שתי שוטרות שנחקרו כעדות בפרשת ניסו שחם הגישו תביעה נגד המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), הגוף החוקר בפרשה, בטענות קשות על ההתנהלות מולן בחקירה. היום (חמישי) פסק בית המשפט המחוזי בלוד שהשתיים יפוצו על ידי מח"ש בסכומי כסף משמעותיים - האחת ב-80 אלף שקלים, והשנייה ביותר מ-150 אלף שקלים. זאת בשל עוגמת הנפש שנגרמה להן בחקירה. מח"ש תשלם גם 50 אלף שקלים שכר טרחת עורך דין.
ב-2020 נידון ניצב בדימוס ניסו שחם לעשרה חודשי מאסר. הוא הורשע בהטרדה מינית ובמעשה מגונה בשוטרת, וכן בעבירות של מרמה והפרת אמונים. בינתיים הוא כבר שוחרר ממאסר. בבסיס תביעתן של השוטרות עמדה העובדה כי הן מסרו עדות בעת החקירה של שחם, שנפתחה נגד מי שהיה בעת ההיא אחד המפקדים הבכירים במשטרה, שנחשד בקיום יחסים אינטימיים עם שוטרות זוטרות ממנו.
2 צפייה בגלריה
התנהלות החוקרים - סטייה מסטנדרט הזהירות הסביר שמצופה מרשויות החקירה. אילוסטרציה
(צילום: אוהד צויגנברג)
השתיים טענו בתביעתן כי חוקרי מח"ש נקטו נגדן בקו חקירה חודרני ומזלזל שכלל איומים לפיטורים והעמדה לדין. זאת כשלא היה כל צורך לחקור אותן, לאחר שכל אחת מהן הבהירה בחקירתה כי מדובר היה בקשר אינטימי-מיני מוסכם עם שחם, נטול פוטנציאל לעבירות מין כלשהן.
מנגד, מח"ש טענה כי נוכח האירועים, נושא החקירה וכתב האישום שהוגש בעקבותיה, ובמיוחד נוכח עוצמת האינטרס הציבורי שעמד ביסוד החקירה, יש לקבוע כי החקירה וגביית ההודעות מהתובעות נעשו בהתאם להוראות הדין, ההנחיות והנהלים שהיו תקפים אז. עוד נטען כי גם אם בדיעבד ניתן לסבור כי חלק מהשאלות שהתובעות נשאלו היה מיותר, הדבר אינו מספק עילת תביעה שמזכה בפיצויים, כך שדין התביעה להידחות.
היום קבעה השופטת בלהה טולקובסקי כי מדובר בחקירה שביסודה עמד אינטרס ציבורי חשוב - מיגור התופעה של הטרדות ופגיעות מיניות על ידי בעלי דרגות בכירות במשטרה. עם זאת, היא קבעה: "המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים. גם כשמדובר בחקירה חשובה שיש אינטרס ציבורי מובהק בקיומה יש לנהל אותה בהתאם להוראות הדין ובזהירות הראויה. זאת, תוך שמירה על זכויותיהן וכבודן של מי שנחקרו כעדות או כנפגעות עבירה פוטנציאליות".
מצד אחד, בפסק הדין נדחתה טענת התובעות כי עצם החקירה בעניין הקשר האינטימי שהתנהל בין כל אחת מהן לבין שחם מהווה פגיעה בזכותן לפרטיות ולשמירת המידע אודות הקשר האינטימי לעצמן. נקבע כי התובעות, שהן שוטרות, היו יכולות לצפות כי ניהול קשר אינטימי עם בעל דרגה בכירה שהן מצויות עימו ביחסי כפיפות ישירים או עקיפים עלול להיות נושא לחקירה פלילית או לבירור משמעתי, גם אם מדובר בקשר מוסכם.
אולם, נקבע כי לא הייתה הצדקה לצורת החקירה שכללה שאלות בוטות ומשפילות, לרבות ירידה לפרטי פרטים ותיאורים פלסטיים של המעשים המיניים. מיצוי החקירה, כולל בירור שאלת ההסכמה לקיום הקשר המיני יכול וצריך היה להיעשות בצורה מכבדת ומכובדת, ללא הפעלת לחץ בדרך של שאלות בוטות ופולשניות, איום במעבר לחקירה באזהרה, או רמיזות בדבר סיכון מקום עבודתן של התובעות.
השופטת קבעה עוד כי התנהלותם של החוקרים מהווה סטייה מסטנדרט הזהירות הסביר שמצופה מרשויות החקירה, ושהייתה מוטלת עליהן חובה להגן על זכויותיהן של התובעות שנחקרו כעדות מפני פגיעה לא מידתית בכבודן ובפרטיותן. בנסיבות אלה, קמה לתובעות עילת תביעה מכוח עוולת הרשלנות בגין הנזק שנגרם להן.
טענתן של התובעות כי התנהלות החוקרים מקימה להן עילת תביעה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית נדחתה. אבל פסיקת הפיצויים מתייחסת לעוגמת הנפש היתרה שנגרמה להן בשל הפגיעה בכבודן ובפרטיותן עקב השאלות המיותרות שנשאלו, שלא נדרשו באורח סביר למטרות החקירה.
לגבי התובעת הראשונה, נקבע שלא הייתה הצדקה לשאלות שעניינן ירידה לפרטי פרטים של המעשה המיני, לאחר שהבהירה כי לא נעשה דבר בניגוד להסכמתה. לכן נקבע כי היא תפוצה ב-80 אלף שקלים.
התובעת השנייה הבהירה כבר בתחילת חקירתה כי מדובר היה בקשר אינטימי-מיני בהסכמה, וחזרה והבהירה בצורה מפורשת שלא נעשה דבר בניגוד לרצונה או שלא בהסכמתה. נוכח עדותה זו, השאלות שנשאלו בצורה בוטה ומשפילה אודות פרטי הקשר המיני לא נדרשו לצרכי החקירה, ולא היה מקום לדרוש מהתובעת להשיב עליהן תוך איומים מפורשים או משתמעים לעבור לחקירה באזהרה, או כי התובעת מסכנת את מקום עבודתה. היא תפוצה כאמור ב-150 אלף שקלים.
