בתחילת השבוע רוב בתי החולים ברחבי הארץ החלו ליישם את חוק החמץ, שאושר בשבוע שעבר בכנסת. החוק, שהחל את התפרקות הממשלה הקודמת, עורר סערה הפעם, כשבאופוזיציה טענו שמדובר בכפייה דתית, והמפלגות החרדיות מנגד טענו שהחוק בסך הכל ישיב את המצב בבתי החולים לקדמותו, כפי שהיה לפני שבג"ץ התערב ופסל את החוק. בעוד שיש מי שכבר מאיים לעתור לבג"ץ שוב נגד החוק, צללנו להיסטוריה של חוק החמץ שעושה יותר רעש מהמשמעויות החוקיות שלו.
חוק זכויות החולה, שזכה לכינוי "חוק החמץ", נחקק לראשונה בשנת 1996 כנדבך נוסף לחוק המצות, שאוסר על מכירת והצגת חמץ במקומות ציבוריים במהלך חג הפסח, אך לא כלל התייחסות ספציפית לבתי חולים. חוק זכויות החולה כלל נוסח די זהה לזה שעבר בכנסת בשבוע שעבר - שמנהל בית חולים יורשה לקבוע את מדיניות הכנסת או אי הכנסת חמץ למוסד הרפואי בחג הפסח, וזאת תהיה מוצגת למגיעים על ידי שילוט, פרסום המדיניות באתר האינטרנט ויידוע בעל פה על ידי נציג מטעם בית החולים בכניסה אליו.
אל החוק נוסף נוהל של הרבנות הראשית ליישום החוק, שאסר על הכנסה של כל מזון שלא נרכש בתוך בית החולים כדי למנוע הכנסת חמץ, כולל בדיקה בתיקי המגיעים, שלא הביאו עימם מזון מהבית. מה שיצר את ההתנגדות לחוק היה נוהל החיפוש בתיקים, שהוביל לאי נעימויות בקרב חילונים, לא-יהודים ואף שומרי כשרות שפשוט לא הורשו להכניס כל אוכל למוסד הרפואי במהלך החג.
זה היה אחד החוקים הראשונים שבקואליציה הנוכחית הצהירו שמתכוונים לסיים עד תום כנס החורף, כך שייכנס לתוקף כבר בחג הפסח הקרוב. ואכן, בתוך חודשיים הכנסת העבירה בקריאה שנייה ושלישית את חוק החמץ, שהפיל את הממשלה הקודמת. ממשלת השינוי של בנט-לפיד הייתה מורכבת מסיעות חילוניות בעיקר, ומפלגת ימינה, שבה היו ראש הממשלה נפתלי בנט, יו"ר הקואליציה עידית סילמן ושר הדתות מתן כהנא, שמגיעים מרקע יותר דתי ומאמין.
השילוב הזה עבד בקושי שנה ומשם החלה התפוררות שנבעה מפערים ועקרונות שאף צד לא היה מוכן להתפשר עליהם, כמו חוק האזרחות, חוק הקנאביס, חוק "ממדים ללימודים" וחוק החמץ. סילמן זעמה על שר הבריאות ניצן הורוביץ שאמר כי אין למנוע הכנסת חמץ לבתי החולים, ולטענתה כשהבינה שלא תצליח לקדם את הנושא עם שותפות קואליציוניות כמו מפלגות העבודה ויש עתיד - החליטה להתפטר, עם הבטחה מנתניהו לתפקיד שרה. לקואליציה לא היה יותר רוב ומשם הדרך לבחירות נוספות הייתה די מהירה.
בממשלה הנוכחית סילמן, שהיום בתפקיד השרה להגנת הסביבה, סגרה מעגל כשהציגה את החוק במליאה לפני ההצבעה עליו בקריאה שנייה ושלישית. באותו דיון ראש האופוזיציה יאיר לפיד טען שמדובר בטעות שתשיג את ההפך מהמטרה - במקום שבתי החולים ישארו סטריליים מחמץ במהלך החג, יהיו מתנגדים שיעשו "דווקא" וינסו להגניב לחמניות פנימה.
לדברי לפיד, "מ-1985 התחיל תהליך שפירט את איך שחג הפסח נראה למשפחות. אמרו 'מנסים לכפות עליי, אז לא, כי לא יכפו עליי את היהדות'. ומה שאתם עושים עכשיו יכפיל את זה וישלש את זה, וילדים בני 16 יחשבו שזה מצחיק לזרוק לחמניות לתוך בתי חולים, ומשפחות יפסיקו לשמור על הפסח. פרקי אבות ה': 'כל המחטיא את הרבים...' - זה מה שאתם עושים, מחטיאים את הרבים, ואתם תגרמו לזה שפסח יהיה פחות פסח, ואנשים לא ישמרו חמץ, כי אתם לא תכפו עלינו את היהדות".
