16 אלף שקל מקבל כל בית חולים בישראל עבור כל אישה שמגיעה ללדת בשעריו, כך על פי נתוני "התנועה לחופש בחירה בלידה". על הנייר, סכום נאה מאוד. אבל כיוון שיש כל כך הרבה דברים אחרים לעשות עם הכסף, הרי ש-16 אלף השקלים הללו, שמצטברים למיליוני שקלים בשנה, אינם מושקעים באופן ישיר במחלקות היולדות של בתי החולים, ואינם משמשים למשל לגיוס של מיילדות נוספות שכל כך חסרות בחדרי הלידה בישראל. כך נוצר מצב עגום שבמדינה שבה שיעורי הלידה הם מהגבוהים בעולם, שיעור המיילדות לנפש הוא מהנמוכים ביותר בעולם, ומצוקת הנשים בחדרי הלידה זועקת למרחוק. ואיך זה קשור לדו"ח ה-OECD שפורסם אתמול (ראשון) ולפיו ישראל נמצאת במקום האחרון בשוויון מגדרי? קחו נשימה. תכף זה מגיע.
אז נכון שנשות ישראל היצירתיות למדו להסתדר ולשלם לדולות – כוח עזר חיצוני שמגיע איתן לחדר הלידה, ונכון שמי שלא יכולה להרשות זאת לעצמה, עוד יותר נושכת שפתיים, אבל הרי בסופו של דבר – כולנו יולדות, התינוק מן הסתם לא יישאר בפנים. בדיוק כמו שהאגרוף לא יישאר קפוץ אלא יוטח בפרצופנו, ובדיוק כמו שהנטו שלנו לא יהיה שווה לזה של הגבר שתקוע ריבוע זום אחד לידנו, וכמו שהכיסאות המסתובבים במגדלי השן של קבלת ההחלטות מאוישים כמעט רק בעונבי עניבות.
ומה עושים עם חלק נכבד מאוד מהכסף שבית החולים אמור להשקיע בנו – היולדות? ובכן, על אפנו המזיעים ואגננו הנאנקים הממון הזה עושה את דרכו בזקיפות קומה למחלקות אחרות: כאן צריך מכשיר MRI משוכלל ושם חסרות מיטות למי ששוכבים על ערש דווי - כולנו שומעים את אנקותיה של השמיכה הקצרה. וזה, בקליפת אגוז, התשובה לשאלה איך זה שישראל מדורגת במקום האחרון במדד השוויון המגדרי. זה קורה פשוט מפני שרק נשים יולדות. או במילים אחרות – זה קורה כי גברים לא יולדים.
רוצים את זה יותר על מלא? אם גברים היו אלה שיולדים, לא היה מצב שמישהו היה נוגע במיליוני השקלים הללו ונוגס מהם נתחים שמנים לטובת מטרות אחרות, גם אם הן לא פחות חשובות או כואבות או מדממות. כל הכסף הזה היה נשאר במחלקת היולדות. אבל כיוון שזה כסף שצבוע בגוון "נשי", אפשר לעשות בו מה שרוצים.
ענת לב-אדלרצילום: סבטלנה קריחליעכשיו יותר ברור, תלמידים יקרים, איך בישראל של 2023 מתקיימת אפליה קשה ומסוכנת כלפי נשים? כך לפי הסקר שבדק את המצב בכ-180 מדינות, ובארבעה פרמטרים - אפליה במסגרת המשפחתית, מוגנות וביטחון אישי, גישה למשאבים פיננסיים ומיצוי חירויות אזרחיות. בדרך כלל, יגידו לנו בחוגים לסוציולוגיה, חוקים משתנים אחרי שנורמות מתחלפות. במציאות שבה אך לפני שבוע אושר התקציב הפונדמנטליסטי והאנטי-ליברלי ביותר שאפשר היה לחשוב עליו, הרי שאנחנו דוהרים אל תהום של אפליה מגדרית.
ולכן חובה להמשיך לזעוק על הסכנה שבחקיקה שמעודדת אפליה, על ההחלשה של בג"ץ והעצמת כוחם של בתי הדין הרבניים גם בנושאים אזרחיים, על הקיצוץ הנפשע בתקציבים של המחלקות למניעת אלימות במשפחה, בלימת החוק לאיזוק אלקטרוני ועוד אינספור דוגמאות שמעידות על כך שהדו"ח שהתפרסם הוא צלצול ההשכמה שנועד להחריד את כולנו.
- ענת לב-אדלר היא סופרת ועיתונאית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
