אומר בעדינות. "את אביו גנדי כמעט ולא ראינו, אבל פה ושם התקבלו הערות מהילדים, שהוא מציב להם דרישות חריפות, כמו שמציבים לחיילים. תמיד היה להם משהו לקטר עליו, הוא היה אבא קשוח. את ימי ההולדת שלהם, למשל, הוא היה חוגג בהר מצדה. אני לא מכיר עוד משפחה שמציינת ככה ימי הולדת".
בניגוד לחבריו לשכונה, בחר זאבי ללמוד בתיכון חדש בתל-אביב, שנחשב יוקרתי ביחס לבית הספר ברמת-השרון. בגיל 18 התגייס לחיל המודיעין, שם שירת כקצין בגזרת סיני. "כל מי שגדל בשכונה שלנו הפך לקצין", אומר אדן. "לא הייתה לנו יותר מדי ברירה".
אם צה"ל היווה עבור זאבי קרקע בטוחה ומוכרת, הרי שבשנים שלאחר שחרורו מהצבא הוא התקשה למצוא את עצמו. בין היתר, התפרנס ממכירת מוצרים מזדמנים. "הוא מכר למשל ריסים להדבקה עבור נשים", נזכר בחיוך הרב ישראל גליס. "אני זוכר את זה כי הוא הביא לי פעם חבילה של ריסים, ולא ידעתי מה לעשות איתה".
גליס, עיתונאי חרדי המשתייך לחסידות ברסלב, הכיר את זאבי ב-1978, ונחשף מיד לאופיו החריג. "ערב אחד ערכתי חופה בקיבוץ לא רחוק מזכרון יעקב", נזכר גליס השבוע. "אחרי שהחופה הסתיימה, המתנתי בצד עד שהאבא של החתן יחזיר אותי ברכב לירושלים. לפתע ניגש אליי בחור ז'לוב, הר אדם, ואומר לי, 'הבנתי שאתה צריך טרמפ לירושלים. אני אקח אותך'. רק כשהגענו לרכב שלו, גיליתי שמדובר באופנוע כבד".
הרב הנבוך הוריד את המגבעת מראשו, וחבש קסדה. "ביד אחת החזקתי את המגבעת, ובשנייה תפסתי את חגורת המכנסיים של האופנוען", מספר גליס. "ככה נסענו כל הדרך לירושלים. חזרתי הביתה תפוס בכל הגוף, והלכתי לישון. למחרת בבוקר שמעתי דפיקה בדלת. אני פותח ורואה מולי את הבחור עם האופנוע. הוא אומר לי: 'לא הצגתי את עצמי. אני בני זאבי'".
כשגליס גילה את ייחוסו המשפחתי של זאבי, הוא סיפר לאופנוען עב הגוף שאביו, העיתונאי החרדי יעקב גליס, היה חבר טוב של אלוף גנדי. "בני נורא התלהב מהקשר המשפחתי בינינו", אומר גליס. "הוא אמר לי, 'בוא, אני רוצה שתכיר את סבתא שלי'".
גליס היה משוכנע שמדובר בסבתו של זאבי מצד אביו, זו שגרה בירושלים. הוא עלה מיד על האופנוע של זאבי, במחשבה שמדובר בנסיעה קצרצרה. "ואז אני רואה שהוא נוסע בכיוון הגבעה הצרפתית, חוצה את הגבעה ומרביץ רייס לכיוון ים המלח. צעקתי לו, 'בני, איפה סבתא שלך גרה?' הוא צעק לי 'בדגניה'. התברר שזו סבתא שלו מצד האמא. כבר לא הייתה ברירה, ונסעתי איתו עד דגניה על האופנוע. אבל בחזור ביקשתי שיוריד אותי בצומת צמח, ומשם חזרתי לירושלים באוטובוס.
"אין ספק שהייתה לבני אישיות מעניינת", ממשיך הרב גליס, ומספר שלמרות חוויותיו הבלתי נעימות על האופנוע, נרקמו בינו לבין זאבי, הצעיר החילוני, יחסי חברות הדוקים. "הוא היה אדם מלא תוכן, ודיברנו הרבה על דת ועל חסידויות שונות. חסידות ברסלב מאוד עניינה אותו. יום אחד הוא הגיע אליי לעשות שבת, השבת הראשונה שלו אי פעם בבית דתי, ומאז הוא הפך לאיש דתי. בכל שנה, בתאריך העברי של אותה שבת, הוא היה מתייצב אצלי עם כל הילדים ועם זר פרחים, ומכריז 'פה נולדתי'".
