שר הביטחון יואב גלנט מעכב את קידום חוקי הארכת שירות הסדיר והמילואים וכורך אותם בקידום חוק שייתן מענה לגיוס בני ישיבה חרדים – כך נודע ל"כלכליסט". במקביל, במשרד האוצר עובדים על הערכה כלכלית בדבר העלות הישירה של הארכת השירות והנזק שייגרם למשק, ול"כלכליסט" נודע כי במשרד מחכים למה שמוגדר "הטיימינג הנכון" כדי לחשוף את המחיר האסטרונומי של הצעד.
3 צפייה בגלריה
הפגנה נגד גיוס חרדים. במשרד האוצר מחכים עם חשיפת המחיר של הארכת השירות
(צילום: EPA/ABIR SULTAN)
"לגיוס ולשירות משמעותי בצה"ל יש חשיבות ומשמעות גדולה במדינת ישראל. המלחמה והאתגרים הביטחוניים הניצבים לפנינו מחייבים אותנו לנשיאה משותפת בעול השירות – כולם חייבים לשאת בנטל. כל חלקי העם", את הדברים האלו אמר גלנט בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1 בשבוע שעבר. אמירה זו, שכביכול אינה משתמעת לשתי פנים, מהווה המשך ישיר להצהרת גלנט מלפני שבועיים לפיה "המלחמה הוכיחה כי כולם חייבים להיכנס תחת האלונקה" וכי מערכת הביטחון לא תגיש חוק לפטור חרדים מגיוס שאינו מקובל על כל חלקי ממשלת החירום – כולל מפלגת המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ.
באותו נאום מלפני שבועיים, שהרעיד את הזירה הפוליטית, אמר גלנט גם את הדברים הבאים: "כיום ישנו צורך לאומי, ממשי, בהארכת השירות של חיילי הסדיר ובהארכת משך תקופת השירות של חיילי המילואים. אין ברירה, עלינו להגן על הבית". דברים אלו מתייחסים לשני תזכירי חוק שהונחו על שולחן הכנסת על ידי משרד הביטחון וזכו ביחד ליותר מ-3,000 הערות ציבור: החוק שמאריך את שירות הסדיר והחוק שמגדיל את היקף שירות המילואים שהמילואימניקים יבצעו. למרות אותו צורך לאומי וממשי בהארכת השירות – ל"כלכליסט" נודע כי בסופו של דבר החליט גלנט לעכב את ההצבעה והדיונים על שני החוקים הנפיצים, ולכרוך אותם בחבילה אחת עם אותו חוק גיוס חרדים – או השתמטות – שתוכנו עוד לא ידוע.
בלשכת גלנט טוענים כי עקרונית ניתן היה להעלות את החוק לאישור הממשלה, אך שהשאיפה היא לתת את זה יחד עם תשובת המדינה לבג"ץ בנוגע לאי-גיוס חרדים, שצריכה להיות מוגשת עד סוף החודש וכי "יש אנשים בממשלה שעובדים על זה". הממשלה מחויבת לנמק לבג"ץ עד 24 במרץ מדוע לא יגויסו תלמידי הישיבות, לאחר שפג תוקפו של חוק הגיוס הקודם שמסדיר את ההשתמטות שלהם.
גלנט: כולם חייבים להיכנס תחת האלונקה
(צילום: לע"מ)
בפברואר השנה הגיש משרד הביטחון שני תזכירי חוק נפיצים במיוחד. הראשון – חוק שירות ביטחון, העוסק בהארכת שירות הסדיר של כל הגברים וחלק מהנשים, כולל אלו שמשרתים כעת, מ-32 חודשים ל-36 חודשים. השני – חוק שירות המילואים, עוסק בהכבדה משמעותית של עומס המילואים על האזרחים המשרתים. הדרישה החדשה של צה"ל היא שבמקום שלוחמים יבצעו בממוצע 18 ימי מילואים בשנה הם יבצעו 42 ימים, מפקדים יבצעו כ-70 ימי מילואים וקצינים כ-84 ימי מילואים.
במקור, שני תזכירי החוק התעלמו לחלוטין מהאפשרות להגדיל את מספר המשרתים בצה"ל באופן המתבקש של הרחבת מעגל הגיוס. באופן ספציפי לא הועלתה האפשרות של גיוסם של כ-66 אלף בני ישיבות חרדים, הנהנים מפטור מגיוס. כתוצאה מכך שתי ההצעות נתקלו בהתנגדות משמעותית. תזכיר חוק שירות המילואים זכה ל-1,570 הערות ציבור ותזכיר חוק שירות הביטחון ל-1,481 הערות ציבור, כאשר הרוב המוחלט שלהן יוצא נגד חוסר השוויון בחלוקה בנטל. החוקים זכו גם להתנגדות מצד משרד האוצר, שהופתע מהפרסום החד-צדדי של תזכירי החוק מצד מערכת הביטחון.
