"החצי השני שלי", תיאר איתמר בן גביר את אשתו אילה ביום הולדתה ה־35. "בת הברית, השותפה והמצפן האידיאולוגי שלי". המילים האלה – שותפה, בת ברית – מקבלות משקל אחר כשמדובר בבת הזוג של שר בכיר, חבר משפיע בממשלת הימין על מלא המתהווה. "תמשיכי לדרבן אותי להישאר לעבוד בשתיים בלילה למען עם ישראל", כתב. והשאלה המסקרנת כיום היא כיצד עובדת השותפות הזאת, מה הכוח המניע מאחורי הדרבון ולאן ינווט המצפן האידיאולוגי שלו – ושלה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
החיבור ביניהם התחיל מאידיאולוגיה. שנת 2004. הוא פעיל תנועת כהנא בן 27, היא תלמידת כיתה י"א באולפנת קריית ארבע ומקום המפגש הוא חדר המעצר של משטרת חברון.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"אנחנו, הבנות של האולפנה, היינו מאוד פעילות ב'מאחז הגיבורים' שהקימו בזירת הפיגוע בציר המתפללים. אריק שרון היה זה ששלח אותנו להקים אותו כדי לייצר רצף טריטוריאלי בין קריית ארבע לחברון. הקמנו שם מאחז יפה כזה, עם מכולות יפות. מבחינתי עשיתי את מה ששרון אמר לעשות. אני לא התכוונתי להיות פורעת חוק.
"בפינוי הראשון, כשבאה השוטרת ואמרה לי שצריך להתפנות, אני כמו ילדה טובה, קמתי והלכתי. אחרי שנה וחצי, בפינוי ה־20 בערך, צריך היה לפחות שתי שוטרות כדי לגרור אותי. וכשזורקים אותי מהמאחז, אני באה מסביב וחוזרת עוד פעם.
6 צפייה בגלריה
''האביר על הסוס הלבן ששיחרר אותי ממעצר''. אילה ואיתמר בן גביר ביום חתונתם
(צילום: נועם שרון)
"באיזשהו שלב נמאס להם ועוצרים אותי יחד עם עוד קבוצה גדולה. אנחנו מגיעים לתחנת משטרה ומציעים לנו להשתחרר בתנאי שנחתום על הרחקה של 15 ימים מהמאחז. אני אומרת להם, 'מה? אני אחתום בעצמי שאני מורחקת ממקום בארץ ישראל? אתם משוגעים?' לא, אני נשארת במעצר'.
"הייתה לי שיחת טלפון אחת, התקשרתי לאמא שלי. היא נכנסה ללחץ והתקשרה לאיתמר בן גביר. הוא היה אז איזה רכז נוער כזה בכהנא, שעוזר לעצורים. היא אמרה לו, 'הבת שלי עצורה, אולי אתה יכול לעזור לה?'"
ואת כבר מכירה אותו אז?
"מכירה מרחוק. הוא הגיע לבית המשפט והביא איתו עורך דין. איתמר חתם עליי ערבות, הסיע אותי הביתה ובדרך קנה לי אוכל. מבחינתי הוא היה ג'נטלמן, אביר על סוס לבן ששיחרר אותי ממעצר. כשנפגשנו לדבר על הערעור, התחלנו לדבר וזהו, זה הסתיים בחתונה".
18 שנה אחרי הדייט הראשון האידיאולוגיה עדיין הולכת איתם יד ביד – וגם הנטייה לעימותים. השבוע זה התבטא בחילופי דברים בין הרמטכ"ל ליו"ר של עוצמה יהודית על רקע שליחת החייל מגבעתי לעשרה ימי מחבוש, לאחר שתקף פעילי שמאל. "לא נאפשר לנצל את הצבא לקידום אג'נדה", אמר כוכבי, כשבן גביר משיב: "אני מצפה מהרמטכ"ל להימנע מהתבטאות פוליטית כפי שדרש מהחייל". זאת, לאחר שדרש מכוכבי "לחשוב פעמיים על העונש הזה".
"איתמר צודק", אומרת אילה בן גביר. "יש לנו ילד שהולך בעוד שנה לצבא. הכי מטריד אותי שהוא לא יקבל גב מהמפקדים שלו. התפקיד של שר הביטחון ושל הרמטכ"ל זה לגבות את החיילים. גם אם חייל עשה טעות צריך לדון אותו בפרופורציה, בטח לאור ההתגרות מצד האנרכיסטים".
אז פוליטיקאי צריך להתערב בהחלטות פיקודיות? "לתקוע טריז בין הצבא לחייל", כמו שאמר בני גנץ?