נשמע שזאבי היה בן אדם קצת קיצוני.
"אני דווקא לא ראיתי אצלו דברים קיצוניים. אבל הוא כן היה אדם מאוד החלטי. כמו אבא שלו".
לאחר "לידתו מחדש", הצטרף זאבי לישיבת "אור שמח" של חסידות ברסלב בירושלים, בימים שבהם הייתה לבון-טון של החוזרים בתשובה בישראל. בין היתר, חלק את ספסלי הישיבה עם אורי זוהר, שזמן קצר קודם לכן חזר בתשובה בעצמו. כבר ב־1979 נעצר זאבי, לאחר שהשתתף בהפגנות אלימות של חרדים קיצונים, ואנשי משטרת ירושלים נדהמו לגלות שמדובר בבנו של גנדי. ייתכן שבשלב הזה כבר נפטר זאבי משמו ה"צבאי" - סייר - ונותר עם רק השם הפרטי בנימין. זה גם השם שבו הוא מופיע בכתב האישום שהוגש נגדו בשבוע שעבר.
תהליך החזרה בתשובה של זאבי היה מהיר, ותפס את מכריו לא מוכנים. "יום אחד בני מופיע אצלי בבית עם מכנסיים שחורים וחולצה לבנה", משחזר חבר הילדות צלנר. "הוא אמר לי, 'יורם, הזמינו אותי לשבת בירושלים, וגיליתי את האור'. אחר כך הוא התחיל להביא אוכל משלו כשהיה מגיע לביקורים אצלנו. באחד הימים גיליתי שהוא מתחתן בשידוך. לא האמנתי. הייתי בחתונה שלו, אבל מאז ועד השבעה של גנדי, לא התראינו".
במשפחת זאבי בהחלט שמרו על קשר עם הבן החוזר בתשובה. הוריו ואחיו, למשל, נכחו בחתונה המופרדת בירושלים, שבה נישא לבת למשפחת ישכיל, משפחת חוזרים בתשובה מוכרת בחסידות ברסלב. "המשפחה לא ניתקה איתו קשר. ממש לא", אומר חבר הילדות צלנר. "אמו אפילו הכשירה מטבח בשבילו באיזשהו מקום בבית. אני לא חושב שהם יצאו מעורם לאור החזרה שלו בתשובה, אבל הם בהחלט לא הפנו לו את הגב". גנדי עצמו התבטא פעם אחת בנוגע להתחזקות בנו בנימין, ואמר על כך: "אני לא איבדתי בן. אני הרווחתי בן".
גם לדברי הרב גליס, גנדי שמר על קשר הדוק עם בנו בנימין. "הוא ביקר אותי בזמנו, עם אשתו יעל והילדים מצדה ופלמח, כי רצה לראות מי האיש שהחזיר את בנו בתשובה", מספר גליס. "התרשמתי שהוא שמח מאוד שיש לו בן שחזר בתשובה. הוא אמר, 'יש לי את פלמח שהוא כזה, ואת בני שהוא כזה'".
7 צפייה בגלריה
אחרי שבנו חזר בתשובה גנדי אמר: "אני לא איבדתי בן, אני הרווחתי בן"
(צילום: יואב דודקביץ)
על מערכת היחסים בין זאבי לאביו באותה תקופה, יכול להעיד גם הסופר החרדי בן ה־90 שמחה רז. רז שירת כקצין הדת של גולני, בעת שגנדי היה מפקד גדוד בחטיבה. ביום שישי אחד אחר הצהריים חזר גנדי לבסיס, לאחר שהסתיים תרגיל גדול של הגדוד שלו, והורה לפקודיו להתחיל להכין ארוחת ערב. רז העיר לו שהשבת נכנסת בקרוב, ושכדאי לוותר על הבישולים. גנדי סירב להקשיב. "אמרתי לגנדי, 'מה יהיה אם יתברר לך שיש עולם הזה ועולם הבא? מה תאמר ביום הדין?'" משחזר רז השבוע. "גנדי הרים מהרצפה נייר טישו וכתב עליו: 'אני מצהיר שאני נותן את חלקי בעולם הבא לשמחה רז'".
