למבצע שבו החל צה"ל בצפון הרצועה בפיקוד אוגדה 162 יש שלוש מטרות: האחת מוצהרת ושתיים סמויות, אבל הן קיימות. המטרה המוצהרת היא להשתלט על אזורים כמו ג'באליה, בית חאנון ובית לאהיה – בעיקר ג'באליה – שבהם חמאס מנסה לשקם מחדש את שלטונו האזרחי ואת מאחזיו הצבאיים. המטרה של הכוח המיוחד שסגר את ג'באליה מכל העברים היא למנוע את זה, ונוסף על כך לנטרל כמה שיותר מחבלים.
(צילום: דובר צה"ל)
תשתיות תת-קרקע משמעותיות כמעט שלא נשארו בג'באליה – מה שיש בה עדיין זה מאות אלפי אזרחים. בכל צפון הרצועה, מפרוזדור נצרים ועד אזור בית חאנון, בית לאהיה ואל-עטאטרה, ישנם עדיין כ-300 אלף עזתים המוגדרים כלא מעורבים, והסיוע ההומניטרי שהם מקבלים מונע מצה"ל להתעמת כראוי ולטהר את השטח מקיני המחבלים. בשל כך, צה"ל הציב אוגדה עתירת ניסיון בקרבות בעזה, אוגדה 162 בפיקוד תת-אלוף איציק כהן, כדי לטפל בבעיה.
תחילה הונחתה אש מכינה ואש מקדימה, והכוחות המכתרים את מחנה הפליטים ואת ג'באליה מתקדמים לאט-לאט. האיטיות היא מכוונת, מפני שבצה"ל רוצים וגם קוראים בכל אמצעי התקשורת לאזרחים לעזוב ולנוע דרומה. צה"ל פתח לשם כך מעברי אוכלוסייה – אחד על ציר סלאח א-דין, המוביל מצפון הרצועה עד למעבר רפיח, והציר השני הוא ציר החוף א-רשיד, שבו ממיינים את העוברים דרומה כדי למנוע ממחבלים להימלט מהאזור.
כאמור, צה"ל מנסה כרגע להוציא את האוכלוסייה האזרחית הלא לוחמת, שחמאס גוזל ממנה את הסיוע ההומניטרי שהיא מקבלת, דרומה לאזור אל-מואסי, והיא מקשה על צה"ל לפתוח באש ובתמרון מלאים.
צה"ל, באמצעות מתאם פעולות הממשלה בשטחים, גם הרחיב את אזורי המחסה ההומניטרי עבור קליטת האזרחים העוברים דרומה. התקדמות הכוחות והאש המכינה נועדו להבהיר לאזרחים שמוטב להם להיענות לקריאת דובר צה"ל בשפה הערבית אלוף-משנה אביחי אדרעי להתפנות, ולא להתעקש ולהישאר בבתיהם כפי שעשו כשצה"ל התחיל לתמרן בצפון הרצועה.
הפרטים האלה חשובים מפני שהמטרה הנוספת של התמרון העצים הזה היא למנוע מחד את הצורך של צה"ל להיכנס פעם אחר פעם ולטהר את צפון הרצועה ממחבלי חמאס וג'יהאד אסלאמי, המנסים לחזור ולהתבסס בה, וגם ליצור מצב שחמאס לא יכול להשתלט על הסיוע ההומניטרי.
על ידי מהלך צבאי עצים יחסית, שבו צה"ל מפרק מחדש את כל מרכזי הכובד של המחבלים בצפון הרצועה, ייווצר שם למעשה אזור סטרילי שאליו יהיה אפשר להכניס את הסיוע ההומניטרי בלי חשש שהמחבלים ישתלטו עליו.
כמו כן, אוכלוסייה אזרחית מצפון הרצועה עצמה או מאזורי המחסה באל-מואסי תוכל להיכנס דרך הנקזים החותכים את פרוזדור נצרים, ולקבל סיוע ההומניטרי – כאמור, מבלי שחמאס יוכל להשתלט עליו. את הסיוע יחלקו ארגונים בינלאומיים, האחראיים גם עכשיו על הבאתו וחלוקתו, אלא שהפעם הסיוע ייכנס ישירות לצפון הרצועה ויחולק בחסות מלאה של צה"ל רק לאוכלוסייה האזרחית הצריכה אותו.
הפעילות לריקון צפון הרצועה כמעט לחלוטין ממחבלים, ומניעת יכולתם להשתקם, עשויות להוות את התשתית הנדרשת לתחילתו של הממשל האזרחי שיחליף את זה של חמאס – שנפגע אומנם קשות כמו הגדודים המקומיים של צבא הטרור – אך כאמור מנסה להשתקם כל הזמן.
התכלית השלישית שצה"ל מנסה להשיג באמצעות התמרון החדש לצפון הרצועה היא ליצור לחץ על מנהיג חמאס יחיא סינוואר. עדיין אי אפשר לדעת אם סינוואר חי או מת. יכול להיות שהוא, ואולי גם אחיו, נמצאים ברצועה, וייתכן שהוא נהרג כשצה"ל הפציץ מנהרה שבה שהה לפני זמן לא רב, לפני יותר מחדש.
התקיפות בג'באליה, אמש
בכל מקרה, טיהור צפון הרצועה ממחבלים יבהיר לסינוואר, אם עודנו חי, או לאחיו, שכנראה ינסה לרשת את מקומו של מנהיג חמאס, שהמשחק נגמר – שאין להם סיכוי להשתקם יותר, וכי עדיף להם להגיע לעסקת חטופים שתביא גם להפסקת הלחימה והסבל ברצועה.
צריך לזכור, הסבל הזה גובר, וסינוואר יודע שכאשר כ-300 אלף עזתים הופכים לעקורים ומוצאים מחסה באזור אל-מואסי, זה מגביר את זעמה ותסכולה של האוכלוסייה ואת התנגדותה לחמאס, המתחילה כבר לתפוס תאוצה.
סינוואר רואה את המלחמה בלבנון, וחושב שהלחץ ברצועה ירד. מטרת התמרון היא להוכיח למנהיג חמאס שהוא טועה. בתנאים אלה ישראל הייתה רוצה שסינוואר יבין שאין לו זמן לחכות עד שתפרוץ מלחמה אזורית ושהלחץ יוקל עליו, אלא שצה"ל יודע להילחם בשתי חזיתות במקביל – וכי והלחץ הצבאי על מנהיג חמאס, ובעיקר על האוכלוסייה, לא יקטן, אלא יתגבר ויתעצם.