"איתמר לא התקשר למפקד הישיר או למח"ט אלא נתן גב ציבורי לחיילים. בני גנץ מעדיף לארח את אבו מאזן בבית שלו בראש־העין. אני מעדיפה לארח בבית שלי חיילים ושוטרים ולפנק אותם בקובה".
אילה בן גביר (36) נולדה כאילה נמרודי (בת דודה שנייה של עופר) למשפחה דתית ירושלמית עם הורים ממש לא כהניסטים. "כשהייתי בערך בכיתה ח' פרצה האינתיפאדה השנייה. ירושלים הייתה בשיא הבלגן, ממש הרגשתי שאני חיה בתוך פיצוצים, חלקי גופות ברחובות ולאף אחד לא אכפת. אולי בעצם 'לא אכפת' זאת לא ההגדרה הנכונה, פשוט לא עושים מספיק.
"חשבתי שהמבוגרים כולם פחדנים, אמרתי לעצמי שצריך לצאת לרחוב, להפוך שולחנות. לעשות משהו. מישהו נתן לי עלון של כהנא. קראתי אותו מתחילתו ועד סופו ואמרתי, 'הנה מישהו שאכפת לו'. היה לי ברור שמצאתי משהו שהוא משמעותי בשבילי".
אחרי שנה אחת בתיכון הדתי היוקרתי לבנות "חורב" בירושלים, עברה לאולפנה בקריית ארבע. זה נגמר בנישואים לבן גביר, המבוגר ממנה ב־11 שנה, כשהיא בתחילת כיתה י"ב.
"אני מאחלת לנו שבעזרת השם בשנה הבאה ארץ ישראל תהיה כולה שלנו", אמרה בראיון הראשון שלה ב־2004, שלושה חודשים לאחר החתונה. "נמשיך לכבוש אותה – ואני מתכוונת לשתי גדות לירדן ודרום לבנון. שניפטר מהערבים ונעשה להם גירוש סוף־סוף. מי שצריך לקבל שם עונש מוות יקבל, ובמקום שהמחלקה נגד יהודים בשב"כ תשקיע זמן נגדנו – היא תעסוק בדברים אחרים. ושהמדינה תהיה יותר יהודית".
השתניתי, היא אומרת עכשיו, שנינו השתנינו. בן גביר טוענת שהיא רואה כעת את הדברים אחרת. אבל האם השינוי הוא אמיתי או נועד רק להרגיע את החוששים מפני עלייתו של בעלה לשלטון? ימים לא רבים יגידו.
אחרי הפיגועים של שבוע שעבר בירושלים, מה הדבר הראשון שצריך לדעתך לעשות?
"צריך מדיניות הרבה יותר תקיפה. היום אין שום עיסוק במסיתים. כל מיני שייח'ים שנואמים ומסיתים לרצח, יושבים להם בשקט ואף אחד לא מתקרב אליהם. הם ראשי הנחש שמלבים את האש לפיגועים האלה ושולחים לרצוח, אז ודאי שהם לא אמורים להיות פה. אם רק נתמגן כל החיים וניתן להם להמשיך בשלהם, לעולם לא נכריע אותם.
"צריך יותר הרתעה מול המחבלים בבתי הכלא. שאדם שיוצא לרצוח – חוץ מזה שהוא יידע שרוב הסיכויים שלו לגמור את הפיגוע כשהוא מת, והמשפחה שלו תגורש והבית שלו ייהרס עד היסוד תוך יממה – שיידע שאם במקרה הוא ייצא חי, החיים שלו בכלא יהיו סיוט אחד ארוך, ולא כמו הקייטנה שהם כיום.
"אני מגיעה הרבה למטווח בגוש עציון. בפעם האחרונה פגעתי 40 מתוך 50. עשיתי גם אימון טקטי. זה אומר שאם יבוא מחבל, הוא כנראה ימות"
"משפחה של מחבל לא יכולה לחגוג את זה שהבן שלה מת תוך כדי שהוא רצח יהודים. אני לא רוצה לפגוע בחפים מפשע אבל זאת הדרך למנוע פגיעה בילד חף מפשע שהיה בדרך לישיבה והתפוצץ עליו מטען.
"כשהמחיר יהיה ברור לצד השני, ההרתעה תחזור. כשאנחנו מגמגמים, הם שומעים את זה היטב. תמיד, מאז ומעולם, לא חשבתי שבניית התיישבות היא תשובה לרצח. רוצחים אותנו? צריך להילחם במי שרוצח – רק בנייה זו לא תשובה. ואם צריך יד קשה, אז ביד ממש קשה".
מה זה יד ממש קשה?