שנים אחר כך, לאחר שהבן זאבי חזר בתשובה, הוא הזמין את אביו לארוחת שבת בביתו בירושלים. רגע לפני שהאב התכונן לחזור לביתו ברמת-השרון, ובכך לחלל שבת, הציע לו הבן שיישאר לעשות שבת בירושלים, והסביר כי מדובר במצווה שתשרת אותו בעולם הבא. תשובתו של גנדי הייתה: "אין עבורי עולם הבא. הוא נמצא אצל שמחה רז".
"באותו לילה בני דפק אצלי בדלת", מספר רז. "הוא אמר לי, 'אבא נתן לך את הפתק כשהוא היה אדם אנטי-דתי, אבל היום זה לגמרי אחרת. אני רוצה אותו בחזרה'. עליתי לבוידעם, מצאתי את הפתק ונתתי אותו לבני".
ואכן, חזרתו של בנימין בתשובה קירבה גם את אביו לדת. גנדי התיידד באותה תקופה עם אורי זוהר ועם פוליטיקאים מיהדות התורה כמו אברהם רביץ, ואף החל להניח תפילין מדי יום. "בהתחלה דעתו של גנדי לא הייתה נוחה", מספר רז. "הוא היה אומר לי, 'הבן שלי עושה ילדים ומגיש לי את החשבונות. אני לא מבין איך בני יושב ולומד, בזמן שאני צריך לממן את הנכדים'. אבל בהמשך, כשהפך לשר בממשלה, גנדי מאוד עזר לישיבת 'שובו בנים' שאליה הצטרף בני. בין היתר, הוא העביר תקציבים מיוחדים לישיבה".
איך אתה יודע את זה?
"כי גנדי סיפר לי בעצמו".
גם על פי פרסומים בתקשורת מהתקופה, ב־1990 הסכים גנדי לאשר תקציבים ייחודיים לישיבות חרדיות, בתנאי שישיבת "שובו בנים" תיהנה ממענק נאה של חצי מיליון שקלים.
זאבי, שבסוף שנות ה־70 התגורר עם אשתו הטרייה בירושלים, נותר רק זמן קצר בישיבת "אור שמח". "זו הייתה ישיבה שכלתנית יותר, כזו שבה לומדים גמרא והלכות", מספר גליס. "הייתה שם קבוצה שרצתה קצת יותר נשמה, קצת יותר לרקוד ולשמוח. בני הגיע יחד עם הקבוצה הזו לבני־ברק, לרב ברלנד".
ברלנד, מראשוני המחזירים בתשובה בחסידות ברסלב, היה כבר אז דמות כריזמטית ששמה יצא למרחוק, ומי שקיבץ סביבו עדה אדוקה של מאמינים. בראשית שנות ה־80, לאחר שהקבוצה הירושלמית שזאבי היה חבר בה התקרבה אליו, העתיק ברלנד את מגוריו לירושלים והחל לעמוד בראש ישיבת "שובו בנים" בעיר העתיקה. מההתחלה הסתמנה הישיבה שלו, שהפכה לבית חם עבור חוזרים בתשובה, בהם גם כאלו בעלי עבר פלילי, כקיצונית וסהרורית. אפילו בחסידות ברסלב, שברלנד היה בשר מבשרה, החלו להבין בשלב מוקדם שמדובר בקומץ של אנרכיסטים אלימים, שכדאי לשמור מהם מרחק.
"היה נראה שבני דלוק על ברלנד, שמבחינתו הוא המשיח שיביא את הגאולה", מספר גליס. "הוא היה גר מול ברלנד, ברחוב החומה השלישית שליד העיר העתיקה, ומאוד קשור אליו. מדי פעם הערתי לו על זה שהוא נסחף אחרי ברלנד יותר מדי. אבל כשהוא היה אצל ברלנד, לא היה אפשר לדבר איתו על שום דבר".
