לפני מספר חודשים פגש הנשיא ג'ו ביידן מנהיגי מדינות מאזור הקאריביים והבטיח לחזק את היחסים של ארה"ב איתן. בשיחות פרטיות אמר להם הנשיא כי יוכלו להיפגש עם אחד מיועצי האנרגיה הבכירים שלו מתי שירצו. "יש לי את הבחור הנפלא הזה, עמוס הוכשטיין, שבאמת מכיר היטב בעיות אנרגיה. אם תרצו להיפגש ולדבר איתו, אני אסדר את זה", אמר להם ביידן. "ג'ו ישר הזכיר את עמוס כאדם שהוא סומך עליו", אמר ל"וושינגטון פוסט" כריס דאוד, סנטור דמוקרטי בכיר לשעבר וחבר ותיק גם של ביידן, "הוא לא עושה את זה לעיתים קרובות כל כך".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
עד ממש לא מזמן, מי שנמצא מחוץ לחדרים בהם מתקבלות החלטות גדולות לא שמע מעולם את שמו של הוכשטיין - הוא עבד קשה כדי להישאר אנונימי - אבל נראה שהתקופה הזו נגמרה. עכשיו כבר הרבה יותר אנשים מכירים את מי ששחקני מפתח בשווקי האנרגיה הגדולים מכנים "הבחור של ביידן". מה שפחות יודעים עליו, ומה שגם הוא לא שש לשים בפרונט, הוא שהבחור של ביידן הוא יליד ירושלים, חניך בני עקיבא ששירת, בין היתר, בחיל השריון ומשפחתו הקרובה עדיין מתגוררת בשכונת רחביה. אחרי שחרורו קפץ אל מעבר לאוקיינוס כדי לנהל קריירה מזהירה בכמה וכמה מזרועות הממשל האמריקני, עם כמה גיחות לשוק הפרטי. איש רב פעלים, וגם מסתורין.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
השבוע הוא כנראה הצליח במקום בו נכשלו אחרים שניסו לפתור את המשבר הימי בין ישראל ללבנון. וזו לא הזירה היחידה בה הוכשטיין מעורב. כלי תקשורת אמריקניים אפילו הכתירו אותו כ"יועץ המשפיע ביותר של נשיא ארה"ב, שרוב האנשים לא מכירים". "יש לו את האוזן של ביידן, הנשיא הזה מקשיב לו ברצינות", אומר איש צוות של חבר קונגרס דמוקרטי. "אני לא מודע לאף אחד ברמה הפוליטית הבכירה שמתקרב לעמוס בהבנת המציאות של תעשיית האנרגיה", אמר ל"וושינגטון פוסט" בוב מקנאלי, נשיא חברת ייעוץ לענייני אנרגיה, "אני קורא לו 'לוחש האנרגיה' של הנשיא".
לפי כל הסימנים, הוכשטיין אינו דיפלומט אמריקני רגיל, ואפילו לא אמריקני־יהודי רגיל עם "פינה חמה בלב" לישראל. למעשה, הביוגרפיה שלו עד גיל 20 פלוס היא ישראלית לכל דבר: הוכשטיין, 49, נולד לסוזן ולמיקי (מיכאל) הוכשטיין בשנת 1973 בירושלים. הוא היה חניך פעיל בשבט "עצמאות" בסניף מרכז של תנועת בני עקיבא בעיר.
סוזן ומיכאל, הוריו של הוכשטיין, היו מעמודי התווך של הקהילה הדתית־לאומית האליטיסטית בירושלים, ומתגוררים עד היום ברחביה. הזוג האמיד היה פעיל מאוד בשלל מיזמים חינוכיים וחברתיים, ומיכאל – איש עסקים ובין היתר אחד מבעלי חברת המולטימדיה "קרמר אלקטרוניקה" – עמד במשך עשרות שנים בראש הוועד המנהל של התיכון היוקרתי לבנות דתיות "פלך". סוזן הייתה מעורבת בשלל מיזמים של לימוד תורה לנשים, הייתה פעילה מרכזית בפורום הנשים הדתי "קולך", חברה בוועד המנהל של כמה מוסדות חינוך דתיים בירושלים, ובשנת 2016 זכתה על פועלה בתואר יקירת העיר.
"זאת משפחה מאוד מבוססת שממש מסורה לעשייה ציבורית", אומר מכר של המשפחה. "גם בתוך החברה הבורגנית של רחביה הם נחשבו לממש אמידים וייאמר לזכותם שהם מושקעים, באופן מאוד רחב, בפעילות חברתית. הם גם תורמים מהכסף שלהם, אבל יותר חשוב, הם מעורבים מאוד בעצמם. יש סביבם הרגשה של אכפתיות".