"כדי להרתיע אותם לא לרצוח אותנו, לפעמים שכונה שלמה שלהם צריכה להיות מורתעת, לפעמים כפר שלם צריך. הם צריכים לשלם מחיר וזה בסדר מבחינתי".
יש לך דעה על מה איתמר צריך לעשות בתור השר לביטחון לאומי? את מדברת איתו על זה?
"יש לי דעות ואיתמר כן מתייעץ. בסוף זה לגמרי החלטות שלו אבל אנחנו מדברים על הכול".
ומה את מעודדת אותו לעשות?
"אני בעד שהוא יעבוד מאוד קשה – והוא איש מאוד חרוץ שעובד מאוד קשה – כדי לבנות מחדש את זקיפות הקומה הלאומית. בשנים האחרונות יש ירידה מאוד גדולה בזה. עוד מהאינתיפאדה הראשונה, דרך הסכמי אוסלו, ההתנתקות, המון אירועים שבסופו של דבר מה שמחבר ביניהם זה שמנהיגי ישראל נהיו קצת מבולבלים. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו וגם לסובבים אותנו, מי אנחנו, מה הכוחות והיכולות שלנו".
6 צפייה בגלריה
''שבע־שמונה שנים טובות ואז נדבר על ראשות ממשלה''. איתמר בן גביר
(צילום: אלכס קולומויסקי )
איתמר יצליח לבצע את כל מה שהבטיח לקראת הכניסה למשרד לביטחון הפנים?
"הוא באמת מתכוון להגיע למקומות האלה. כמה אפשר באמת להשיג? את זה המציאות תגלה לנו ובעזרת השם אני מקווה שנופתע לטובה. אני יודעת שהוא באמת מתכנן תוכניות גדולות וסדורות וברורות מה לעשות כדי להגיע לשם או לפחות לכיוונים האלה. שהשמאל לא יבנה אצלו על תופעת 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'. איתמר רוצה ליישם את מה שהוא אמר בקמפיין, אבל הוא מבין שיש צד שני שצריך לדבר איתו ולהסביר שבסופו של דבר חייבים לשנות את המציאות בשביל כולנו".
כשר לביטחון הפנים אם הוא יצטרך להפעיל את המשטרה נגד נערי גבעות ונגד אנשי ימין, מה הוא יעשה?
"אני מעריכה שתהיה מדיניות שהיא הרבה יותר תומכת בהתיישבות והרבה פחות מתנכלת. הוא גם יודע איך לדבר עם האנשים ואני מאמינה שהם לא ילכו נגדו. בסוף מדינה צריכה סדר. אנחנו רואים חוסר סדר בהמון תחומים, אגב, גם באלימות הפנימית אצלנו – ומשטרה יותר חזקה תעזור בזה".
יש סיכוי שאיתמר יהיה ראש ממשלה?
"זה כל כך מוקדם. הוא צעיר, רק בן 46, ואיתמר תמיד אומר למי ששואל או צועק לו 'הנה ראש הממשלה הבא' שיש לו עוד הרבה זמן. קודם שיתחיל להיות שר, שיתחיל לעבוד. בעזרת השם, מה שצריך לקרות יקרה".
היו פה כבר ראשי ממשלה בני פחות מ־50 ולא הרבה שנים אחרי שהם נכנסו לפוליטיקה.
"אני לא יודעת. אם נפתלי בנט לא היה מאוד ממהר והייתה לו יותר סבלנות, אולי ראשות הממשלה שלו הייתה יותר טובה. הנפילה שלו קרתה בין היתר כי הוא היה חסר סבלנות".
אבל זה מופרך בעינייך שאיתמר יהיה ראש ממשלה?
"לא. זה ממש לא מופרך. יש לו את מה שלדעתי התכונה הכי חשובה במנהיג, האכפתיות. אבל לדעתי זה לא יהיה בשנים הקרובות. בוא, תן לו להצליח כשר ולעשות קדנציות טובות. שבע־שמונה שנים טובות ואז נדבר על ראשות ממשלה".
היא מכירה את משטרת ישראל היטב, גם מהצד של העצורה בפינויי מאחזים ובהפגנות נגד ההתנתקות, וגם מהצד של שיתוף פעולה די מפתיע בין משטרת ירושלים לבין מינהלת הר הבית שבה היא חברה. "אנחנו יושבים עם המשטרה לפני אירועים גדולים, לפני חגים, לראות איך העלייה תהיה הכי קלה, איך דואגים שמי שבא לעלות, לא יישאר בחוץ.
"אני חייבת לומר שהיום המשטרה עובדת אחרת. זה לא תמיד דברים שאני מסכימה איתם, לפעמים יש היתקלויות ויש שוטר מסוים שמתנהג באופן לא נעים, אבל באופן כללי המשטרה כן אומרת, 'נשתדל לעשות את זה יפה'. היא לא מנסה להרע, הם לא מנסים סתם לפגוע ביהודי שעולה. זה לא מצליח כל הזמן אבל ככה זה כשיש פעילות סזיפית יום אחרי יום".
מה השתנה?
"משהו זז. זה כנראה קשור ללחץ שעשינו וגם לזה שעלייה של יהודים להר הבית נהייתה הרבה יותר לגיטימית והרבה יותר נפוצה. פעם שוטר שלא באת לו טוב, היה משאיר אותך בחוץ על כלום. היום בכוונה יש שוטרים הרבה יותר נעימים. זה לא שהם עושים לנו הנחות, ויש גם עניינים של מדיניות שלא תלויים בהם, אבל ברמה הכללית הם הרבה יותר אדיבים. אתה מגיע והשוטר מחייך, אומר 'אלו הכללים, תעלה בצורה הכי נעימה שאתה יכול ובהצלחה'".
אתמול פרסם יהושע בריינר ב"הארץ" שאת כבר הפכת לזאת שמארגנת את המפגשים עם בכירי מחוז ירושלים. איך אשת השר המיועד מקיימת פגישות עם הקצינים והמפקדים שבעוד רגע יהיו כפופים לו? מה היה קורה אם זו הייתה גאולה אבן שנפגשת עם בכירי משרד המשפטים?
"זה קצת מעליב שאתם לא מבינים שאני אישה עצמאית. אנחנו לא חיים בתקופת האבן. אני בקשר עם המשטרה במסגרת מינהלת הר הבית כבר תקופה ארוכה, עוד לפני שאיתמר היה חבר כנסת ואין בזה שום דבר פסול".
איתמר ימשיך לעלות להר הבית כשהוא יהיה שר בממשלה?
"את זה צריך לשאול אותו. אני מניחה שכמו שעד היום הוא עלה בצורה אחראית, הוא ימשיך בזה".
אבל את תמיד בעד עלייה להר הבית?
"כן. אני בעד שלא תהיה אפליה נגד יהודים בהר הבית".
השאלה אם צריך לעשות את זה בכל מחיר.
"יש הבדל בין מקרה שאומרים 'יש משהו ספציפי היום שלא כדאי לעלות', לבין אם אומרים לך 'יש בעיה שיהודים יעלו בשנה הקרובה כי זה מסוכן'. אז אולי גם לא יעלו לארץ ישראל כי זה מסוכן? כשבורחים ממקום כלשהו וחוששים, זה מה שמביא הרבה יותר רצח, כי מחבלים שרואים שפחדת מהם וברחת, ירדפו אחריך. ברגע שנראה להם שאנחנו לא מפחדים ואנחנו פה, ואנחנו אפילו מתרחבים, אז הם יעצרו ויחשבו מסלול מחדש".
מה אנחנו מרחיבים, את העלייה להר הבית?
"אני בעד שיותר ויותר יהודים יעלו להר הבית ושנוכל גם להתפלל בהר. זה לא סוד".
ואיתמר גם בעד?
"ברור שהוא בעד".
מהשיחות שלך עם נציגי המשטרה, מה את מתרשמת שחסר לגוף הזה?
"חסר גיבוי, חסרים תנאי העסקה ראויים. אני רואה אנשים מאוד טובים במשטרה אבל הם לא מרוויחים מספיק, הם לא מגובים ואנחנו לא מספיק גורמים לעוד ועוד אנשים טובים להצטרף למשטרה".
את מעבירה לאיתמר את כל המסרים האלה?
"אני מספרת לו הכול, אבל בלי קשר הוא כבר נפגש עם המון אנשים שמכירים את המשטרה, כדי להבין איך המערכת עובדת. הוא רוצה הרי לעזור, לא לפגוע, הוא רוצה לעשות אותה יותר טובה.
"ברור לי שבמעצרים שלי בתור נערה, לא רק השוטרים היו בעייתיים, גם אני הייתי אחרת. ברור לי שהייתי אז במקום של 'אני צודקת, אז כל מי שבא נגדי טועה'. זה היה לי ברור מאליו שהם הלא בסדר פה. הייתה לי אז מחשבה של שחור־לבן. גם היום אני חושבת שאני צודקת אבל היום אני לא חושבת שכל מי שחושב אחרת ממני הוא בוודאות טועה, הוא לא בסדר והוא השחור והרע. לא".
את רואה את אותה התפתחות מחשבתית גם אצל איתמר?
"כן. לדעתי אפילו יותר מאצלי".
איך זה בא לידי ביטוי?
"רואים את זה גם בדיבור וגם בהתנהלות הכללית. הוא עבר הרבה דברים, הוא פגש אנשים, הוא הבין שגם מי שבצד השני של המתרס רוצה לעשות טוב. ועושה טוב. זה לא אומר שאיתמר כבר לא חושב שהוא צודק. אבל היום הוא מבין שהצד השני הם לא אנשים רעים, אלא שיש לנו מחלוקת על הדרך".
איך את מסבירה את השינוי בין בן גביר של ה"מוות לערבים" לבין זה של ה"מוות למחבלים"?
"קודם כל זה באמת שינוי אמיתי. זה תהליך אמיתי לגמרי. זה חלק מההתבגרות. היום אנחנו רואים את המציאות כמשהו טיפה יותר מורכב, זה קצת פחות צעקני אולי. מה שכן, אצל שנינו, ממש לא עשינו פרסה מהאמונות שלנו. ממש לא ביטלנו דברים מהעבר, אבל כן חשבנו עליהם בצורה קצת אחרת".
מה כלל התהליך הזה?
"בין היתר הכרנו ערבים שרוצים לחיות חיים שקטים ולהתפרנס. מי שבאמת רוצה לחיות פה ומבין שעם ישראל חזר לארצו, ולא מנסה לרצוח אותנו ולא מנסה להרוס את המדינה, אז באמת, הוא יכול לקבל את הזכויות שלו. אבל מי שרוצה לרצוח אותנו, זה לא יעבוד, וגם לא מי שתומך בו".
השינוי הזה באמת יצר פירוד אמיתי ביניכם לבין ברוך מרזל ומיכאל בן ארי?
"כן, לצערי זה יצר פירוד אמיתי".
מרזל הוא שכן שלכם.
"כן, בגלל שאנחנו מכבדים את ברוך, אני לא רוצה לדבר על זה יותר מזה אבל הפירוד הוא אמיתי. הרבה אנשים לא האמינו ובאו ואמרו, 'וואו איזה תרגיל יפה עשיתם', כאילו כדי להראות שאנחנו לא כמותם. אבל זה לא תרגיל, זה אמיתי וזה לא כיף בכלל".
עוד שותפות שכבר מאחוריהם היא עם הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ'. אחרי ריצה משותפת בבחירות, לפני שבועיים שתי הסיעות התפצלו ובכנסת ינהלו כל אחת סדר יום משלה. גם את המו"מ הקואליציוני ניהלו בנפרד כשבן גביר היה ראשון החותמים וסמוטריץ' נחשב לעקשן של המו"מ.
הריצה המשותפת איתם היתה מוצלחת?
"אני חושבת שזה מה שהיה נכון לעשות ואני גם חושבת שהיה נכון עכשיו להיפרד כי בסוף זה מפלגות אחרות".
ובפעם הבאה צריך לרוץ איתו שוב?
"לקראת הפעם הבאה נצטרך לחשוב על זה מחדש".
ומה עם זה שסמוטריץ' יקבל תיק יותר בכיר משל איתמר?
"מה שסמוטריץ' יקבל, אני מפרגנת לו. איתמר רצה את ביטחון הפנים. אחרי שהוא נבחר אנשים אמרו לו 'עזוב, אז הבטחת, אבל קח תיק פחות בעייתי'. יש תיקים שיותר קל לתפעל, שיוצאים מהם יותר טוב. אבל הוא אומר, 'זה מה שאני באמת רוצה, על זה נבחרתי'. גם במשא ומתן הוא עמד על דברים שהוא דיבר עליהם לפני הבחירות. הוא התעקש לקבל כלים שיעזרו לו לממש את מה שהוא הצהיר עליו. הוא אומר משהו ועומד מאחוריו".
ואת סומכת על נתניהו שהוא ינהל ממשלת ימין אמיתית?
"כן ואני בעיקר סומכת על איתמר ועל השותפים האידיאולוגיים שיעשו הכול כדי לקבל סמכויות מתאימות ויממשו אותן".
אחרי שנים של פעילות מושכת אש בנקודות חיכוך בוערות, הפריצה הגדולה שלה לתודעה הציבורית הייתה דווקא באירוע באחד מבתי המלון היוקרתיים בישראל שבו התקיים מפגש נשים של ראשי מפלגות הקואליציה העתידית. הפגישה עם שרה נתניהו עברה בשלום ("תקשיב, היא שיא המתיקות") אבל הדבר היחיד שכל המדינה דיברה עליו היה הגלוק 19 שנתלה בחגורה מעל החצאית שלה. "לא הייתה בזה שום כוונה. גם אף אחת מהנשים שהיו איתי שם לא שמה לב לזה שאני עם אקדח. אף אחת לא שאלה אותי 'מה, את נושאת אקדח?' לא דמיינתי לעצמי כמה רעש זה יעשה".
היה אירוע ספציפי שבגללו התחלת לשאת אקדח?
"לא אירוע ספציפי אבל תקופה ספציפית. ב־2015 באינתיפאדת הסכינים, בהפרש של כמה ימים היו שלושה פיגועים שבהם דקרו יהודים בכביש שמחבר בין השכונה שלנו לקריית ארבע. זה מקום שאני הולכת בו ברגל. אז הגשתי בקשה לשאת נשק כי זה יכול להיות ההבדל בין חיים למוות".
את זוכרת מי היה ראש הממשלה בזמן אינתיפאדת הסכינים?
"כן. אני לא חושבת שנתניהו היה ראש ממשלה מושלם ב־2015 אבל להזכירכם האינתיפאדה הזאת נעלמה עד שגל הפיגועים חזר בזמן הממשלה עם האחים המוסלמים. אני פשוט מקווה שעכשיו כשעוצמה יהודית היא חלק מרכזי בקואליציה, דברים יעבדו אחרת".
איך יכולת להגיש בקשה לנשק, לא היו לך תיקים במשטרה מהמעצרים שלך?
"הייתה התיישנות על הכול וגם בגלל שהיו כל כך הרבה אירועי סכינאות, נתנו יותר בקלות. זה לפי תקופות. זה לא כמו היום שהשר בר לב הערים קשיים ויש לאנשים תור להגשת המסמכים רק לעוד חצי שנה. מאז שומר החומות ומאז שעמר בר־לב שר, יש ביקוש ועלייה בכמה מאות אחוזים של אנשים שמבקשים נשק".
מה זה קשור לבר־לב?
"אנשים מרגישים פחות ביטחון".
זה קשור ספציפית לבר־לב?
"בטח. וגם לכל הממשלה הזאת שנשענה על תומכי טרור. אני יודעת לפחות שאצלנו, המחבלים באזור הרגישו הרבה יותר בנוח. זה שיש ערבים שמסתובבים ברחובות עם ציור של רובה על החולצה, זה משהו שבטוח קשור לממשלה הזאת".
ובממשלה שלכם כל זה ייפתר?
"זה לא עובד ככה. זה לא שיהיה פוף אחד וגמרנו. אבל יש עניין שתומכי הטרור יבינו שיש בעל בית חדש והחוקים משתנים".
כמה את מיומנת בשימוש באקדח?
"יש מטווח בגוש עציון שאני מגיעה אליו הרבה. הלכתי כמה פעמים גם לאימון טקטי. מתרגלים מה קורה כשנכנס מחבל למסעדה, איך אתה מגיב בכל מיני מצבים. מאוד חשוב לי להיות מוכנה ומאומנת ואני משקיעה בזה".
ואיך הפגיעות שלך במטווח?
"בפעם האחרונה פגעתי 40 מתוך 50. זה אומר שאם יבוא מחבל, אני מקווה שאנשים מסביב לא ייפגעו, אבל הוא כנראה ימות".
6 צפייה בגלריה
''לא דמיינתי כמה רעש זה יעשה''. אילה בן גביר חמושה באקדח במפגש עם שרה נתניהו
(צילום: אלבום פרטי)
היא מורה ללשון בבתי ספר בגוש עציון, וגם מסיימת בקרוב תואר שני בלשון באוניברסיטה העברית. היא מלמדת בישיבת נווה שמואל באפרת, שנחשבת לישיבה של הציבור הדתי־ליברלי.
את מדברת עם התלמידים על פוליטיקה?
"לצערם לא, הם מאוד מתעניינים ושואלים שאלות. אבל אני באה ללמד לשון".
איך ילדי האליטה של הכיפות הסרוגות קיבלו אותך?
"דווקא ממש יפה. אני באמת התפעלתי. אמרתי לאיתמר, 'הם אומרים על עצמם שהם פלורליסטים והם באמת פלורליסטים'. בדרך כלל זה לא עובד ככה. עכשיו עם הסיפור של הנשק, מי יצא נגדי? כל הפמיניסטים, כל השמאל הפלורליסטי, כל אלה שטוענים שלאישה אין תקרת זכוכית, אישה צריכה להיות בטנקים, להרים את הדברים הכי כבדים, להשתגע, להתחרפן, כל אלה אמרו 'אוי אוי אוי, יש לאילה בן גביר אקדח, השם ישמור'".
