ישראל תקועה במשבר פוליטי מתמשך הגורר חוסר משילות, חוסר יציבות והתפרקות של החברה, ו-2022 תהיה השנה הרביעית ברציפות שבה נערכות בחירות במדינה. מי שאחראית לכך היא שיטת הבחירות, ואם לא נשנה אותה, אנו צפויים לאותן תוצאות: בחירות תכופות וקואליציות לא יציבות הנסחטות על ידי מפלגות קטנות וקיצוניות. שיטה הבחירות הנהוגה בישראל היא גם די נדירה. סקירה של המדינות המתקדמות מעלה כי מלבד כמה בודדות, דוגמת סלובקיה והולנד, אין עוד כאלה שבהן נהוגה שיטת בחירות יחסיות הדומה לשיטה הישראלית.
לא בחרנו או התאמנו את שיטת הבחירות למציאות אלא קיבלנו אותה בירושה מהמוסדות הציוניים. ההסתדרות הציונית, כמו גם אספת העם של היישוב הארץ-ישראלי, הורכבו מנציגים שנבחרו לפי רשימות יחסיות. לקראת הקמת המדינה זיהה ד"ר חיים ויצמן את הכשל העתידי, וקרא בספרו "מסה ומעש" לבנות את המדינה הצעירה על בסיס של שיטת בחירות אזורית רובית, בדומה לאנגליה. אולם כוחו של ההרגל גבר על האומץ בשינוי, והשיטה היחסית הוטמעה בישראל כהסדר זמני שהפך לקבוע.
הביקורת על השיטה הנוכחית מתמקדת בדרך כלל בחוסר יציבות ובחוסר משילות, אולם נזקיה רחבים ועמוקים יותר. הדרך להיבחר בשיטה היחסית היא באמצעות בידול, יצירת שנאה כלפי יריבים/אויבים ובניית הפוליטיקה על בסיס פגיעה באחר במקום על קידום אינטרסים משותפים. יתרה מכך, השיטה מאפשרת לקבוצות כוח קטנות ומאורגנות להשתלט על השיח הציבורי, להכתיב מהלכים ולקבוע סדרי שלטון. עוצמתן של קבוצות הלחץ הקטנות הללו מעוותת למעשה את העקרון הדמוקרטי הקובע כי בענייני חקיקה צריך רצון הרוב להכתיב את אופי המדינה. במקום זאת, רצון הרוב נדחק לשוליים, והציבור הרחב מאבד אמון במערכת הפוליטית.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• התחושה היא שהעולם הולך אחורה
• את הממשלה הפילו הרבנים. בנט, אל תיכנע
• ההצעה להגביל כהונת ראש ממשלה היא איוולת
• גברים לעולם לא יבינו
אז מה האופציה האפשרית? שיטת בחירות אזורית המחלקת את ישראל ל- 120 מחוזות. בחירה אזורית נהוגה ברוב מדינות העולם, אך לכל אחת מהן שיטה שונה ואופן ביצוע אחר. גם למדינת ישראל דרושה שיטה ייעודית.
אז איך צריך לבצע זאת נכון? חלוקת המחוזות תתבסס על חלוקה גאוגרפית שכבר קיימת. כלומר, גבולות מוניציפליים. רשות מקומית בעלת מספר תושבים נמוך תתאחד עם רשויות שכנות עד ליצירת המסה למנדט. רשות מקומית גדולה, שבה מספר תושבים שעולה לכדי יותר ממנדט אחד, תתפצל למחוזות משנה על בסיס קירבה גאוגרפית וחלוקה לרובעים. כל מנדט מייצר נבחר אזורי לכנסת, אחד מתוך 120 נציגים. ראש הממשלה ייבחר על ידי המפלגה שניצחה ביותר מ-60 מחוזות.
מודל בן זקן–בראון שהצגתי מתבסס על נתוני ההצבעה בישראל ועל אלגוריתם שהונחה לחבר קלפיות על בסיס קרבה גאוגרפית כדי לגבש מנדט (52 אלף בעלי זכות בחירה). התוצאה היא חלוקת ישראל לאזורי בחירה עם פיזור נכון של הייצוג לאזורים השונים.
(צילום: אסף חן)
בשיטה זו אנו משיגים חיבור עמוק בין הבוחר לנבחר ויצירת קשר בין סמכות לאחריות של הנציג הנבחר בגלל השייכות האזורית. בכך אנו הופכים את השדה הפוליטי לנשלט בידי רוב האזרחים ולא בידי קבוצות מיעוט. אם נעבור לשיטת הבחירות הנכונה לנו, ניצור שיח פוליטי מתון וקונסטרוקטיבי הפונה ליצירת חיים משותפים, טובים יותר.
התוצר החשוב ביותר של שיטת הבחירות האזורית אינו רק תיקון ליקויי התפקוד של המערכת הפוליטית. שיטה כזו יוצרת ישראל חדשה שבמקום הדגשת הזהויות המטפיזיות המרכיבות אותה (ערבים/יהודים, מזרחים/אשכנזים, דתיים/חילונים) תתאפשר לידתן של זהויות חדשות (אזוריות) ואליטות חדשות (אזוריות).
פרופ' אבנר בן-זקןכיום המפה הפוליטית מייצגת בעיקר את תל אביב והאינטרסים שלה, אולם בחלוקה אזורית נקבל מדינה עם שווי משקל פוליטי. לנגב יהיו כתשעה נציגים, לגליל העליון כעשרה, לנתניה ארבעה, לקריות שלושה וכך גם לאשדוד.
במקום תל אביב שיש לה מדינה, ישראל והזהות הישראלית יורכבו למעשה מ-120 חלקי פאזל של זהויות אזוריות. מתוך כך, ישראל לא תיתפס כמגלמת קבוצות כוח קטנות, אלא כבבואה של האזרחים כולם.
- פרופ' אבנר בן-זקן הוא ראש המכון למחשבה ישראלית ומרצה בקריה האקדמית אונו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