המסירות של המשפחה חילחלה גם לדורות הבאים, והגיעה לעיתים אפילו למישור הפוליטי. בשנת 2015 תרם מיכאל הוכשטיין 5,000 שקלים למועמדת בתיה כהנא־דרור, אחד מסמלי הפמיניזם הדתי, לטובת התמודדותה בפריימריז במפלגת הבית היהודי. כהנא־דרור לא התברגה במקום ריאלי, ובימים אלה היא מועמדת ברשימת ישראל ביתנו. בנובמבר 2015 הגיעו בני הזוג יחד עם שלושה מנכדיהם לישיבה מיוחדת של הוועדה לזכויות הילד בכנסת; בישיבה הציגו הנכדים את מעורבותם בפרויקט "בשביל מישהו", שאותו דחפה אמם נועה, אחותו של עמוס, המתגוררת גם היא בירושלים. אחיין אחר שלו נפצע קשה בעת ששירת כלוחם שריון במבצע צוק איתן. מאז מקדיש האחיין חלק ניכר מזמנו לסיוע לנכי צה"ל.
ומה עם הוכשטיין עצמו? חבריו מילדות מתארים אותו כנער ישראלי לכל דבר: "בחור עם תסרוקת של שביל בצד, כיפה סרוגה קטנה תלויה, ילד בני עקיבא קלאסי", מספרת חברה מהתנועה. "הוא היה ממש אחד מהחבר'ה. היו הרבה ילדים שבאו ממשפחות אמריקניות דוברות אנגלית, אבל הוא ממש התערבב בחברה ולא היה אז רמז לזה שאת המשך החיים שלו יעביר קרוב מאוד לנשיאי ארצות־הברית". על אופיו של הוכשטיין מספרת החברה בזהירות: "זה אמנם לא אומר כלום על המשך דרכו, אבל בתור ילד ונער הוא לא היה עילוי או מאוד מבריק בתחום כלשהו. הוא היה ילד מאוד מקובל, חכם בצורה סבירה אבל לא איזה גאון שהתבלט. לגמרי אחד מהחבר'ה".
בשנת 1987 החל הוכשטיין את לימודיו בישיבה התיכונית היוקרתית "נתיב מאיר" בירושלים, מוסד שהוציא אלופים, פרופסורים וחתני פרס ישראל לציבוריות הישראלית – אך גם נחשב לתובעני ומלחיץ מאוד. האווירה הזו הייתה כנראה קצת יותר מדי להוכשטיין הנער, ואחרי שנתיים הוא עבר לתיכון הדתי לבנים "הרטמן" בירושלים. "זה תיכון עם רמה לימודית גבוהה אבל ליברלי בהרבה מבחינה דתית, ושם עמוס מצא את עצמו הרבה יותר", מספר חבר ללימודים. הוכשטיין התגייס ב־1992 לחיל השריון, בתקופה שבה לא מעט שריונרים שירתו בדרום לבנון. בשלב מסוים עבר לחטיבת קשרי החוץ של צה"ל, שם התנסה לראשונה בעבודה דיפלומטית.
המהפך שעבר הוכשטיין מחייל ישראלי לדיפלומט אמריקני היה חד, והשתלבותו המהירה בעולם המסובך של הממשל בוושינגטון די חסרת תקדים. הוכשטיין נחת בארה"ב זמן קצר אחרי השחרור מצה"ל, ובאופן מאוד לא שגרתי קיבל מיד תפקיד של איש צוות בכיר בוועדת החוץ של בית הנבחרים. ב־1997, והוא עדיין רק באמצע שנות ה־20 שלו, כבר נשלח הוכשטיין לצפון קוריאה כדי לדווח על מצבה הכלכלי והצבאי, ובהמשך היה מעורב במגעים סודיים עם עיראק שגם הביאו לביקורים שלו במדינה הערבית.
התפר בין שירותו הצבאי בישראל לתפקידו במסדרונות הכוח האמריקניים כה מעורפל, שבפרופילים בעיתונות האמריקנית נטען שהשתחרר ב־1995, אך בדף הלינקדאין האישי שלו הוא מציין שהחל את עבודתו בסנאט עוד ב־1994. לא ברור תחת איזו הכשרה: החשאיות הקיצונית עליה הוא שומר מגיעה לכך שלפחות באופן פומבי לא ידוע אפילו אם למד לימודים אקדמיים. כמו כן לא ידוע האם ומתי ויתר על אזרחותו הישראלית.
באתרים האמריקניים מוצנע, מסיבות מובנות, עברו הישראלי, אך הקשרים בין הוכשטיין למולדתו לא נותקו: אחת מבנותיו הגיעה לפני חודש לישראל ונכנסה לתוכנית של שנה במדרשה דתית בירושלים. הוכשטיין נשוי לג'ולי ריי רינגל, קואוצ'רית וחברת סגל באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון, ולהם ארבעה ילדים.