"לקהילת הלהט"ב הייתה דרישה להיות מאוד מוחצנים ולשנות דברים תשתיתיים, אז עכשיו המטוטלת תזוז לצד השני. אחר כך זה כנראה יתאזן"
מה דעתך על הדרישה של חרדים להפרדה בין נשים לגברים במרחב הציבורי?
"אני חושבת שכל השמאל הליברלי שיודע להגיד 'תנו לכל אחד לחיות איך שהוא רוצה', לא יכול לכפות את האג'נדה המאוד ליברלית שלו. כשחרדים הולכים למופע, הם רוצים אותו נפרד. אני למשל לא רוקדת מעורב. בהופעה אני אשמח לשבת ליד איתמר, אבל אני לא ארקוד כשזה בסביבה שהיא לא רק נשים. אם אני רוצה לרקוד בנפרד, אם מישהו רוצה לראות הופעה בנפרד, למה אתם כופים עלינו בכוח את האג'נדה שלכם? תעשו מה שאתם רוצים ותנו לנו לחיות את חיינו".
ואם זה יגיע לאוטובוסים נפרדים?
"כבר היום יש אוטובוסים נפרדים, בקווים החרדיים המאוד מסוימים. גם אם לא היה לי רכב פרטי, אני אישית לא הייתי עולה עליהם כי אני רוצה להיות ביחד עם שובאל הבן שלי ועם איתמר. בוא נודה על האמת זה לא מפריע לאף אחד וצריך לתת לחרדים לחיות את חייהם".
אבל החשש של החילונים הוא מהזליגה. שהממשלה החדשה תגיד להם לשבת בנפרד גם ברכבת.
"זה נראה כאילו הם אומרים 'הפסדנו בבחירות, בוא נפחיד את עצמנו לדעת'. אני מניחה שיש כאלה שבאמת מפחדים ואני מצטערת בשבילם כי אף אחד בממשלה החדשה לא בא ואומר, 'יאללה, בוא ניכנס בחילונים'. ובכלל במי להיכנס? בדודה שלי החילונית? באח של איתמר החילוני? באלמוג כהן או צביקה פוגל הח"כים שלנו? סך הכול כולנו רוצים לחיות פה בטוב. וכולם שוכחים שרוב הליכוד זה חילונים וזה חצי מהקואליציה. הם לא ירצו לפגוע בעצמם ובבני המשפחות שלהם. קודם כל בואו ננשום. זה שיש היום קווים חרדיים שיושבים בנפרד, זה מה שיש וזה לא אמור להתפשט יותר מזה".
גם לקהילת הלהט"ב אין סיבה לפחד מהממשלה החדשה, שיש בה נציגות למפלגת נעם?
"ממש לא. הרבה פעמים כשיש מטוטלת לצד אחד, אז זה עובר לקצה השני ואחר כך זה מתאזן. כל דבר שהוא מוגזם מדי, לוקח לצד השני. הצד השני שדרש לא סתם לחיות את חייו בשקט של שני בני זוג או שתי בנות זוג, הייתה להם דרישה להיות מאוד מוחצנים ולשנות הרבה דברים תשתיתיים, אז עכשיו נראה שהמטוטלת תזוז לצד השני ובסוף אני מניחה שנמצא את עצמנו במקום מאוזן".
משפחת בן גביר, על ששת ילדיה, גרה בשכונת גבעת האבות בקריית ארבע, כ־400 מטר מתחנת משטרת חברון. בסלון ארון גדול עם ספרי קודש וספרים נוספים כמו כתבי הרב כהנא. התמונה של ברוך גולדשטיין כבר לא שם מאז הבחירות של 2020. "כולם אוהבים לשאול על זה. זה היה, זה נגמר, זה לא נמצא כבר, יאללה שחררו".
איפה התמונה הזאת עכשיו?
"היא לא בסלון".
איפה היא כן?
"היא לא תלויה".
של מי היה הרעיון לתלות אותה?
"קיבלנו את זה במתנה לפני 18 שנה, חיפשנו משהו לתלות, הביאו, תלינו. אני תליתי אותה כי אני האחראית על התיקונים הקטנים בבית. לא היה בזה איזה כוונות גדולות במיוחד, אבל זה הפך להיות עניין. אז בסדר, הנה, הבנו את המשמעות והורדנו, ואם אתם רוצים אני אראה לכם את כל התמונות האחרות שהחלטתי שהן לא מתאימות לסלון והורדתי, אין בעיה".
הבעיה היא לא שהתמונה לא מתאימה לעיצוב.
