סא"ל אלעד ללוש ראה את החייל שלו נהרג מול העיניים, מח"ט הנח"ל אל"מ אורן שמחה הגיע עם המודיעים לבית של החייל שנפל במעצר, ומח"ט החילוץ אל"מ אלעד אדרי נפרד יום קודם מחברו ופקודו לשעבר.
הפעם הראשונה שמפקד צריך להתמודד עם מות חייל היא אף פעם לא קלה, אבל אם תשאלו את המפקדים הבכירים בצה"ל – יש גם הרבה מה ללמוד. בשיחה גלויה עם ynet הם מספרים על הקושי בלאבד חייל, איך מתמודדים עם הפעם הראשונה? ואיך זה השפיע עליהם כמפקדים?
(צילום: אסף מגל | עריכה: קורל קוט)
"הלוואי שהטיל היה פוגע חצי מטר שמאלה ופוגע בי"
חצי מטר. זה המרחק שהפריד בין סא"ל אלעד ללוש לחייל שלו, סגן ערן דן-גור ז"ל, שנפל במבצע "חורף חם" במרץ 2008. גדוד שקד, שבו שירתו השניים, נכנס למחנה הפליטים ג'בליה שבצפון רצועת עזה. במהלך ההתקפה הכוח ספג אש מכל עבר. ערן נפגע מפגיעה ישירה של טיל נ"ט, כחצי מטר מהמפקד שלו, סגן אלעד ללוש.
"הבנתי שערן פצוע אנוש ובעצם חלק מהלוחמים החלו לפנות פצועים לתאג"ד", שחזר ללוש. "אני זוכר שיצאנו במרחב כפר עזה, כינסתי את כל הפלוגה בח' כדי לספר להם שיש לנו מספר פצועים ושערן נהרג. אחד הרגעים היותר קשים שלי כמפקד היה לבשר לחברים שאחד הלוחמים, חבר שלהם, נפגע ואיננו איתנו".
9 צפייה בגלריה
ערן דן-גור ז"ל. "אחד הרגעים היותר קשים שלי כמפקד היה לבשר לחברים שאחד הלוחמים נפגע ואיננו איתנו"
(מהאלבום המשפחתי)
בזמן שערן הובא למנוחות, ללוש והלוחמים היו עדיין בתוך הלחימה בג'בליה, ויצאו משם רק 48 שעות אחרי מותו של ערן. "אני זוכר שעלינו את המדרגות לבית – מח"ט גבעתי, מפקד פיקוד הדרום, המג"ד ואני, המ"פ, ילד בן 24-25".
"זאת סיטואציה לא פשוטה, אבל זה חלק מהאחריות שלנו, ששולחים את הלוחמים לקרב", סיפר ללוש. את החיבוק שקיבל מאימו של ערן הוא לא ישכח לעולם. "לשמחתי, אני קיבלתי חיבוק גדול מהמשפחה מהרגע הראשון. החוויות שהיו לערן ממני, ומה שהוא סיפר להם בבית, גרם להם לראות אותי באור חיובי".
9 צפייה בגלריה
סא"ל ללוש משוחח עם אמא של ערן. "לשמחתי קיבלתי חיבוק גדול מהמשפחה מהרגע הראשון"
(צילום: אסף מגל)
ללוש היה סמל ודוגמה עבור ערן, הוא העריץ אותו וסיפר עליו רבות בבית. "הגיעו המון מפקדים ואנשי צבא, אבל ברגע שללוש נכנס ואמר את השם שלו הרגשתי שלווה, שהנה יש לי כתובת", סיפרה מרי, אימו של לירן. "ללוש זה שם שכל הזמן ערן אמר לנו שיעזור לו, ואני יודעת שללוש בשבילי זה כמו הקשר האחרון עם ערן, אני יודעת שעכשיו יש מישהו שלא יעזוב".
לאורך השנים ללוש פיקד על חיילים רבים, אבל הקשר שלו עם ערן נותר המיוחד ביותר. "ערן זה מישהו שהתגייס אליי טירון, אני מרגיש שגידלתי אותו בצבא מגיל אפס. גם כשהוא חזר לגדוד הוא שובץ למסייעת ולא לפלוגה שלי. הוא בא למשרד שלי ודפק על השולחן, התחנן שאחזיר אותו, ובסוף החזרנו אותו. מאז אני תמיד שואל את עצמי את השאלה הזאת של מה אם?".
הקשר בין ללוש למשפחה של ערן התהדק עם השנים, והם נפגשים לא רק באזכרות, גם בשמחות פרטיות. "התחושה הזאת שבאמת לא שוכחים זה הדבר היחידי שמחזיק אותנו ונותן לנו את הדרך", סיפרה מרי. "כמה שזה יישמע מוזר, אני יודעת שערן מת הכי מאושר שהיה יכול להיות. אם היו שואלים אותו איך אתה רוצה למות? הוא היה אומר ככה, בקו הראשון עם החברים, וזו איזושהי נחמה קטנה".