רוב חבריו של הוכשטיין מישראל לא שמרו איתו על קשר, אבל השמועות על פועלו הגיעו אליהם לאורך השנים: "הדיבור היה שהפריצה הגדולה שלו קרתה כשעבד אצל הילרי קלינטון במחלקת המדינה", אומר אחד החברים. דריסת הרגל הראשונה שלו בסביבת ביידן הייתה עוד לפני כן, ב־2007, כשהיה אחראי על ענייני מדיניות בקמפיין הנשיאות הקצרצר של הסנטור דאוד, שמצידו היה קרוב מאוד לביידן. הקליק היה מהיר.
להוכשטיין גם הייתה תקופה עמוסה במגזר הפרטי, בעיקר בתקופת ממשל בוש, בין היתר כסגן נשיא בכיר בחברת הלובינג הגדולה Cassidy & Associates. לכל אורך הקריירה בשוק הפרטי היה הוכשטיין יועץ ולוביסט של חברות נפט וגז, מה שהופך אותו אוטומטית לחשוד בעיני אנשי איכות הסביבה. "אני לא מעריץ גדול של עמוס. אני חושב עליו כעל 100 אחוז איש נפט וגז, לא איש אקלים", אמר ל"פוסט" פקיד בכיר בארגון איכות סביבה, שהתעקש לשמור על אנונימיות כדי שלא לפגוע ביחסים שלו בתוך הבית הלבן. רק אחרי שביידן חתם הקיץ על החוק האגרסיבי ביותר אי פעם למאבק בשינויי האקלים, נרגעה החזית הזו.
נקודה אפרפרה נוספת מתקופתו במגזר הפרטי: אחד מלקוחותיו ב־Cassidy & Associates היה נשיא גינאה המשוונית, תאודורו אוביאנג נגמה, דיקטטור שמחזיק בתפקיד מ־1979. נגמה שכר את שירותי חברת הלובינג כדי לנסות לשפר את יחסיו עם ארה"ב. עם גיבוי של שרת החוץ בתקופת בוש, קונדוליזה רייס, בנה הוכשטיין "מפת דרכים" שגינאה המשוונית הייתה צריכה ליישם לפני שיפור היחסים. הוכשטיין גם הגן על משטר נגמה בריאיון ב"וושינגטון פוסט", ואמר שאי־אפשר לצפות ממשטר כזה להשתנות בן לילה. התוכניות לשינוי לא התממשו ובסופו של דבר התפטר הוכשטיין מניהול החשבון של נגמה.
הוא חזר למגזר הציבורי, החל לעבוד במשרד החוץ האמריקני ב־2011, תחת קלינטון, והצטרף ללשכה חדשה שהוקמה במיוחד לעיסוק במשאבי אנרגיה. הוא היה סגנו של המתאם לענייני אנרגיה בינלאומיים, קרלוס פסקואל, פעל לסייע לאוקראינה למצוא אספקה חדשה של גז טבעי בעקבות הפלישה הרוסית לקרים ב־2014 וטווה רשת עמוקה של קשרים והבנה בשדה משחק האנרגיה ברחבי העולם. באותה שנה מינה אותו שר החוץ השני של אובמה, ג'ון קרי, כמחליפו של פסקואל. המעמד החדש, בו היה למעשה דיפלומט האנרגיה הראשי של ארה"ב, הביא את הוכשטיין לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם סגן הנשיא ביידן, שלמד להכירו לעומק ולחבבו. הקירבה הזו ביניהם הפכה את הוכשטיין מאוחר יותר למוקד תשומת לב של התקשורת השמרנית וחברי קונגרס רפובליקנים, כשהחלו לצוף דיווחים כי ב־2015 הביע בפני ביידן דאגה מקשריו של בנו, האנטר, באוקראינה.
כשדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן חזר הוכשטיין לשוק הפרטי, ובין היתר הצטרף לדירקטוריון המפקח על Naftogaz - חברת הנפט והגז בבעלות ממשלת אוקראינה. החברה הייתה ידועה לשמצה בשחיתות שלה, אחרי השתלטות אוליגרכים רוסיים עליה. במהלך דיוני משפט ההדחה הראשון של טראמפ - שהואשם בניסיון לסחוט מממשלת אוקראינה חקירה נגד ג'ו ביידן - העידה חברת המועצה לביטחון לאומי דאז, פיונה היל, כי הוכשטיין היה אחד האנשים שהתריעו בפניה על מה שטראמפ ורודי ג'וליאני עושים באוקראינה.