נראה שגם ברלנד התלהב מזאבי, שהרקע שלו היה שונה מיתר חסידיו. "לברלנד היו כמה אנשים שהוא סימן", אומר גורם שחקר את קהילת 'שובו בנים'. "רוב המסומנים האלה היו אשכנזים משכילים, למרות שבקהילה של ברלנד היו הרבה מזרחים. בנוסף, הצטרפותו של זאבי לישיבה של ברלנד, העניקה לה לגיטימציה. כשזאבי מגיע לשם זה עניין גדול, כי גנדי היה נחשב אז לאליל. זה עזר לברלנד למצב את עצמו, כי אפילו בחסידות ברסלב התייחסו אליו כדמות קיצונית ומוזרה".
זאבי גם ידע לנצל את קשריו המשפחתיים בשביל להשיג עבור הישיבה של ברלנד תקציבי מדינה, שהיו נחוצים עבורה כמו אוויר לנשימה. כך למשל, הוא פעל כלוביסט של ברלנד בכנסת ובמשרדי הממשלה, ונפגש עם שרים, חברי כנסת ופקידים שהיה בכוחם לנתב כספים לכיוונו של ברלנד.
במקביל, ניצל ברלנד את הרקע הצבאי של זאבי לטובתו. "זאבי הפך לקמב"ץ של ברלנד", אומר אותו גורם שחקר את קהילת "שובו בנים". "הוא התעסק בהאזנות בתוך הקהילה, כי אנשי אמונו של ברלנד כל הזמן היו עוסקים במעקב אחרי חסידיו. ככה זאבי התברג בתוך הקהילה והפך לאחד האנשים הכי חזקים בתוכה".
"אני הכרתי את בני זאבי כאדם שתקן, מופנם, שעזר לאנשי הקהילה במה שהוא יכול", אומר הלל איתיאל, איש "שובו בנים" לשעבר, שיצא מתוך הקהילה ומנהל כעת קבוצת פייסבוק עבור "נפגעי ברלנד". "לא ראיתי אותו אף פעם באיזשהו אירוע אלים, לא ראיתי אותו צועק על מישהו אי פעם, הוא לא חיפש לריב. אני מכיר את בני כאיש של חסדים, כמי שעזר לאנשים בקהילה עם הלוואות וערבויות. אם הוא אכן היה מעורב ברצח שמייחסים לו, יש לכך סיבה אחת – בני היה שבוי בכת. הכת של ברלנד".
זאבי לא היה רק חלק מ"הכת של ברלנד". בתור אחד האנשים הכי קרובים למנהיג, היה לו תפקיד מרכזי במנגנון שבאמצעותו שלט ברלנד באנשיו. אחד ממרכיבי המנגנון הזה היה "משמרות הצניעות": חבורה של גברתנים, שבעידודו של מנהיג הקהילה לא היססו לנקוט באלימות נגד מי ש"הוציא זרע לבטלה", עבירה שברלנד קבע כי דינה עשוי להיות מוות. לא במקרה, התייחסו אנשי הקהילה למונח "זרע לבטלה" בראשי תיבות - ז"ל.
זאבי, בעל רקע צבאי ומי שידע לתפעל מערך מתקדם של מצלמות ואמצעי האזנה, הפך לקצין המודיעין של ברלנד, שנהג לעקוב אחרי חסידיו בשל מגוון סיבות. באופן טבעי, זאבי גם הפך לבורג מרכזי במשמרות הצניעות. "אם הייתה לברלנד בעיה כלשהי, זאבי היה האיש שפותר לו אותה", אומר גורם שחקר את "שובו בנים". "זה בדיוק מה שקרה עם הנער ניסים שטרית".
שטרית, נער חרדי בן 17 מירושלים, היה תלמיד ישיבה באשדוד שמשפחתו אפילו לא הייתה קשורה לקהילתו של ברלנד. אבל יום אחד הגיעו לאנשיו של ברלנד עדויות, כי שטרית מתרועע עם נשים. על פי כתב האישום שהוגש נגד זאבי, בעקבות כך יצאו שלושה מאנשי משמרות הצניעות של ברלנד לאשדוד, שם שיכנעו את שטרית לעלות למכוניתם, באמתלה שהם רוצים להציע לו מלגת לימודים. אחר כך נסעה המכונית לחוף הים באשדוד, שם הכו החסידים את שטרית נמרצות ואיימו על חייו. שטרית, בתגובה, הודה שהיה בקשר עם בנות, מסר לאנשיו של ברלנד את שמותיהן, והבטיח כי יחדול ממעשיו.
