ראש המוסד ברנע: "מרואן לא היה סוכן כפלו"
50 שנה אחרי פרוץ המלחמה, נראה שהעימות הפנים-מודיעיני נפתח מחדש: פרסום הספר של המוסד על מלחמת יום הכיפורים, "פעם כאשר יהיה מותר לספר", פותח מחדש את היחסים הרעועים בעבר בין שניים מארגוני המודיעין של ישראל ובין אלו שעמדו בראשם במהלך מלחמת יום הכיפורים.
צבי זמיר, שעמד בראש המוסד במלחמה, כבר בן 98. אלי זעירא, ראש אמ"ן באותה עת, הוא בן 95. עד לפני שנים לא רבות הם התנצחו בתקשורת וגם בבית המשפט בעקבות מחדלי אותה מלחמה, ובין היתר בשאלה אם אשרף מרואן - המקור הבכיר של המוסד ומי שסיפק יממה לפני המלחמה את ההתרעה שהיא תפרוץ ב-6 באוקטובר - היה בכלל סוכן כפול.
ראש המוסד לשעבר דאז זמיר מתייחס למרואן ולהכנות מצרים למלחמה
(צילום: המוסד)
הספר הראשון שהמוסד פרסם אי פעם מחזיר את הפוקוס לחילוקי הדעות הללו, ומהווה למעשה "כתב הגנה" לטענות שהועלו בשנים האחרונות נגד הארגון בנוגע למלחמת יום הכיפורים, ושנגעו בראש ובראשונה לשאלה מדוע ההתרעה התקבלה כה מאוחר. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה מרב האש הופנתה ליו"ר אמ"ן אלי זעירא, האיש שעליו הצביעה ועדת אגרנט כאחראי יותר מכל למחדל.
אשרף מרואן, חתנו של נשיא מצרים לשעבר גאמל עבד אל נאצר ויועצו הקרוב של יורשו אנואר סאדאת, היה החשוב והמרכזי מבין המקורות שהתריעו על המועד המתוכנן לפתיחה במלחמה. מרואן, שכונה "המלאך", הוא זה שמסר לראש המוסד דאז זמיר בפגישה בלונדון את ההתרעה שמצרים תפתח במלחמה - אבל הוא עשה זאת רק יום לפני פרוץ המלחמה.
לשאלה מדוע ההתרעה התקבלה כה מאוחר אין תשובה חד-משמעית בספר, אף שמחבריו - וגם ראש המוסד כיום דוד ברנע - משוכנים שמרואן לא היה סוכן כפול. הספר למעשה מנסה לענות על הטענות האלה, ואף נכתב בו כי "בשניים–שלושה העשורים האחרונים הופיעו בעיתונות ובאקדמיה פרסומים שונים ומטעים שמהם משתמע כי המוסד לא התריע על פרוץ המלחמה. כן נטען כי 'המלאך' הוחדר לישראל על ידי המצרים כמקור כפול, כחלק מתוכנית מצרית להונות את ישראל ולטמון לה פח ברגע המכריע של פתיחת המלחמה".
הספר עצמו מוקדש לזמיר, וכבר בתחילתו נכתב שבין זמיר לבין קודמו של זעירא בתפקיד ראש אמ"ן, אלוף אהרון יריב, שררה "הרמוניה נדירה", אבל זה לא היה המצב אחרי סיום תפקידו של יריב באוקטובר 1972.
"היחסים האישיים של זמיר עם האלוף זעירא היו בעייתיים", נכתב בספר. "ייתכן שתרמה לכך גם העובדה שלזמיר היו יחסים קרובים עם ראש הממשלה גולדה מאיר ועם השרים ישראל גלילי ויגאל אלון, ואילו זעירא היה מקורב יותר לשר הביטחון משה דיין, לאחר ששירת כראש לשכתו כשהיה רמטכ"ל".
בפרק בספר שנגע ליחסים בין המוסד לאמ"ן צוין כי על פי חלוקת העבודה, "המוסד היה גורם איסוף בלבד ולא היה בו גוף שעסק בגיבוש תמונת המודיעין העולה מהידיעות ובהערכתן, למעט גוף קטן שעסק במחקר על מדינות פריפריה לצורכי המוסד. המוסד גם לא קיבל לידיו את כל המידע שנאסף בגופי האיסוף של אמ"ן. מצב עניינים זה הוביל לכך שלא היה מקום להערכות מודיעין חלופיות לאלה שהוצגו על ידי אמ"ן.