9 צפייה בגלריה
סא"ל ללוש. "זה ביגר אותי מאוד. אם הייתי יכול לדבר עם ערן הייתי אומר לו שהלוואי והטיל היה פוגע חצי מטר שמאלה ופוגע בי ולא בו"
(צילום: אסף מגל)
ערן דן-גור היה החייל הראשון שללוש איבד כמפקד, והאירוע הזה השפיע עליו בהמשך דרכו בצבא. "אני חושב שהוא ביגר אותי באותו שלב בחיים, ביגר אותי מאוד. נתן לי להבין שככל שאתה דורש מהלוחמים שלך יותר אתה תמשיך לדרוש כמה שיותר כדי שיהיו הכי טובים שאפשר, ולא לחפש רק להיות חבר שלהם, אלא לדאוג להם".
"אני לא חושב שהופכים להיות קהי חושים לאובדן, אני חושב שרק הופכים ליותר רגישים, כי זה גם שלבים שמגיעים עם בגרות", סיכם סא"ל ללוש. "אם הייתי יכול לדבר עם ערן הייתי אומר לו שהלוואי והטיל היה פוגע חצי מטר שמאלה ופוגע בי ולא בו. אם הייתי יכול לשנות את המסלול הייתי משנה אותו, אבל אנחנו לא אחראים על כל דבר, ומקווה שהוא ישמור עלינו מלמעלה".
"אחרי 20 שנה אני מרגיש יותר אחריות"
באוגוסט 2003 יצא כוח של השייטת למעצר של שני בכירי חמאס במחנה הפליטים עסכר שבפאתי שכם. המידע המודיעיני הצביע על כך שהבכירים שוהים בבית תלת-קומתי במחנה ומתכננים פיגועים. הכוח הגיע לבית סמוך לשעה 5:00 לפנות בוקר, כרז למחבלים לצאת החוצה, ונענה בצרור יריות. מהירי נהרג סמ"ר רועי אורן ז"ל.
במשך שנתיים היה רועי תחת פיקודו של אל"מ אורן שמחה, כיום מפקד חטיבת הנח"ל. המוות של רועי היה שבוע בדיוק אחרי ששמחה סיים את תפקידו. את ההודעה על נפילתו של רועי הוא קיבל בטלפון בארבע לפנות בוקר, כשהיה בחופשה בבית.
"הייתי צריך להגיע יחד עם המודיעים למשפחה", שחזר. "את המשפחה של רועי הכרתי עוד קודם בטקס סוף המסלול וביום הורים שעשינו. הם כמובן לא היו מעודכנים שאני כבר לא המפקד של רועי, והם לא כל כך הבינו למה לא הייתי באותו לילה יחד עם רועי".
הלוויה של רועי הייתה לא פשוטה לשמחה. "זו הייתה הלוויה קשה, שבאה בצורה מאוד מפתיעה ומאוד השפיעה על הצוות. בסוף, השייטת זו חבורה מאוד קטנה של אנשים שהולכת יחד וחווה הרבה מאוד חוויות. לאבד כל אחד זה דבר קשה, אבל לאבד אחד כמו רועי, שהיה המחבר של הצוות, לוחם מאוד דומיננטי בצוות, זה אובדן קשה לכולם. למשפחה, אבל גם לחברים, וגם למפקדים".
9 צפייה בגלריה
רועי אורן ז"ל והצוות בשייטת. "לאבד אחד כמו רועי, שהיה המחבר של הצוות, זה אובדן קשה לכולם, גם למפקדים"
(מהאלבום המשפחתי)
"אובדן של פקוד זה לא דבר שאפשר להתרגל או להתכונן אליו. לא לומדים איך לאבד אנשים, בטח לא אנשים שהם כל כך יקרים לך, ובעיקר כשיש לך תחושת אחריות כבדה לחיים שלהם", סיפר אל"מ שמחה. "כל אובדן כזה מחזיר אותך לשאלה איך הייתי יכול להשפיע על זה? אתה אחראי על הפקודים שלך, וכשאתה לא מצליח להחזיר אותם הביתה בשלם אתה מרגיש תחושה של פספוס והחמצה".
מאז אותו הלילה שבו דפק על הדלת של משפחת אורן, שמחה שמר על קשר חזק מאוד. "גם אחרי 20 שנה המשפחה של רועי הם כמו המשפחה שלי. אחרי 20 שנה אני אפילו מרגיש יותר אחריות. כי בהתחלה כולם עוטפים את המשפחה, אבל ככל שעובר הזמן, הרבה פעמים בצורה טבעית, אנשים מתרחקים והחיים ממשיכים, אבל החיים שלהם לעולם לא ימשיכו כמו שהיו".
9 צפייה בגלריה
אל"מ שמחה עם תמונתו של רועי ז"ל. "כל אובדן כזה מחזיר אותך לשאלה איך הייתי יכול להשפיע על זה?"
