בשבוע שעבר ישבתי בבית קפה ושיחה של שני לקוחות על המצב הפוליטי נתפסה בוו של הקשב שלי. "אחי, אפילו הבן דוד של ג'קי, שלא נראה ככה – הוא שמאלני. היית מאמין?", סיפר אחד מהם לחברו בהשתאות. אחר כך הם עברו לדבר על כדורגל בכמעט אותו חירוף נפש, אבל המחשבה ששמאלני או ימני לובשים דמות מאוד מסוימת נשארה תקועה אצלי בראש.
טורים נוספים של דנית גולד:
• הפסקתי לשקר לעצמי. עזבתי את תל אביב
• הדור שלי לא מסוגל לקרוא יותר מ-300 מילה
• אני זאת שמחנכת לכם את הריבועים השחורים
אני לא מכירה את הבן דוד של ג'קי אבל יכולה לדמיין במי מדובר, כי גם אני שבויה בקונספציה שמוכרים לנו, במשך שנים אגב, ששמאלני נראה כך וכך וימני נראה כך וכך, כאילו הדעות הפוליטיות שלנו מוכרעות מראש על ידי עיסוקנו, עיר הולדתנו, צבע העור שלנו וחשבון הבנק שלנו, כאילו לנו אין שום אפשרות ריבונית לגבש דעה פוליטית משלנו. אבל כידוע, העולם מלא בבני דודיו של ג'קי שמוכיחים לנו כל פעם מחדש שהמציאות והקונספציות שלנו עליה לא תמיד חופפות. רק שבשיח שלנו אין זמן לעיכובים מהסוג הזה. החקיקה בוערת, המחאה בוערת והאספרסו קצר, כי זה מה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. יש זמן רק לתת מבט חטוף באחר, להכתיר אותו בתור ימני או שמאלני לפני שהוציא מילה מהפה, ולהכריע את הדיון בצדקתנו. כמה חבל.
כמורה אני מלמדת את הילדים מנטרות בסגנון "האחר הוא אני" ומנסה לחנך לסובלנות ולקבלת השונה, כדי לסמן וי על ערכים הומניים לכאורה. אבל התלמידים לא טיפשים. הם יודעים שהמציאות מלמדת דברים אחרים, כמו "החזק מנצח", ולשם הם מטים את אוזניהם. הניסיון שלנו להרחיק את בית הספר מהזירה הפוליטית מעיד על חוסר האמון שלנו בתלמידים, שמא לא יוכלו לגבש לעצמם עמדה המבוססת על חשיבה ביקורתית משלהם, וגם על חוסר האמון שלנו ביכולת המורים לתווך את הסוגייה הפוליטית באופן הוגן.
ניסיון ההסתרה הזה עולה ביוקר. הדבר משול לזוג הורים המתעקש להסתיר מבנם את התשובה לשאלה כיצד ילדים באים לעולם ואחר כך מתפלא שהוא לומד על זה מפורנו. ההתנצחות הפוליטית, באופן שבו היא באה לידי ביטוי ברשתות החברתיות ובעצם לעיתים רחוקות גם בתקשורת הממוסדת, היא לעיתים קרובות פורנו רך לבני נוער וילדים שהיו רוצים להבין כיצד חוקים באים לעולם. בדומה לפורנו, ההתנצחות הזאת נגועה בגזענות, אלימות ומיזוגיניה.
אני לא תמימה. ברור לי ששיח בכיתות על פוליטיקה טומן בחובו גם בעיות. מן הסתם יהיו הורים שיחששו מכך שמורים ישליטו את דעתם על הכיתה או ילמדו את הנושא באופן דמגוגי במקום לקיים דיאלוג אמיתי. אבל ממילא, גם דעות שמוצגות בפנינו המבוגרים הן מוטות מראש אחרי שעברו דרך פילטר אנושי. ההנחה שלנו המבוגרים, בניגוד לתלמידי התיכון, יש כלים אפקטיביים לשפוט את המציאות ולקבל החלטות מושכלות היא לא מדויקת, וחמור מכך, מסוכנת, משום שבעקיפין היא נותנת לגיטימציה לסטיגמות, לאלימות ולבורות לקבוע את רמת השיח.
דנית גולדענת ברקאיבסופו של דבר, ללמד בכיתה ש"האחר הוא אני" או "כולנו שווים" - זה לא להגיד כלום במציאות פוליטית מורכבת. מדוע שלא ניתן לתלמידי התיכון, אלה שאוטוטו יהפכו בוגרים בפני החוק על כל המשתמע מכך, הזדמנות ראויה לקבל החלטות מושכלות בעצמם? מדוע שלא ניתן להם את האפשרות להבין הלכה למעשה את המושגים המעורפלים שפוליטיקאים משתמשים בהם מדי יום מעל הראש שלהם?
זה ידרוש הרבה רצון, היערכות מקדימה וקביעת נהלים וגבולות. אבל אם נחשוף תלמידי תיכון לדעות מנוגדות משלהם, בתוך מסגרת חינוכית שתוודא שהמידע שמגיע אליהם מבוסס, וניתן להם הזדמנות לנסח את עמדתם באופן ראוי בלי להתחבא מאחורי המקלדת, זה יועיל להם, לנו המבוגרים ולכל בני הדודים של ג'קי.
- דנית גולד היא סופרת, מורה ומנחת סדנאות כתיבה לאימהות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