אבל כחודשיים לאחר התקיפה, הגיש שטרית תלונה במשטרה. בהמשך, אף זיהה בירושלים את אחד מתוקפיו, ומסר את פרטיו לשוטרים. כאשר שטרית זיהה ברחוב תוקף נוסף שלו, החליט ברלנד שחייבים לשים סוף לפרשה. הוא זימן אליו את זאבי, איש המבצעים, ונתן לו משימה: לגרום לנער ניסים שטרית "לחזור בתשובה".
בעקבות ההנחיה החליטו זאבי וכמה גורמים נוספים בקהילה, לחטוף את שטרית על מנת לאיים עליו. לשם כך גייסו אישה מתוך הקהילה, שנועדה לשמש כנערת פיתוי. האישה, שהציגה עצמה בשם הבדוי "דליה", יצרה קשר טלפוני עם שטרית והזמינה אותו להיפגש עימה בדירה בירושלים. כאשר שטרית נכנס לדירה, זינקו עליו אנשי משמרות הצניעות, שהמתינו מאחורי הדלת, ובהם זאבי. זאבי נעמד מעל שטרית ומנע ממנו לקום ולברוח, בעוד השאר מכים אותו בכל חלקי גופו.
לאחר מכן, לפי כתב האישום, הוציאו אנשי משמרות הצניעות את שטרית מהדירה והכניסו אותו לרכב, שהמתין להם ברחוב. הם נסעו ליער אשתאול, שם תיכננו להמשיך ולהכות את הנער. אלא שכאשר שטרית הוצא מהרכב, הוא הצליח לנשוך את צווארו של אחד הגברתנים של ברלנד, אדם בשם ברוך שרביט. בשלב זה החלו שרביט וזאבי להכות את שטרית, עד שאחד מהם הכריז כי הוא מת. זאבי ושרביט איתרו בור ביער, העמיקו אותו בעזרת כלי ברזל שהוציאו מרכבם, טמנו בבור את שטרית וכיסו אותו באדמה. גופתו, כאמור, לא נמצאה עד היום.
אנשי משמרות הצניעות דיווחו לברלנד ששטרית מת ונקבר, אך הסוד לא דלף החוצה מתוך הקבוצה הסגורה. הסוד נשמר גם במהלך מסע החיפושים הנרחב שנערך אחר שטרית, שהוגדר תחילה כנעדר, וגם כאשר התיק הפך לחקירת רצח. הוא נשמר במשך 35 שנה.
האירועים האלה לא הפריעו לזאבי להמשיך את דרכו ב"שובו בנים", ולשרת את ברלנד כמיטב יכולתו. ואולם ב-2012, יותר משני עשורים אחרי רצח הנער ניסים שטרית, פרצה סערה סביב ברלנד: עדויות על הטרדות מיניות שביצע בנשים מהקהילה שלו הגיעו למשטרה, והוא נמלט מהארץ למרוקו, ומשם דילג בין מדינות אפריקה השונות, בעוד ישראל מנסה נואשות לאתר אותו ולגרום להסגרתו. ברלנד הוסגר לבסוף רק ב־2016, ריצה עונש מאסר, שוחרר מהכלא ונכלא שוב, הפעם לאחר שהורשע שעשק את חסידיו במאות אלפי שקלים. הוא נמצא כעת במאסר.
התפוצצות פרשת ההטרדות המיניות של ברלנד ב־2012, גרמה לקרע עמוק בקהילה. כ־20 משפחות עזבו בתוך זמן קצר את "שובו בנים", ובהן זו של זאבי. "אם הוא נגע באישה בלי תאווה, או עם תאווה, זה לא מתאים לי", צוטט אז זאבי בכתבה עיתונאית.
