(צילום: אבי חי)
דקות ספורות לאחר שהמחבל מוחמד אבו אלקיעאן פצח במסע ההרג ליד מרכז ביג בבאר שבע, הפרמדיק ישראל אוזן היה על אחד האמבולנסים שהוזעקו למתחם הקניות והיה בין הראשונים בזירת הפיגוע. מיד לאחר שפינה את אחת הנפגעות מהמקום, התפנה לפצועה נוספת - שהתגלתה כדודתו, דוריס יחבס, שמותה נקבע במקום.
"קיבלנו דיווח בקשר של מד"א על אירוע פח"ע של דקירות באזור הביג", שחזר היום (רביעי) אוזן בשיחה עם ynet. "טסנו לשם, וכשהגענו לזירה רצנו לכיוון פצועה ששכבה מול חנות בגדים מכוסה בבד שחור. הורדנו את הבד והתחלנו לבדוק אותה. אמרתי לעצמי שאני מזהה את האישה הזאת, אבל החלטתי לפעול בקור רוח, לטפל, ורק אז לחשוב מה לעשות".
הפיגוע בבאר שבע - כתבות נוספות
אחרי שתי דקות הסיר ישראל את המסכה מפניה של האישה, והבין שמדובר באחותה של אמו. "היא שכבה על הצד ולכן לא הבנתי את זה בהתחלה. נשארתי ללא מילים והמשכתי עם הטיפול", סיפר. "חיברנו אותה למוניטור ולצערי נאלצנו לקבוע את מותה בשטח". תוך כדי הטיפול בזירה, הבחין אוזן בבעלה של דודתו רץ לעברו וצועק: "ישראל, ישראל, איפה דוריס?". הוא ביקש ממנו שלא להסתכל עליה, אך הבעל הבין שאשתו כבר לא בחיים. "מיד התאפסתי על עצמי ותמכתי בו, זה אירוע קשה", אמר.
יחבס, שתיטמן בצהריים במושב גילת, הותירה אחריה הורים, אחים ואחיות, בעל ושלושה ילדים. "היא הייתה כמו אמא בשבילנו, וכל הזמן דאגה ושאלה לשלומנו", ספד לה אוזן. "היא ידעה עלינו הכול, והייתי כמו רופא בשבילה, היא התייעצה איתי. אתמול עמדתי מול גופתה ואמרתי לה 'דוריס אני מצטער, אבל אני לא יכול לעזור לך'".
על אף עבודתו ארוכת השנים כפרמדיק במד"א, אוזן סיפר כי מעולם לא העלה בדעתו שיטפל בבן משפחה בזירת פיגוע. "אבי ז"ל נפטר מולי כשחלה בסרטן, אבל לא תיארתי שאגיע לזירה ואטפל בדודה שלי שנרצחה. לטפל במישהי שהיא כמו אמא שלך ולבסוף לקבוע את מותה זאת סיטואציה קשה. עכשיו אני דואג לתמוך במשפחה שלי ועוזר בכל מה שצריך".
בנותיה של לורה עודכנו על מותה: "היה קשה מאוד לבשר להן, אנחנו חזקים"
לורה יצחק מבאר שבע, אם לשלוש בנות (בנות 14, 12 ו-6), עבדה בסוכנות רכב סמוך למתחם הקניות ונרצחה על ידי המחבל בתחנת הדלק. יצחק הייתה אמורה לפגוש בבעלה טל ולאסוף אותו לסידורים כשהמחבל הבחין בה בתחנת הדלק - התנפל עליה מאחור ודקר אותה פעם אחר פעם. למרות זאת, היא המשיכה להילחם על חייה.
צביקה יצחק, גיסה של לורה, שיתף בבכי בתחושותיו בבוקר שאחרי: "זו אבידה גדולה, גדולה מאוד. קשה לדבר עליה בלשון עבר, לורה הייתה אישה, אשת חיל. אמא, אחות, חברה, רק לתאר אותה במובן הכי טוב שיש, קשה מאוד לדבר".
(צילום: אבי חי)
בריאיון לאולפן ynet ציין כי כבר אתמול עדכנה המשפחה את שלוש בנותיה של לורה יצחק, בגילי 6 עד 14, על דבר מותה. "היה קשה מאוד לבשר להן, אבל אנחנו חזקים. אנחנו רוצים שיידעו מי היא הייתה. חשוב לנו להנציח אותה. היא הייתה אישה מדהימה, תמיד עם החיוך המקסים, מאוזן לאוזן", אמר. "בכל העיר מכירים אותנו, מכירים אותה, מכירים את אחי, אנחנו נולדנו פה, גדלנו פה, זה לא קל".
גיסה אמר כי לא צפה בסרטונים שפורסמו מזירת האירוע: "אמרו לי שהיא נלחמה כמו לביאה. כמו בכל החיים. הם היו אמורים להיכנס לבית חדש עוד חמישה חודשים. הם חיכו לזה, ציפו לזה כל כך". הוא העביר ביקורת על זמן התגובה של כוחות החירום: "לקח להם הרבה זמן, המון זמן. אני הספקתי להגיע מהעבודה שלי לזירה ברגע שאחי דיבר איתי – לקח לי עשר דקות, רבע שעה, וכשהגעתי ראיתי את האמבולנס יוצא. אני לא מבין, לא מבין למה כל כך הרבה זמן".
הרב משה שניהל בית תמחוי נחקק בלב התושבים: "מתקשרים בלי סוף"
הרב משה קרביצקי, נשוי ואב לארבעה ילדים בני 10 עד 22, הוא חבר בקהילת חב"ד בבאר שבע. במשך כעשר שנים פעל כאחד משליחי התנועה בעיר וניהל את בית הכנסת בשכונת נחל בקע ואת בית התמחוי בשכונה מטעם עמותת "כולל חב"ד", שבו סעדו מדי יום קשישים רבים ונזקקים. בעבר הוא היה שליח חב"ד בקישינב שבמולדובה ואז חזר לארץ, לבאר שבע.
מנהל בית חב"ד המרכזי בעיר, זלמן גורליק, עבד יחד עם הרב משה קרביצקי במשך שנים. "כל התושבים זוכרים אותו, הם מתקשרים בלי סוף. הרב הצטרף אלינו לפעילות בבית חב"ד לפני כ-15 שנה", סיפר. לדבריו, "הוא למד בישיבת חב"ד בקישינב, ועלה לארץ, היה חדור שליחות ונתינה".
הוא פעל בעיקר בשכונת נחל בקע: "עשר שנים הוא היה שם, יום-יום, עד שבת חג. בשכונה הפעלנו גם בית תמחוי שהוא ניהל אותו. היה נוסע כל יום באיזה הסדר שלנו עם הצבא, אוסף את האוכל בצהריים ומחלק אותו לקשישים. הייתה לו התמסרות בלי רגילה, אני חושב שביום כזה שצריכים כל אחד לקחת עוד איזה החלטה טובה, להוסיף באחדות בנתינה בפרגון, באכפתיות הדדית".
