אם היו למישהו תהיות ותמיהות בדבר התנהלותו החיוורת של הנשיא יצחק הרצוג בכל הקשור לנכונותו להתפשר על החרבת בתי המשפט בישראל, באה התגובה החלבית על הפוגרום שביצעו מחבלים יהודים בחפים מפשע בחווארה, וחידדה את התמונה. הוא גינה (בתוקף!) את "נטילת החוק לידיים" (לרגע היה אפשר להתבלבל ולחשוב שיש בספר החוקים חוק לביצוע פוגרום המוני בחפים מפשע), ועיקר העיקרים, מה שמסתמן כעניין היקר ביותר לליבו, "להשיב את הסדר על כנו לאלתר".
רק אחרי שעות רבות, כשחטף על הראש כדבעי (בין היתר הוצע לו להביא למתווה פשרה שרק חצי חווארה תישרף), הוציא משהו מעט נחרץ יותר. וגם זה הוחבא במעמקי שרשור שהחל בהספד על רצח "בנינו הטהורים שנרצחו רק בשל היותם יהודים… אור גנוז של ממש, עלו בסערה השמיימה". הספד כואב וזעזוע נורא הם ברורים מאליהם, אבל למה בשפה מזויפת, משיחית, מתחנפת, שאינה שפתך?
שתי סיבות אפשריות להתנהלותו של הנשיא בכל הקשור לסכנה הגדולה ביותר שריחפה אי פעם על החזון הציוני הדמוקרטי. האחת, בקיצור, כי כבוד הנשיא הרצוג הוא פשוט בוז'י. קצת פחות בקצרה: כזה האיש. אינטליגנטי, מוכשר, סיביל סרבנט בכל נימי נפשו, אבל גם עסקן בכיר. כזה שתמיד ובכל קונסטלציה שש להצטרף לממשלות נתניהו (הח"מ מנעה זאת ממנו, ואודה שאני גאה על כך). כזה שנלחץ מהכרעות הרות גורל, שיעדיף להקים ועדה כלשהי על פני קבלת החלטה קשה.
כל בן אדם חמישי שאני פוגשת כבר היה בקבוצה שנפגשה עם הנשיא. מעגלי דיון אין-סופיים מתקיימים כעת במעונו, משל היה זה מכון מחקר נינוח. זה סוג של עסקנות, כמו תחזוק פעילי מפלגה. אתה מקבל אותם בסבר פנים יפות, מבטיח הבטחות עמומות, ומשלח אותם מרוצים גם אם לא נתת להם כלום. זה אף פעם לא מזיק, וזה בעיקר מבטיח שכשירצו לתקוף אותך או לפעול נגדך יהיה להם לא נעים. כנ"ל לגבי תדרוך עיתונאים. הרבה שעות ריכוך מושקעות שם. אלה כללים בסיסיים בסיכוך השטח, פעולה שהנשיא, שרוב חייו היה פוליטיקאי, הצטיין בה תמיד, וזו הייתה ועודה חוזקתו.
הפוגרום בחווארה ביום ראשון
סיבה אפשרית שנייה היא יותר צינית: בסוף כהונתו הוא רוצה להיבחר לראשות הממשלה, נישא על כנפי קונצנזוס לאומי מדומיין בין שוחרי דיקטטורה לשוחרי דמוקרטיה. עכשיו הוא מניח את היסודות. זורק עצמות פעם לאלה ופעם לאלה. זאת כמובן רק השערה (רווחת למדי בקרב בוז'ולוגים), אבל כדאי לשקול גם את ההסבר הזה.
שלי יחימוביץצילום: עמית שאביכרגע, אם לא יתעשת ויפנים את גודל השעה, את עוצמת הסכנה ואת העובדה שלא כל דבר ראוי לפשרה, נראה שהנשיא ה-11 יטביע את חותמו ההיסטורי בכך שיהיה זה שהכשיר את השרצים המשוקצים ביותר בתולדות המדינה. כפי שעוד טרם הקמת הממשלה קיבל במעונו את איתמר בן-גביר רגע אחרי שהלה הודיע שמיד אחר כך הוא הולך לאזכרה של מאיר כהנא; כפי שהוא מבקש להביא פשרה על דבר שהוא אינו פשיר: שופטים ויועצים משפטיים ימונו בידי הרשות המבצעת וקץ הפרדת הרשויות; כפי שהעז לדחוק ביועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה לפטור את ראש הממשלה מהנחיית ניגוד העניינים ולהכשיר עיסוק של נתניהו ב"פשרה", כלומר בהפיכה המשפטית.
במצב העניינים הזה, קלוש הסיכוי שישתמש בסמכותו ויסרב לחתום על חוקים הרסניים. קואליציית הבלהות אמנם לא יכולה להדיח אותו (דרוש רוב של 90 ח"כים), אבל היא עלולה לחוקק ברוב רגיל חוקים שיפגעו במעמדו. וכאמור, נשיאנו לא אוהב להסתכן. אולי זה ישמע מוזר לומר על אדם כה מנומס, נעים הליכות ופשרן שאין לו קווים אדומים. אבל כנראה שאין לו. אין משהו ששווה לו להילחם עליו באמת. אין שום דבר שיש לקרוא לו בשמו באופן נוקב וחד, אם ימצא לו שם מכובס יותר. בכל גיהינום שלא מתרחש כאן, העיקר – שבגיהינום הזה "הסדר ישוב על כנו", כפי שכתב בתגובה האומללה לפוגרום.
- שלי יחימוביץ היא עיתונאית. לשעבר יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 08:44, 01.03.23
