מבצע ענישה נגד הג'יהאד האיסלאמי היה פעולה שחובה לבצעה, כי מדינה אינה יכולה להרשות שארגון טרור יחזיק את אזרחיה כבני ערובה. ואולם ספק אם יש אדם בעל ניסיון בישראל המפתח ציפיות לשינוי כלשהו כתוצאה מחיסולו של תייסיר ג'עברי: לפני פחות משלוש שנים נהרג בנסיבות כמעט זהות קודמו, בהא אבו אל-עטא (מבצע "חגורה שחורה"), שתואר אז כאלמנט קיצוני שהזזתו תשנה דברים. כפי שאנו רואים בימים אלה, היו לפעולה אפקט מרתיע מוגבל למדי על ראשי הג'יהאד ומידת השפעה מזערית על פעולותיו.
כך גם לחיסולם של "רמטכ"ל החמאס" אחמד ג'עברי לפני עשר שנים ("עמוד ענן"), קודמו סלאח שחאדה (עוד עשר שנים לאחור), ועשור קודם לכן להריגתו של מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי; יורשו, חסן נסראללה, ציין השנה 30 שנים לכהונתו. הסיבה לכך היא שהריגת אנשים היא אמצעי שיש לו משמעות רק בהקשר של מדיניות.
נהוג לומר שלישראל אין מדיניות ביחס לעזה. זה נכון רק אם מתייחסים ל"מדיניות" כאל משהו שהוחלט עליו לאחר דיון מעמיק. בפועל, יש לישראל מדיניות ברורה בעזה כבר יותר מעשר שנים ומי סופר כמה ממשלות: "שקט כמעט בכל מחיר" בגבול, וחיזוק שלטון חמאס, הן ככתובת שאיתה אפשר לקיים דיאלוג על שקט, והן במסגרת קבורתה של אופציית המדינה הפלסטינית.
החלק הראשון של המדיניות ייבחן בימים הקרובים ויקבע כמה זמן תימשך האש. ישראל מיצתה כמעט כל מה שיכלה להשיג בהריגתו של ג'עברי. על פי התקדים של "חגורה שחורה", מכיוון שמדובר באיש ג'יהאד, שספק אם בחמאס מצטערים על הסתלקותו, כל עוד חמאס יוכל להיות מחוץ לתמונה, הסיכוי "למרחק בלימה" של כמה יממות הוא סביר.
כל זה עלול כמובן להשתנות במקרה של פגיעה קשה אצלנו או בעזה, או אם ישורבב לעניין נושא ירושלים, פח הדלק הקבוע של הסכסוך. אז עלול חמאס להצטרף לירי בלית ברירה, ישראל תגיב, ובמקרה הגרוע אף נמצא את עצמנו נגררים למערכה של שבועות.
ל"שקט כמעט בכל מחיר" יש שתי תוצאות: האחת היא הנורמליזציה של חמאס, שהפך לשליט הלגיטימי, ה"מתון" והאחראי בעזה, זה שאנחנו והמתווכים פונים אליו שיבלום. מכך נובעת התוצאה השנייה: בכל סיבוב, לארגון קטן וחלש יותר יש יכולת לשגע את ישראל ולהכתיב את התנהגותה. פעם נדרשו לכך חיזבאללה וחמאס; היום די בג'יהאד, שיכולותיו הפיזיות מתמצות בכך שכמעט מחצית מהרקטות שירה בערב שבת אפילו לא חצו את גבול הרצועה.
נתונים על הירי הרקטי של הג'יהאד האיסלאמי
(צילום: דובר צה"ל )
התוצאות של החיזוק המכוון של חמאס חמורות בהרבה. התנהגותה של ישראל מוכיחה לפלסטינים פעם אחר פעם שההתנגדות האלימה והטרור הם הדרכים היחידות להשיג מאיתנו משהו - כסף או מעמד. אצל בנימין נתניהו זו הייתה מדיניות כמעט מוצהרת, שמטרתה להחליש את הרשות הפלסטינית ולחסל את פתרון שתי המדינות. הוא צירף לה את "הסכמי אברהם", שהוכיחו לטעמו שאפשר ליצור מערכות יחסים עם מדיניות האזור תוך התעלמות מוחלטת מהסוגייה הפלסטינית. "ממשלת השינוי" ממשיכה את דרכו של נתניהו, אחת לאחת.
עפר שלחצילום: הדר יואביאןמהי מדיניות אחרת ביחס לעזה? לנצל את הקשרים עם מדינות האזור כדי לעצב אלטרנטיבה לתושבי עזה, לתקוע טריז בינם לבין ארגוני הטרור השולטים בחייהם, ולקשור את האלטרנטיבה הזו לרשות הפלסטינית, כדי להציל אותנו מהגלישה למדינה דו-לאומית. להציג תוכנית מרחיקת לכת, כולל נמל ופיתוח כלכלי, שיהיו שותפות לה מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ ושתעבור דרך מוסדות הרשות ואנשיה. להראות לעזתים שייתכנו להם חיים אחרים, כולל מידה של עצמאות וחופש, ומי שמונע זאת מהם הם חמאס והג'יהאד.
בלי מדיניות שכזו אנחנו נידונים לעוד סבב ועוד סבב, עוד דיבורים ריקים על הישגים מבצעיים ושליטה מודיעינית שאינם מקדמים אותנו בדבר, ובעיקר, עוד שנים של סבל ופחדים לתושבי עוטף עזה, ומאות אלפי ישראלים שמשלמים את מחירו האמיתי של השיתוק.
- ח"כ לשעבר עפר שלח הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
