אנגריסט במסיבת העיתונאים, אחרי הזכייה
(צילום: רויטרס)
אחרי שמונה שנים שחונות, ישראל שוב על המפה בפרס נובל - אבל כמו בפעם הקודמת, גם הפעם זו זכייה "חצי-ישראלית": פרופ' ג'וש אנגריסט מ-MIT, ישראלי-אמריקני, היה לישראלי ה-13 שזוכה בפרס היוקרתי ביותר, וזאת על אף שהוא נשר מלימודי השנה הראשונה שלו כתלמיד תואר שני באוניברסיטה העברית.
ההכרזה בשטוקהולם על זכייתו של פרופ' אנגריסט מצטרפת לזכייתם של 12 ישראלים אחרים בפרס. עד כה זכו בפרס שמחולק מדי שנה לאישים נבחרים על תרומתם למדעים, לספרות ולאנושות בכללותה הסופר ש"י עגנון, המדינאים מנחם בגין, יצחק רבין ושמעון פרס, הביוכימאים אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר, הפסיכולוג דניאל כהנמן, המתמטיקאי ישראל אומן, והמדענים עדה יונת, דן שכטמן, אריה ורשל ומיכאל לוויט.
במסיבת עיתונאים בזום שנערכה אתמול (ב'), לאחר ההכרזה בשבדיה על זכייתו של אנגריסט בפרס ביחד עם פרופ' גידו אימבנס ופרופ' דיוויד קארד, הוא אמר כי "אני עדיין לא מאמין שעברו רק כמה שעות, זה הכבוד הגדול ביותר שאדם יכול לקבל". אנגריסט, בן 61, זכה בנובל על "תרומתו המתודולוגית לניתוח יחסים של גורם ותוצאה". הוא יקבל 2.5 מיליון קרונות שבדיות - 275 אלף דולר. "לא חשבתי עדיין מה אעשה עם הכסף", הודה.
ההכרזה על זכייתו של אנגריסט בפרס נובל לכלכלה
(צילום: Nobel Prize)
"לא הייתי תלמיד התיכון הכי מצליח בהתחלה", סיפר על תחילת הדרך. "עזבתי את התיכון מוקדם והתחלתי לעבוד, לפני שהחלטתי שאני כן צריך ללכת למכללה. ב-1982, אחרי שסיימתי תואר ראשון בארצות הברית, עשיתי עלייה והפכתי לאזרח ישראלי. התחלתי את התקופה שלי בישראל כסטודנט לתואר שני באוניברסיטה העברית, וזו הייתה הצלחה גדולה עבורי כי פגשתי את אשתי לעתיד מירה – אבל זו לא הייתה הצלחה גדולה מבחינה אקדמית. נשרתי אחרי כשנה מהלימודים. אחר כך שירתתי שנתיים בצבא. ואז הצלחתי לשכנע את מירה אשתי לחזור לארצות הברית ולסיים את הלימודים שם".
את השיחה משבדיה על הזכייה בנובל הוא פספס: "לקחתי חופש קצר לשיט, התעוררתי במקרה מוקדם בבוקר וראיתי כמה הודעות טקסט. בהתחלה לא הקדשתי לזה תשומת לב רבה, אבל אז ראיתי שיש הרבה הודעות והבנתי שכדאי שאני אקום. פספסתי את השיחה משבדיה כי זה היה בערך ב-6 בבוקר שעון ארה"ב, אבל למרבה המזל יש לי הרבה חברים וקולגות שזכו בנובל, כך שהצלחתי לקבל את הטלפון של ועדת הנובל, אז אני התקשרתי אליהם. בהתחלה הם לא ענו, אבל בסוף מצאתי את האדם הנכון".
על השנים בישראל אמר: "חייתי בישראל לתקופות מסוימות ועבדתי באוניברסיטה העברית בשנות התשעים למשך חמש שנים. לי, לאשתי ולשני הילדים שלנו היו חיים טובים שם. אבל אז קיבלתי את הטלפון מ-MIT, וזה החלום של כל חוקר צעיר".
בריאיון לפני 15 שנה סיפר חתן הנובל מדוע לא המשיך להתגורר בישראל. "נמאס לי מהמצב כאן, המערכת הישראלית לא משקפת את המציאות של תשלום דיפרנציאלי לפי תחום. זו מערכת ציבורית, והיא לא מאוד גמישה", אמר אנגריסט בריאיון ל"ג'רוזלם פוסט" ב-2006.