(צילום: אייב ספקטור קוביץ)
"אם הייתי פוגש היום את רועי הייתי קודם כל נותן לו חיבוק גדול, ואומר לו שהוא הטביע את חותמו אצל הרבה מאוד אנשים ומעגלים, שהוא אפילו לא היה יכול לדמיין", אמר אל"מ שמחה. "שאנשים הולכים בדרכו ורואים בו באמת דמות מופת. מבחינתי רועי זה ארץ ישראל היפה".
"גרם לי לקחת הכל בפרופורציות"
סרן רועי רוזנר ז"ל ואל"מ אלעד אדרי, מפקד חטיבת החילוץ וההצלה, התגייסו לצנחנים בהפרש של שנה בדיוק. לאורך כל השירות הם עקבו אחד אחרי השני. כשאלעד חזר מקורס קציני, רועי בדיוק סיים את קורס המ"כים. כשרועי סיים את קורס הקצינים הוא החליף את אלעד כמ"מ בפלוגה. הם אפילו נפגשו יחד בתואר הראשון והתחתנו שניהם במקביל באותה השנה.
"מראשית הדרך זה היה קשר ברמה אחרת לגמרי, של חברות ומשפחות וכאלה", סיפר אדרי. "רועי היה בחור מאוד מקובל. היה לו כושר מטורף, היה ספורטאי עוד לפני הצבא. מעבר לזה, הוא היה מאוד אופטימי, זה היה מדבק. הוא היה מסוגל להיכנס לאוהל שכולם בו כפופי ראש, לא משנה מאיזו סיבה, ואחרי כמה דקות כולם התחילו לחייך. אני לא זוכר שאי פעם ראיתי אותו כועס".
במהלך מבצע עופרת יצוקה רועי היה מ"פ מסייעת של גדוד חרוב ואדרי היה סמג"ד בבית הספר למ"כים. הגדוד של רועי קיבל משימה באזור קיבוץ כיסופים כשרועי היה המ"פ המוביל. חוליית החפ"ק שלו חטפה טיל RPG שנורה לעברם ונגרם לרועי חתך בצוואר. תוך כדי הפינוי לישראל הוא איבד הרבה מאוד דם ונקבע מותו.
9 צפייה בגלריה
אל"מ אדרי עם תמונתו של רועי. "הוא הגיע לגדוד שלי להגיד שלום לכולם, ממש כאילו שהוא נפרד"
(צילום: דובר צה"ל)
יום לפני התקרית, לאדרי הייתה תחושה כאילו רועי ידע שמשהו הולך לקרות לו. "הוא הגיע לגדוד שלי להגיד שלום לכולם, כי הוא היה בגדוד הזה הרבה שנים. שתה עם כולם קפה, ממש עבר משרד משרד ואמר לכולם שלום. הוא סיפר לכולם שמחר הוא הולך להיכנס לעזה, ממש כאילו שהוא נפרד מכולם".
"יום למחרת ב-6 בבוקר הוא נהר. קיבלתי את ההודעה ב-7 בבוקר והייתי בטוח שאני מתעלף. אתמול שתיתי איתו קפה, איזה נהרג? היינו בהלם כולנו מזה שהוא פשוט בא לכולם יום לפני ואמר שלום".
9 צפייה בגלריה
רועי רוזנר ז"ל. "כולנו היינו בהלם מזה שהוא פשוט בא לכולם יום לפני ואמר שלום"
(מהאלבום המשפחתי)
לאחר נפילתו של רועי, הקשר של אדרי עם משפחת רוזנר התהדק עוד יותר ממה שהיה. באזכרה האחרונה של רועי הביא אדרי לתקווה, אמא של רועי, תמונה שהייתה אצלו המון שנים. "הייתה לי תמונה שלי ושל רועי, שאני עובר איתה ממשרד למשרד, מדירה לדירה. אמרתי שאני מביא את זה לאמא שלו".
"היא מבסוטית. עברו 14 שנים מאז שהבן שלה נפל והיא מקבלת משהו שלא ראתה עליו", סיפר. "שבוע אחרי שהבאתי לה היא נפטרה מדום לב. זה היה אירוע מטלטל. כל החברים ששבוע קודם נפגשו ביום הזיכרון לזכר רועי באו עכשיו לקבור את אמא שלו".
התקרית של רועי הייתה הפעם הראשונה שחייל שהיה בעבר תחת פיקודו של אדרי נפל בפעילות מבצעית. "זה גרם לי לקחת הכל בווליום אחר לגמרי. אירועי שגרה שיכולים להיראות דרמטיים, אז אני לוקח אותם בפרופורציות, אף אחד לא מת. הכל בסדר. זה הפרופורציות של מוות של לוחם שהוא כל כך סופי ופתאומי. זה לא אדם מבוגר שנפטר ממחלה קשה, זה אדם צעיר. זה מאוד קשה".