"נוסף על העניין הארגוני, היחסים בין אמ"ן למוסד התאפיינו אז בהבדלי תפיסות באשר לסוג המקורות המודיעיניים המועדפים: היומינט – מקורות אנושיים, או הסיגינט – מידע שמופק מיירוט תשדורות של אותות אלקטרוניים (דוגמת האזנות). זעירא ואמ"ן בכלל, נתנו עדיפות לחומר ממקורות סיגינט על פני חומר ממקורות יומינט. על רקע זה לא ניתן המשקל הראוי לדיווחי המודיעין שהביא המוסד ממקורותיו".
הביקורת על אמ"ן, ולמעשה גם על מקבלי ההחלטות, נראתה היטב גם בהמשך הספר הרשמי של המוסד: "זמיר כיבד את המבנה המערכתי שהיה נהוג באותם ימים בקהילת המודיעין. לכן נמנע מלהתערב כאשר שר הביטחון וראש אמ"ן הציגו הערכות מודיעין בישיבות קבינט שבהן השתתף. אולם כבר בראשית שנת 1971 החלה להתגבש בתהליכי העבודה במוסד שמקורות המוסד אינם באים לכלל מיצוי בהערכות המודיעין של אמ"ן".
בספר צוין גם הפתרון שמצא ראש המוסד לכך: "אחד השינויים שהנהיג זמיר בהקשר זה, מאמצע שנת 1971, היה 'תפוצה גבוהה' - הפצת ידיעות גולמיות חשובות במיוחד שהושגו על ידי המוסד לידיעת ראש הממשלה, שר הביטחון וראש אמ"ן. החומר הגולמי הועבר כאמור גם לשר הביטחון דיין וזמיר חזר בפגישות על עמדת המוסד, אך דיין העדיף את הערכת אמ"ן".
בספר הוזכרה גם "הקונספציה" - ונמתחה ביקורת על כך שאמ"ן לא שינה את הערכתו: "הקונספציה של אמ"ן הייתה שמצרים לא תפתח במלחמה כל עוד לא יהיו ברשותה מטוסים שיאפשרו לה לתקוף בעומק ישראל. הגעת מטוסי המיראז' למצרים, שהעניקו לה יכולת תקיפה ארוכת טווח שלא הייתה בידיה עד אז, הייתה אמורה להוביל את אמ"ן לבחינה מחודשת של הערכותיו".
מרואן היה החשוב והמרכזי מבין המקוות שהתריעו על המועד המתוכנן לפתיחה במלחמה. אבל בספר נכתב כי "המלאך" לא היה היחיד: "מקורות נוספים של 'צומת' עשו כן", נכתב על האגף שמפעיל את קציני האיסוף ואת רשת הסוכנים של המוסד ברחבי העולם. בספר נחשף גם כי "המוסד אף שיגר 'לוחם התרעה', שישב ישיבת קבע במצרים. "הלוחם יצא ערב המלחמה לחופשת מולדת, לאחר שאמ"ן אישר את יציאתו לחופשה בעקבות שאלת המוסד על נחיצותו ביעד באותה עת".
בשנת 2004 טען זמיר כי זעירא היה זה שחשף את זהות המקור מספר 1 של ישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים, ובכך גרם נזק חמור ליכולתה של ישראל לגייס סוכנים. זעירא טען להגנתו כי לא נקב בשמו של מרואן לפני שנת 2004, ועשה זאת רק אחרי ששמו של מרואן נחשף בעיתונות המצרית. התיק נגדו נסגר על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין בשנת 2012, בין היתר בשל הנימוק שהוא "בן 84, ואדם עתיר עשייה במאבק על הקמת המדינה ובשמירת ביטחונה".
פרט לחשיפת זהותו של מרואן, העימות ביניהם סבב כאמור גם על השאלה אם הוא סוכן כפול. התרעות על מועדים אפשריים של פתיחה במלחמה שלא התממשו - בתחילת 1973 ובמאי אותה שנה - הביאו, לפי הספר, "להגברת הספקות באמ"ן בנוגע להתרעות שהגיעו לאחר מכן ממקורות המוסד". במוסד ניסו להסביר כי "בפועל, התנאים הצבאיים לפתיחה במלחמה הבשילו רק בקיץ 1973 עם השלמת ההצטיידות, הכנת הכוחות והתיאום המצרי-סורי. החל ממועד זה דיווחו מקורות שונים של המוסד על כך שתיפתח מתקפה במועד קרוב – בספטמבר או באוקטובר 1973, לעיתים תוך ציון שעת הפתיחה שלה".