כיצד ייתכן שזאבי לכאורה היה מוכן לרצוח אדם עבור ברלנד, אך נטש אותו בגלל חשדות להטרדות מיניות? "כי באותו זמן שברלנד הורה לו לרצוח, בני היה משוכנע שיש לברלנד סמכות אלוקית", אומר הלל איתיאל, שגם הוא פרש מ'שובו בנים' באותה תקופה. "צריך להבין: זה לא שברלנד פגש את בני בפעם הראשונה ואמר לו מיד 'לך תרצח מישהו'. הדבר הזה מגיע בתום תהליך שלם של חזרה בתשובה, של כניסה לכת. כדי להבין מה שקרה פה צריך לדעת מה זה כת, מה זה ראש כת, איך זה גורם לאנשים לעשות מעשים כל כך קיצוניים. העניינים המיניים של ברלנד, זה מה שפוצץ לבני את הבועה. ברגע שהוא הבין איפה הוא נמצא, אני בטוח שהחרטה על המעשה שהוא מואשם בו, היא חרטה מטורפת. בני בחור טוב. ברור לי שאם זה אכן נכון שהוא רצח, הוא מתחרט על היום שהוא הגיע בכלל לעולם".
עם עזיבתו את הקהילה עבר זאבי להתגורר עם אשתו וילדיו בשכונת זיכרון משה בירושלים. הוא שומר על אורח חיים חרדי ומתפרנס כנהג הסעות של תלמידים בבתי ספר חרדיים. הוא היה יכול להמשיך את חייו כרגיל, לולא אותו תחקיר עיתונאי שהציף מחדש את החשדות כלפיו וכלפי חבריו לקהילה, בגין הרצח של ניסים שטרית.
לאחר שגם במשטרה החלו לחקור את הפרשה מחדש, ב-17 באוקטובר השנה נעצרו כמה מהחשודים ברצח. המשטרה בחרה לתת לזאבי עוד יומיים של חופש, ככל הנראה מתוך תקווה שביומיים הללו יפליל את עצמו בעודו נמצא תחת האזנה. "אני פגשתי אותו בחתונה של בתו, אחרי שהתחקיר העיתונאי פורסם", מספר הרב גליס, האיש שהחזיר את זאבי בתשובה. "לא היה נראה שהוא מוטרד מהדבר הזה. הוא גם אמר לי, 'אין לי שום קשר לעניין הזה. תהיה רגוע'".
ב־19 באוקטובר נעצר זאבי. באותו יום פירסמה אחותו מצדה פוסט בפייסבוק: "והנה יורד הגשם שוב, ולא מהשמיים. אלוהים, האם אפשר לעשות איתך עסקה? שאוותר על השמחות, ואתה תוותר על הצער?"
כעבור חודשיים הוגש כתב אישום נגדו ונגד ברוך שרביט, שני האנשים שלטענת התביעה, ניתן להצביע בוודאות כי הם היו אלה שהכו למוות את שטרית במו ידיהם. לגבי יתר החשודים במעורבות ברצח - ובהם אליעזר ברלנד, שנחקר בפרשה - לא הוגשו כתבי אישום כלל. במשטרה מסבירים שבשל ההתיישנות שחלה על שאר העבירות, ניתן להעמיד לדין רק את מי שמואשם ברצח עצמו. נערת הפיתוי, נהג המכונית, ברלנד ואחרים שלכאורה היו מעורבים במעשה, נחלצו מאימת הדין בעור שיניהם.
"בעיניי זה פספוס", אומר חבר הילדות יורם צלנר. "בלי קשר למעשים שבני מואשם בהם, לטעמי היו יכולים להיות לו חיים אחרים. הוא בחור מוכשר, וחבל שהוא הלך שבי אחרי מישהו. אותי זה מעציב".
עו"ד סלבה רודנקו מסר בתגובה מטעמו של בנימין זאבי: "מר זאבי עזב את קהילת 'שובו בנים' לפני שנים רבות ומאז הוא נרדף עד כדי סכנה לשלומו. החשדות נגדו מבוססים על עדות יחידה של אחד מאנשי הקהילה, ברוך שרביט, שקיבל הוראה מרב הקהילה לפני כחודש, באותה פגישה מפורסמת בבית המעצר. תיק החקירה רצוף קשיים ומעלה סימני שאלה גדולים, בין היתר לגבי אמיתות דבריו וכוונותיו של העד היחיד. מר זאבי עומד על חפותו ומכחיש כל קשר לעבירה המיוחסת לו. לאחר קבלת חומר החקירה ולימודו, הוא יילחם בכל כוחו על חפותו ועל שמו הטוב בבית המשפט ושם הוא מקווה שייצא הצדק לאור".
פורסם לראשונה: 06:40, 17.12.21