זוכה הנובל הישראלי השתמש בדוגמה של פרופסורים באוניברסיטה, ואמר כי פרופסורים בתחומים כמדעי המחשב וכלכלה שבהם יש ביקוש גבוה מקבלים אותו שכר כמו פרופסורים בתחומים כמו ספרות. במדינות אחרות, ציין, השוק קובע את שכר המרצים. "אנשים כישרוניים שאולי רוצים לעבוד בישראל צריכים לשלם מחיר גבוה מבחינה פיננסית. קשה להשאיר אנשים במערכת שכזו", אמר אז.
הזכייה הישראלית האחרונה בנובל הייתה בפרס בכימיה, שניתן ב-2013 - וגם אז זה היה נובל "חצי ישראלי". פרופ' אריה ורשל ופרופ' מיכאל לוויט קיבלו אז את הפרס בזכות מחקרם בפיתוח מודלים ממוחשבים להבנת מערכות כימיות מורכבות. ורשל, שנולד בקיבוץ שדה נחום ולמד בטכניון ובמכון ויצמן, עזב את הארץ לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973. לוויט, שנולד בפרטוריה שבדרום אפריקה, מחלק את זמנו בין הארץ לחו"ל ויש לו משפחה ובית ברחובות.
ב-2011 זכה פרופ' דן שכטמן מהטכניון בפרס נובל בכימיה. הפרס הוענק לו על מחקרו פורץ הדרך בתחום הגבישים. מאוחר יותר הוא התמודד לנשיאות המדינה, אבל זכה בקול אחד בלבד. שנתיים לפני זכייתו קיבלה פרופ' עדה יונת ממכון ויצמן את פרס נובל לכימיה. מחקרה של יונת התרכז בחשיפת המבנה של הריבוזום – מבנה או אברון זעיר (קוטרו כ-20 ננומטר בלבד) בתא החי.
לפני יונת, עמדו שמונה גברים ישראלים על הבמה בבירת שבדיה. ש"י עגנון היה חתן פרס נובל לספרות ב-1966 יחד עם המשוררת היהודייה נלי זק"ש. "מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה", אמר עגנון בטקס קבלת הפרס, "אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עליי כמי שנולד בירושלים".
מנחם בגין (1978), יצחק רבין ושמעון פרס (1994) קיבלו את פרס נובל לשלום - בגין זכה בפרס יחד עם נשיא מצרים, אנואר סאדאת, על הסכם השלום בין המדינות, ואילו פרס ורבין זכו בפרס יחד עם יאסר ערפאת על המשא ומתן המדיני שהוביל להסכם אוסלו.
בשנת 2002, התבשר פרופ' דניאל כהנמן על זכייתו בפרס נובל לכלכלה יחד עם הפרופ' האמריקני ורנון סמית. בין הנימוקים של ועדת הפרס בשטוקהולם, נאמר כי הוא "הניח את היסודות לשדה מחקר חדש. ממצאיו העיקריים קשורים להליך קבלת החלטות במצבי לחץ וחוסר ודאות, שבהם הראה כיצד החלטות של בני אדם שונות לחלוטין מאלה הנחזות על ידי מודלים כלכליים סטנדרטיים".
שנתיים מאוחר יותר, זכו בפרס נובל לכימיה אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר - יחד עם הפרופ' האמריקני אירווין רוז - על "גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים". ועדת הפרס כתבה בהחלטתה: "כשהמערכת לא עובדת כראוי אנחנו נעשים חולים: סרטן צוואר הרחם וסיסטיק פיברוזיס הם שתי דוגמאות לכך. עבודתם של השלושה עזרה לפתח תרופות שיכולות להתמודד עם המצבים הללו".
בשנת 2005, זכה פרופסור ישראל אומן בפרס נובל לכלכלה. המתמטיקאי זכה בפרס ביחד עם פרופסור תומס ס' שלינג מאוניברסיטת מרילנד, "על כך שהעמיקו את הבנתנו בסכסוך ושיתוף פעולה על ידי ניתוח של תורת המשחקים". באתר פרס נובל נכתב: "מדוע מספר קבוצות של יחידים, ארגונים וארצות מצליחים בקידום שיתוף פעולה, בעוד אחרים סובלים מסכסוך? תודות לעבודתם של רוברט אומן ותומס שלינג, תורת המשחקים - או תורת ההחלטות האינטראקטיביות - הפכה להיות הגישה השלטת לשאלה עתיקת יומין זו".
פורסם לראשונה: 23:05, 11.10.21