במוסד מתחו ביקורת על אמ"ן בפרט וצמרת צה"ל בכלל גם ביחס שלהם להתרעה שהגיעה ממלך ירדן. "ב-25 בספטמבר 1973 התקיימה על פי בקשתו של המלך חוסיין פגישה בינו לבין ראש הממשלה גולדה מאיר במתקן של המוסד, ובמהלכה העביר המלך התרעה מאחד ממקורותיה של ירדן בצבא סוריה, על התארגנות קונקרטית של מצרים ושל סוריה למתקפה נגד ישראל.
"גם בפגישות שקיים המלך עם גולדה מאיר ומשה דיין במועד מוקדם יותר, ב-30 באפריל וב-9 במאי, הוא התריע על כוונות של הצד הערבי לצאת למלחמה ועל מאמצי רכש צבאי במצרים. ההתרעות של חודש מאי והקונספציה שרווחה באמ"ן ובצמרת צה"ל גרמו לכך שבישראל לא ייחסו חשיבות מספקת לאזהרות של המלך, וסברו שהמידע שבידיו אינו רציני ושהוא מעורר בהלה".
בספר מתוארת השתלשלות העניינים לאחר בקשתו של מרואן לשוחח על "כימיקלים", שם הקוד למלחמה, שהובילה לטיסה בהולה של זמיר ללונדון ב-5 באוקטובר. בין היתר מוזכרות שיחות של זמיר לזעירא, וגם הודעה מעוזר ראש המוסד פרדי עיני לרמ"ח מחקר באמ"ן אריה שלו. "לדבריו, ֵשלו התרעם על שהטרידו אותו בלילה והציע לפרדי לעדכן את הקצין התורן של אמ"ן. הוא ניאות לרשום את הידיעה רק לאחר שעיני כעס ודרש ממנו לקום מהמיטה ולרשום את הדברים".
בספר צוין כי "זמיר הדגיש כי נוכח חלוקת העבודה שהייתה קיימת בקהילת המודיעין הישראלית והיותו של המוסד גוף איסוף, לא היה זה מתפקידו להעריך את הידיעות המודיעיניות שהוא הפיק ממקורותיו. עם זאת, לדבריו, הוא העלה בפני שר הביטחון דיין ובפני הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר את האפשרות למלחמה, כפי שעלתה מהחומר המודיעיני של המוסד, אך הם ביטלו את האפשרות, בין היתר בנימוק שצה"ל יכה במצרים ובסורים, והם לא ישיגו את מטרתם. גם זעירא לא האמין באפשרות שתפרוץ מלחמה, ולדברי זמיר הוא אף קנטר אותו על איכות מקורות המוסד, בעקבות ההתרעה על מלחמה שמסר 'המלאך' באביב 1973, אשר לבסוף לא התממשה".
132 עמודים כולל הספר שהוציא המוסד, אבל השורה התחתונה שלו אחת - לפחות לדבריהם, מרואן לא היה סוכן כפול. "מכלל המידע המודיעיני אפשר להעריך כי הטענות שלפיהן 'המלאך' הוא סוכן כפול, לא התאימו למציאות של סוכן שמסר מידע פנימי ורגיש על תוכניות ועל קבלת החלטות בצמרת ההנהגה המצרית באשר לכוונותיה לפתוח במלחמה. המידע הערכי והפרטים הרבים והמדויקים שהעביר מתוך חוגי ההנהגה הבכירים בנושאים שונים, חרגו במידה רבה מהנדרש לשם בניית אמינות של סוכן כפול.
"התרעות כה ברורות על היערכות למלחמה כפי שהעביר 'המלאך' לא עולות בקנה אחד עם מידע שמדליפה במכוון מדינה שעוסקת בהכנות למלחמת פתע. יתר על כן, אם 'המלאך' הופעל כדי לשטות בישראל ולמנוע ממנה להיערך למלחמה, נשאלת השאלה מדוע טרח לספק לאויב יום מראש התרעה על מלחמה ולא לנתק מגע ולהותיר את ההפתעה בשלמותה. המצרים, למודי ניסיון ממלחמת ששת הימים, חששו מתקיפת מנע אווירית, ואין זה הגיוני שהדליפו לישראל במכוון את המידע ההתרעתי ולקחו סיכון שהיא תפתח במתקפת מנע מהירה. כמו כן, בין המוסד לבין 'המלאך' התנהלו שיתופי פעולה בנושאים רגישים ביותר עבור שני הצדדים, ואילו היו נחשפים היו יכולים לסכן אינטרסים של שני הצדדים, ואף לסכן את חייו של 'המלאך'".