לפיד על חוק החמץ במליאה: "אתם כופים דת - ומחטיאים"
(צילום: ערוץ כנסת)
יוזם החוק, ח"כ משה גפני, טען שאין בחוק שאושר שום כפייה. "מעולם לא חתמתי על חוק שאומר לאדם חילוני איך להתנהג. 75 שנה המדינה התנהלה כך, מנהלי בית החולים היו אחראים על מי יוכל להכניס חמץ ומי לא והכל התנהל בסדר, עד שקפץ עלינו רוגזו של בג"ץ שאמר: 'למנהל בית החולים אין סמכות'. עומדים פה אנשים מכובדים, אנשי כנסת, ומדברים על הכפייה. תגידו השתגעתם? איפה יש מילה אחת בחוק הזה על כפייה?".
לפי הנוסח האחרון שאושר, מנהל בית חולים יוכל כאמור לקבוע האם לאפשר הכנסת חמץ בפסח, וכן הוראות איסור או הגבלה של הכנסת חמץ יפורסמו באופן קבוע באתר האינטרנט של בית החולים, ואם אין אתר - באתר האינטרנט של משרד הבריאות. גם בבית החולים יוצב שילוט בדבר ההוראות האמורות. בנוסף, רשאי המנהל להסמיך עובד ליידע את הבאים בשערי בית החולים בדבר ההוראות שנקבעו.
מדובר בגרסה מקלה יותר מזו שהייתה לפני פסיקת בג"ץ, שכללה הרשאה למאבטחי בתי החולים לבדוק בתיקים של הבאים למוסד הרפואי האם יש בידם חמץ, שכאמור אין להכניס לבתי החולים. כך למעשה יוזמי החוק, חברי הכנסת מיהדות התורה וש"ס, מקווים שהפעם החוק לא ייפסל בבג"ץ, כי הוא בסך הכל מאפשר למנהל בית החולים לקבוע מדיניות.
לפני חמש שנים, כשיעקב ליצמן היה שר הבריאות, עתרו לבג"ץ "הפורום החילוני", ארגון עדאלה ושורת ח"כים ממרצ, נגד הנוהל שלפיו השומרים בכניסה לבתי החולים בודקים את תיקי הנכנסים לא רק מתוך תכלית ביטחונית, אלא כדי לבדוק שמא הוכנס חמץ לבית החולים. מחשש להכנסת חמץ, בתי החולים אסרו באופן גורף הכנסת מזון מבחוץ אל בתי החולים במהלך חג הפסח והדבר עורר סערה ציבורית. העותרים טענו שישראל אינה מדינת הלכה.
לפני שלוש שנים בג"ץ הכריע בעתירה ופסל את החוק. דעת השופטים הייתה חלוקה, אך לבסוף ניתן פסק דין בדעת רוב של השופטים עוזי פוגלמן ועפר גרוסקופף נגד דעת המיעוט של השופט ניל הנדל, שהורה לבטל את נוהל פסח של הרבנות הראשית, וזאת בשל פגיעתו בחופש הבחירה, חופש הפעולה והחופש מדת של המטופלים והמבקרים בבתי החולים.
עוד קבע בית המשפט כי המאבטחים בכניסה לבתי החולים אינם מוסמכים לבדוק קיומו של מזון כשר או חמץ בכליו של אדם המבקש להיכנס, מאחר שסמכויותיהם של המאבטחים נשאבות מחוק סמכויות שמירה על ביטחון הציבור משנת 2005, וחוק זה נועד להסמיך את המאבטחים לשמור על הציבור מפני פעילות חבלנית או אלימות, ולא לשם כפיית הוראות מתחום הדת.
החוק שאושר בשבוע שעבר לא כולל חיפוש בתיקים, אך בכל זאת קיים החשש שבפסח הקרוב נראה מצבים לא נעימים של אנשים שמבקשים להכניס אוכל לבית החולים ולא מורשים לעשות כך, פן ינסו להכניס חמץ למקום שאסור. בחוק גם לא כלולה כל אכיפה או ענישה למי שלא יפעל לפי מדיניות בית החולים וחברי הכנסת החרדים סמוכים ובטוחים שאין בו כל כפייה דתית. אלה החילונים ימשיכו לטעון אחרת, וכעת הכל תלוי במבחן המציאות בחג הקרב ובא.