הקלפים - צמוד לחזה
בחודש האחרון עובדים אנשי אגף התקציבים על הערכה כלכלית בדבר הנזק הכלכלי שהצעדים הללו, ובעיקר הגדלת הנטל על משרתי המילואים, יגרמו למשק. מדובר בחישוב מורכב שכולל בתוכו את הגדלת הוצאות ישירות מתקציב המדינה (ביטוח לאומי), נזק למעסיקים עקב גריעה של ימי עבודה, הגדלת מענקים ופיצויים ופגיעה עקיפה ברווחת ותעסוקת בני ובנות זוגם של המשרתים במילואים שלהם יש ילדים. על אף שחלקו המרכזי של החישוב כבר נעשה, במשרד ובלשכת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מחזיקים את הקלפים צמוד לחזה כדי שיוכלו לשלוף אותם בתזמון הנכון מצידם.
ההתנגדות הכללית לחקיקה הובילה גם את הצבא לשנות את עמדתו. אם בתזכירי החוק הנושא של גיוס חרדים צוין כי הארכת השירות תוביל לתוספת משמעותית לכוח הלוחם של צה"ל "שלא ניתן להשיגה באף דרך אחרת" – ניתן לראות שבימים האחרונים הרמטכ"ל יישר קו עם שר הביטחון ועם רוב הציבור המשרת בישראל, כפי שניתן לראות מנאום שגם הוא נשא בשבוע שעבר בבה"ד 1: "בעת הזו לא די לשבח את הגיוון הקיים בצה"ל, אלא לקרוא להרחיבו ולהוסיף אליו משרתים מכל קצוות החברה. זהו צו השעה, לא רק כי צה"ל זקוק למלא את השורות החסרות ולהרחיב גיסותיו, אלא בעיקר לשם חיזוק הלכידות החברתית, מקור חוסננו ועוצמתנו ומרכיב חשוב באנטי-שבירות הישראלית... צה"ל ידע היטב לקדם אותו בברכה ולתת כל מענה שיידרש להצלחתו".
המהלך של גלנט הופך את כל חוקי הגיוס למעין "עסקת חבילה". למהלך יש היגיון מבחינת ניהול כוח האדם בצה"ל, מתוך ההבנה כי אם יגויסו עוד אלפי חרדים מדי שנה אז ניתן יהיה לצמצם את העומס על הציבור המשרת ובעיקר על ציבור המילואימניקים, שמוערך בקצת יותר מ-1% מאזרחי המדינה. עם זאת, ההערכה היא שמלבד שיקולי סד"כ יש כאן גם שיקולים פוליטיים: חבילת הגיוס של גלנט הפכה למעין פצצת זמן פוליטית, שמהווה את האיום המשמעותי הראשון לשרידות הקואליציה, וזו עלולה להפוך לזרז שיוביל לפרישת המחנה הממלכתי או המפלגות החרדיות מהממשלה – תלוי בסוג המתווה שיקודם.
במקור היה נדמה כי חברי הכנסת החרדים נזהרים מהזעם הציבורי ומסכנה אפשרית ליציבות הקואליציה שהיטיבה איתם עד אין קץ. שר הרווחה יעקב מרגי טען בריאיון, שחרדים שאינם לומדים צריכים להתגייס ואילו שר הבריאות משה ארבל התבטא בעד גיוס חרדים לגדוד נצח יהודה. עם זאת, המאמצים הללו ירדו לטמיון כשהרב הראשי הספרדי יצחק יוסף הכריז במוצאי שבת האחרון כי "אם יכריחו חרדים להתגייס, ניסע לחוץ לארץ" ו"החילונים צריכים להבין שבלי התורה לא הייתה הצלחה לצבא. ראינו איך הצבא הצליח ב-7 באוקטובר".
אמירתו של הרב יוסף הובילה לסערה פוליטית מיידית, וגרמה לכל אחד מהצדדים המנוגדים בקואליציה להתבצר עוד יותר בעמדתו. לא רק זה, אלא שדברי הרב יוסף אף הובילו לכך שמפלגות כמו הציונות הדתית ועוצמה יהודית מצאו את עצמן מצדדות בצד התומך בגיוס לצד המחנה הממלכתי והאופוזיציה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמבין כי משבר הגיוס מהווה איום ממשי על המשך כהונתו, לא הביע עמדה נחרצת בעד גיוס חרדים וטען כי לא ניתן להגיע להסכמה מוחלטת שקיימת "רק בצפון קוריאה". במקום עמדה התומכת בשוויון בנטל, מחזר ראש הממשלה הבטחות ישנות בדבר יעדי גיוס ושילוב חרדים בשירות האזרחי, יחד עם הבטחה חסרת כיסוי על חלוקת קרקע בפריפריה לחיילים משוחררים. גם ארגוני המחאה הבינו כי משבר הגיוס הוא הזדמנות פוליטית שניתן לנצל, וארגונים כמו אחים לנשק שהיו פעילים במחאה נגד ההפיכה המשטרית החליפו את דגל מאבקם בדרישה לשוויון בנטל, וזאת בין השאר מתוך התפיסה כי עמדה זו היא קונצנזוס שיכול להכניס למאבק בממשלה גם את מצביעי הליכוד ואנשי הציונות הדתית.
