לאורך השנים מועד סיום שנת הלימודים היה נקודת ציון חגיגית ומרגשת, מועד שלרוב חף מריטואל איומי השבתה, מאבקים ומשברים. מועד בו מביטים לאחור, בתקווה בסיפוק - לצאת לחופשה שבה מרעננים מעט את הכוחות.
לא כך הוא סיום שנת הלימודים הנוכחית. כמו לכל דבר שקורה בחיינו מאז 7 באוקטובר, גם למועד זה מתלווה אותו טעם לוואי, טעמו המר של משבר לאומי-אישי. הטלטלה הרגשית שסחפה ועודנה סוחפת מדינה שלמה - כל אחד וסיפורו, כל אחת ומשאה.
אנו מסיימים שנה שהמילים "מאתגרת" ו"מורכבת" אפילו לא מתחילות לספר את עומק ועוצמת הזעזוע. איום קיומי אמיתי על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית. לא מדובר בהתמודדות של פלח או מגזר מסוים באוכלוסייה. רוחות המלחמה מנשבות בדלת כל בית - משפחות שכולות, משפחות חטופים, פצועים, מפונים, משרתי המילואים וכוחות הביטחון, ניצולים, נפגעי החרדה ועוד.
ובתוך הסערה שעודנה מתחוללת, פועלת מערכת החינוך, אחת המערכות הציבוריות המשמעותיות ביותר בישראל, שאמורה להיות אי של שפיות וביטחון, להוות עוגן חברתי, מכיל ומקצועי, שיודע לגבש מדיניות ולנקוט בצעדים אופרטיביים למתן מענה מיטבי לילדים שלנו.
מדינת ישראל היא לא המדינה שהכרנו, המציאות השתנתה מקצה לקצה. אין מה לחזור ולחפש במגירות תוכניות חוסן והתאמות בלוח הבחינות. התוכניות שיש שם, ככל שיש, לא רלוונטיות ולא מספקות קצה קצהו של מה שנדרש היה לעשות בשנה האחרונה, ובוודאי לא את מה שמתחייב שיקרה בעתיד הקרוב.
מיכל כהן צילום: ניב אהרונסוןמטרות מערכת החינוך צריכות להיכתב מחדש. בראשן לא יעמדו ההישגים הלימודיים של התלמידות והתלמידים, אלא מדדי הצלחה ערכיים וחברתיים, שיעודדו מעורבות חברתית וייצרו כלים עבורם להתמודדות עם טראומה ופוסט טראומה. גם ליצירת גמישות בלוח הבחינות אין להעניק משקל וערך רב על פני יצירת קרקע איתנה, יציבה ובטוחה, המעודדת שיח רגשי ואינטראקציות חברתיות. בקורונה פוספסה ההזדמנות ליצירת שינוי בדפוסי למידה והוראה מותאמים ועדכניים. עתה אנו ניצבים בפני אתגר עצום פי כמה - ופספוס בנקודת זמן זאת ייחרט לדורות.
משרד החינוך חייב לגלות גמישות תפיסתית, ניהולית ותקציבית - להעניק את התמיכה הנדרשת ליישובים ולמועצות ולאפשר להם לבנות את תמונת העתיד שלהם
משרד החינוך חייב לגלות גמישות תפיסתית, ניהולית ותקציבית - להעניק את התמיכה הנדרשת ליישובים ולמועצות ולאפשר להם לבנות את תמונת העתיד שלהם. אין מי שיודע טוב מהם את צורכי התושבים שלהם. המשרד צריך להתקדם למדיניות של תקצוב ופיקוח, ולתת לשטח לפעול בצורה אוטונומית, יעילה וחברתית ולאפשר לקהילות להיבנות מחדש ולהתחזק.
1 בספטמבר הוא המועד הבא שאליו כולנו נושאים עיניים, מועד האמור לבשר אם ועד כמה שגרת חיינו עודנה משובשת. החודשיים הקרובים צריכים להיות מוקדשים לחשיבה מחוץ לקופסה, לתעוזה, ליצירתיות ובעיקר להבנה, כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
יש להתמודד עם הפצעים הפתוחים, לדעת להפיג את החששות, להכיל את הקושי ולחתור תמיד להנחיל בילדים את תחושת המסוגלות והביטחון, ולהצליח למלא את ליבם הצעיר בתקווה ובאמונה בעתיד שלהם. העתיד שלהם הוא העתיד שלנו. המעשה החינוכי גוזר על אנשי החינוך להיות אופטימיים, כי רק אם נאמין שבכוחנו ליצור את המציאות הרצויה עבור דור העתיד ולהעניק להם את הכלים האיכותיים להתמודד איתה - נהיה ראויים לתפקידנו ונהיה ראויים להם.
מיכל כהן היא מנכ"לית קרן רש"י, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך
