הפגרה האחרונה שאליה יצאה הכנסת הייתה קצת מדומה. על אף עצירת החקיקה ובלימת הרפורמה המשפטית, המחאות נמשכו. סרטון המצרף את חללי צה"ל למחאה התפרסם ממש לפני ימים ספורים, פוסטר של בנימין נתניהו כפרעה עמד בלב הפגנה, ובערב יום הזיכרון הייתה זו הדרת נציגי הקואליציה החרדים מבתי העלמין, תוצר של פעילות אינטנסיבית של פעילי המחאה שהטילו מורא על הציבור, המשפחות השכולות והפוליטיקאים. אותם פעילים דרשו את עצירת הרפורמה, וכשזו נעצרה הם העלו הילוך. הגיוני. אך למרות המחאות המקצינות, הלחץ על הממשלה עם החזרה לפגרה ביום ראשון הקרוב יגיע דווקא מימין.
מכבש הלחצים שהפעיל השמאל על הממשלה ועל מובילי הרפורמה, שהוביל לעצירתה מתוך רצון לעבור בשקט את הימים הלאומיים, עורר את הציבור הימני מתרדמת. העובדה שהמהלך שהובילו יריב לוין ושמחה רוטמן נבלם תרמה לתחושת חוסר האונים של הימין, שפעם אחר פעם מקבל סטירת לחי מהמציאות שממחישה לו עד כמה הקול שלו לא רלוונטי. רק לא מזמן לקח נפתלי בנט את ששת מנדטיו ופנה איתם לשמאל; ומנגד אריה דרעי נבחר, ואין לכך שום משמעות. היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, אמר שזו הייתה טעות לבטל את מינויו, אבל כמובן שהוא נזכר מאוחר מדי. וכך, הימין עם 64 מנדטים לא מצליח למנות ולא להעביר רפורמה, לא משנה אם היא נוקשה או מרוככת, מצומצמת או נעלמת.
"הפגנת המיליון" המתוכננת להערב (חמישי) אינה מכוונת לאוזניים שמאלניות. היא גם לא תשובה למחאות השמאל. היא מכוונת לאדם אחד: בנימין נתניהו. היא נועדה להבהיר שהציפייה של הימין ממנו היא לראות את החקיקה שתוכננה נמשכת בצורה כזו או אחרת, עם לוין עומד בראשה ולא עובר לשורות האחוריות.
כדי להבין את הלחץ המופעל על נתניהו והממשלה, צריך להקשיב לקולות מימין שמחמיאים לטקס המשואות המרגש והמרשים, אך מסייגים ואומרים שהמילה "יחד" על צורותיה השונות חזרה יותר מדי פעמים, לא פעם בצורה מוגזמת מדי. כך גם אמירות כמו "אנחנו מתווכחים אך אוהבים", "כוחנו באחדותנו", "תמיד ידענו להתווכח ולהניח מחלוקות בצד". הכל נכון, ועדיין. מבחינת הימין, מי שלא מבין את הדברים הללו הם אנשי המחאה שהצליחו לעצור את הרפורמה ועדיין לא מרוצים.
נוה דרומיאבל הימין, כאמור, לא נושא עיניו אל עבר פעילי המחאה. הוא נושא עיניו אל נבחרי הציבור שלו, ובעיקר אל נתניהו, ורוצה לראות אותם נאבקים בנחשול הקיצוני של פעילי המחאה - כאשר המוקד הוא הרפורמה המשפטית. חוק הגיוס והתקציב גם הם חשובים, אבל הרפורמה הפכה לסמל, בייחוד לאחר שהובהר שהמחאה אינה עליה. נבחרי הציבור מימין יכולים לומר שזו הייתה נסיגה טקטית; שראו ושמעו מפעילי המחאה שהם אינם מתכוונים להפסיק עד הפלת נתניהו והימין.
נתניהו יצטרך לגייס את מרב כשרונו כדי למצוא דרך לרצות את המחנה שלו. הופעתו ב"פטריוטים" בערוץ 14 נתנה מענה לתחושת התסכול של המחנה הלאומי, אבל הוא לא יוכל להתבשם עוד הרבה מהסובלנות של הימין. הימנים שיצעדו מחר ברחובות ירושלים הולכים עם תחושת המכונאי שהקול שלו לא נחשב מהראיון אצל אראל סג"ל, הם נושאים את עלבונם של החרדים שהודרו מהטקסים, את הפחד שבו התהלכו רבים מחשש שטקסי הזיכרון יופרעו. נתניהו צריך להתמודד עם תחושת ההשפלה של המחנה שלו. זה פחות בולט משלט מסית ואלים שלו כפרעה, אבל זה הרבה יותר משמעותי.
- נוה דרומי היא אשת תקשורת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
