סכנת יידוי האבנים בכבישים: "הייתי יכולה למות"
(צילום: נויל האריס)
טרור האבנים: בתקופה האחרונה ישנו זינוק במקרי יידוי האבנים של פלסטינים על רכבים ישראלים, בעיקר ביהודה ושומרון ובגוש עציון. הילה לם, שעל רכבה נזרק בלוק בדרכה ליישוב אלעזר בגוש עציון ביום חמישי, סיפרה היום (ראשון) בדמעות לאולפן ynet: "היה לי פחד נוראי, התקשרתי לאבא שלי וביקשתי שלא יעזוב אותי, לא הגיוני שאפחד לנסוע מיישוב ליישוב". תושבי גוש עציון ותקוע שהפגינו נגד הסכנה - ספגו אבנים גם הם.
"נסעתי הביתה מתקוע לאלעזר, דרך שאני עושה הרבה פעמים, בערך בחצות", מספרת הילה. "פתאום אבן עפה לעברי, חדרה את השמשה הקדמית ופגעה לי במצח. בנס המשכתי לנסוע, תוך כדי התקשרתי לאבא שלי להגיד לו שאני בדרך הביתה. ירד לי מלא דם מהמצח, נכנסו לי מלא זכוכיות ודם לפה, כל הפרצוף שלי נהיה דם והצלחתי לנסוע עוד עשר דקות עד לאפרת. בינתיים ההורים שלי הזמינו את מד"א ואת כוחות הביטחון. הגעתי לאפרת וכל הצבא הגיע, מד"א פינה אותי לבית חולים ושם עשו לי תפרים".
-אני מנסה לתאר לעצמי את הסיטואציה - חושך מוחלט, ודרך השמשה הקדמית אבן עפה לך לתוך המצח. מה את חושבת באותו רגע?
"זו אפילו לא אבן, זה היה בלוק בנייה, ששוקל משהו כמו ארבעה קילו. נס שככה זה נגמר. מה שאני חושבת זה פחד אימים ופשוט לנסות להגיע למקום בטוח כמה שיותר מהר. היה לי פחד נוראי. דיברתי עם אבא שלי בטלפון ואמרתי לו שיהיה איתי על הקו ושלא יעזוב אותי, אמרתי תהילים תוך כדי. פשוט לא הגיוני שזה מה שאני אחווה כשאני גרה בארץ, ואני מפחדת לנסוע מיישוב ליישוב בתוך גוש עציון. אחותי גרה בתקוע עם ילד בן שנה וחצי ובהיריון, זה לא הגיוני שהיא תפחד לנסוע הביתה".
-פעם ראשונה שאת נתקלת באירוע כזה?
"שמעתי על אירועים כאלה אבל אף פעם לא חוויתי את זה. פעם אחת זרקו עלינו בקריית ארבע בקבוק תבערה, אבל ברוך השם אף אחד לא נפגע. זה לא הגיוני שככה אנחנו צריכים לחיות בארץ שלנו, אני לא אמורה לחוות אירוע כזה".
גם מלאכי ותם זמיר עברו חוויה מפוקפקת דומה, בדיוק באותו מקום בו זה קרה להילה. "חזרנו הביתה אחרי הופעה של חנן בן ארי, הייתה איתנו ברכב גם בת של חברים מהיישוב שחיפשה איך לחזור הביתה", סיפרה תם. "נסענו והיינו ב'היי' מההופעה, וזו דרך שאנו עושים המון, יום יום. פתאום קלטתי בזווית העין איזה בחור עומד בצד בחושך. עמדתי להזהיר את מלאכי שיראה שהוא לא קופץ לו לכביש ושלא ידרוס אותו בטעות כי לפעמים חבר'ה עוברים את הכביש. פתאום קלטתי את היד שלו מניפה משהו וישר קלטתי מה הולך לקרות. נזרקה אלינו אבן, או בלוק, והתנפץ החלון. עפו עלינו כל הזכוכיות".
"כשאנו מבינים מה קרה אנחנו ממשיכים לנסוע מאוד מהר ומיד מתקשרים למוקד", סיפר מלאכי. "הגענו אל צומת עמוס, ושם יש פילבוקס של חיילים. הגיעו לשם משטרה וצבא ותאג"ד ואמבולנס. בדיעבד הבנו שהיה אירוע נוסף שזה האירוע של הילה, זו ככל הנראה אותה חולייה או אותו מחבל שפשוט עומד שם וזורק. כשאומרים 'יידוי אבנים' אתה חושב שזה חצץ קטן כזה - אבל זה בלוקים. זה בלוק שיכול להרוג. אצלנו במקרה זה פגע בדופן של הדלת וכנראה גם בחלון ואז שבר את המראה, ובגלל זה הבלוק לא נכנס פנימה, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היה נכנס פנימה והיה פוגע בתם או בי".
"זה פשוט מסוכן ומפחיד", הוסיף מלאכי. "הרגשה שאנחנו נוסעים הביתה, מירושלים, בדרך הראשית שלנו, ואנחנו יכולים להיפגע ברמה היומיומית".
-איך חיים ככה, בידיעה שאולי בנסיעה הבאה תוכלו לחטוף בלוק?
הילה: "זו הבעיה, שאנו לא אמורים לחיות במחשבה הזו. אנו צריכים לחיות פה בביטחון ולא לחשוב שאולי יזרקו עליי בלוק, זו לא אמורה להיות דרך החיים פה".
-מישהו חושב לעזוב?
תם: "לא, זה הבית שלנו. להפך, אנחנו מרגישים שמה שצריך לקרות זה התהליך ההפוך. המחבלים שמרגישים שהכי לגיטימי לעמוד בצידי הדרך ולזרוק בלוקים, צריכים להרגיש שזה לא לגיטימי. אנחנו מרגישים שכוחות הביטחון כבולים, הם לא באמת יכולים לעשות משהו כדי לעצור את זה, הם מרגישים שזה יכול להפחיד ולהרוג, ולעמוד על הכביש ולעשות מה שהם רוצים.
"זה ממש צריך להיות הפוך. אנחנו גרים פה, ונמשיך לגור פה, ובנינו פה בית. אנחנו גרים במזרח גוש עציון, אין פה הרבה ישובים יהודיים. נמשיך לגור פה ואנחנו רוצים שמי שמחליט החלטות ייתן לגיטימציה לכוחות הביטחון גם לפעול נגד הדבר הזה".
תם סיפר כי למחרת התקרית הייתה הפגנה מאורגנת של תושבים מגוש עציון ותקוע, יחד עם הצבא, נגד הסכנה - וגם על המפגינים יידו אבנים. "זה משהו שאנשים עוברים כמעט יום יום. אנחנו צריכים מודעות, ולתת למערכת הביטחון את היכולת לבוא ולתת מענה".