"ברור. יש עוד דברים שאמרתי עליהם שהם פחות מתאימים לי. ב־18 שנה האלה איתמר השתנה, אני השתנתי. ברור. אנחנו נגד טבח של חפים מפשע. גם אז לא היינו בעד להרוג ערבים. אבל צריך להבין שד"ר גולדשטיין היה ה־רופא באזור. כל אדם שעבר פיגוע הגיע אליו, כל הפצועים של קריית ארבע, כולם עברו דרכו, הוא היה נחשב למשהו גדול. גם כשחילקו את התמונה שלו במתנה, אני לא בטוחה שחילקו אותה בגלל מה שהוא עשה בסוף שלו, אולי יותר בגלל כל מה שהוא עשה במהלך החיים שלו.
"אז תליתי את התמונה, והפכו את זה לסיפור מארץ הסיפורים. תירגעו כולם. שתו כוס מים. אני כבר למדתי שעכשיו על כל דבר שאני אומרת יכול להיות סיפור מההפטרה – איזה בגדים לובשים, מתי הולכים עם נשק, מתי לא – בסדר, בסוף נלמד".
אתם חיים עם מאבטחים בתוך הבית?
"יש לנו שומרים בכניסה לבית של יחידת עוז של הכנסת. הם הוצמדו אלינו אחרי כמה איומים מאוד חמורים על החיים של איתמר. יש שומרים שגרים צמוד, ובכל מקום בחוץ אנחנו עם מאבטחים. אתה הולך על חוף הים, מאבטח קדימה ומאבטח מאחורה. הם מאוד מתוקים ומשתדלים לתת מרחב מחיה ועדיין אין פרטיות. כשאנחנו יושבים במסעדה הם יושבים שולחן לידנו. אם רוצים לדבר בשקט זה רק בתוך הבית כי גם בכל נסיעה באוטו הם איתנו".
כבר אי־אפשר לריב בנסיעה.
"החיים כל כך עמוסים שלא מספיקים לריב אבל אם רוצים לריב באוטו, אפשר בהתכתבויות".
את שובאל (17), בנה הבכור, ילדה כשהיא בת 19 ומאז נולדו גם הלל (14), אמונה (12), שירה (10), דוד (8) ואורי (4).
הילדים מעורבים בפעילות שלכם?
"הם מגיעים איתנו למקומות. נוסעים לשבת פה, שבת שם, הם גם היו באים איתנו להפגנות. המעורבות שלהם תלויה בגיל. הקטן, רמת המעורבות שלו זה שהוא יודע לומר שאבא עובד בכנסת. שובאל, בכיתה יב', מחזיק את חשבון הטיקטוק של אבא שלו. הוא עושה את הסרטונים, הוא עורך אותם ויש לו גם טיקטוק של עצמו, אז כל פעם שמישהו יורד על אבא שלו, הוא עונה לו מהטיקטוק של עצמו. הלל, בת 14, גם מעורבת בצורה קצת אחרת. היא יותר קוראת ברשתות, רואה מה קורה".
את בגיל שלה כבר ביקשת לעבור לחברון כדי להקים מאחז.
"נכון, היא יותר עדינה ממני".
היא מחוברת לפעילות כזאת?
"היא חברה בנוער עוצמה יהודית".
אם אחד מהילדים שלך היה יוצא מהארון איך היית מגיבה?
"הייתי מקבלת אותו, ילד זה ילד. כאילו שאני יכולה להשפיע על הבחירה שלו? אתה יכול לנסות לכוון, אבל בסוף מחבקים אותם".
באותה מידה אם הוא היה הופך לשמאלן?
"זה היה לי יותר קל. אם היה נהיה שמאלני עד כדי כך שהוא לא היה מוכן להגיע לאכול אצלי קובה ביום שישי אז הייתי קצת כועסת, אבל היינו נפגשים בדרך ואוכלים יחד בירושלים, בסדר".
שובאל רוצה להיות שחקן כדורגל. המרד שלך היה ללכת לחברון והמרד שלו זה ללכת למגרש?
"יכול להיות. בוא נגיד שיש דברים שהייתי רוצה שהוא יעשה ודברים שלא, אבל הוא ילד גדול. ההחלטות הן שלו. אגב, מבחינת איתמר זה ממש סבבה. איתמר בגיל 14 שיחק בילדים של בית"ר ירושלים וכששובאל התחיל לשחק, איתמר היה הולך איתו לאימונים וחוזר עם חיוך ענק. אני זאת שעושה פרצופים".
למה, בגלל עניינים דתיים?
"אולי בגלל שאני לא מבינה בכדורגל, זה נשמע לי קצת חסר מהות. זה מה שתשקיע בו את החיים שלך? כדורגל? בכל מקרה, מה שהוא יחליט, בסוף אני איתו".