הוכשטיין התפטר מ־Naftogaz באוקטובר 2020. חודש אחר כך ניצח ביידן בבחירות וכמה חודשים מאוחר יותר חזר הוכשטיין לממשל, ומהר מאוד הפך למי שמדווח ישירות לנשיא. הוא נחשב בשעתו לאחד המועמדים לתפקיד השגריר בישראל, אך תוארו הרשמי כעת הוא "מתאם נשיאותי ויועץ בכיר לביטחון אנרגטי".
השנה האחרונה, הכל כך קריטית בענייני מדיניות אנרגיה בינלאומית, שמה אותו באופן קבוע בתוך החדר הסגלגל ובחדרים אחרים בהם מתקבלות החלטות: מצד אחד רוסיה פלשה לאוקראינה ומחירי הדלק בעולם החלו לעלות, מצד שני ביידן הבטיח לעשות צעדים משמעותיים במאבק בשינויי האקלים. כל זה הביא את הוכשטיין למצב בו כשהוא צריך לדבר עם ביידן עצמו, הוא מקבל את הזמן; והוא לא רק נוסע עם ביידן כמעט לכל מקום, הוא גם מאלה שיושבים איתו בפגישות הכי סגורות. כשביידן הגיע בקיץ למזרח התיכון, הוכשטיין היה אחד מחברי צוות בודדים שנכחו כמעט בכל פגישה מרכזית.
חוק לבנוני שהתקבל ב־23 ביוני 1955 קובע כי אסור לסחור או לקיים קשרים כלכליים עם אזרחי מדינת ישראל. עוד קובע החוק כי לאזרח ישראלי או מי שהתגורר בישראל למעלה מעשר שנים, אסור להיכנס ללבנון. העונש על אי קיום החוק הוא מעצר, משפט ומאסר כבד. לפיכך, לקראת ביקורו הראשון של הוכשטיין בלבנון לפני שנה, הוכנסו שניים מיועציו הבכירים של הנשיא הלבנוני לסוד "ישראליותו־לשעבר".
היועצים הודיעו לצד האמריקני כי יתעלמו מאלמנט זה. ואכן, עד היום, במסיבות העיתונאים ובהודעות לתקשורת, הרקע הישראלי שלו לא הוזכר. אולם התקשורת הלבנונית, במיוחד היומונים "אל־מנאר" ו"אל־מיאדין" המזוהים עם חיזבאללה, דילגו על איסור חשיפת הרקע הישראלי וסיפרו בכתבות על עברו בישראל, שליטתו בשפה העברית ובעיקר על שירותו בצה"ל בשנות ה־90.
למו"מ בלבנון קדמו הצלחות של הוכשטיין במשאים ומתנים סבוכים של ישראל באזור. ב־2014 שימש כמתווך מרכזי בהסכם הגז בין ישראל לירדן, ואשתקד שלח אותו ביידן להשיג הסכם גם בין ישראל ללבנון. "לישראליות שלו בוודאי שהיה חלק במינוי הזה", אומר הגורם הבכיר במפלגה הדמוקרטית, "ביידן למד בתקופת אובמה שישראלים דורשים שאמריקה תגרום להם להרגיש שהם הילד הכי חשוב לה, אחרת הם פשוט מפנים לך את הגב".
בישראל הרשמית הכירו אותו רק בודדים: ראש הממשלה לפיד, היועץ לביטחון לאומי אייל חולתא ומנכ"ל משרד החוץ, אלון אושפיז, ובנוסף אנשי מוסד ושב"כ בכירים וקצינים בחיל המודיעין. אחד מהישראלים שלמדו להכיר את הוכשטיין, מספר כי הוא במהלך גיחותיו לישראל נהג "לקפוץ" גם לביקורים חטופים אצל קרובי משפחתו ומשפחת רעייתו.
בלבנון המתינו לו בכירי השלטון בחשדנות גדולה, אך "עד מהרה, עמוס התגלה כמנהל משא ומתן מיומן ובעל חוש הומור", מספר בכיר לבנוני. חייכנותו של הוכשטיין ואופיו הנוח זכורים לטובה גם לחברתו מבני עקיבא. "כן היה לו צ'ארם אחר. כבר אז יכולת לומר שהוא בן אדם חיובי שיכול לגרום לדברים לקרות".
"הוכשטיין נעזר בשגרירה האמריקנית דורותי שי, שהביאה אותו לארמון הנשיאות ומאוחר יותר העבירה מסרים בשמו ל'שלישיית המחליטים', הנשיא מישל עאון, ראש הממשלה נגיב מיקאתי ויו"ר הפרלמנט נביה ברי", מתאר הבכיר הלבנוני. "הוא הגיע מצויד היטב במידע על תפקידו של חיזבאללה ומעורבותו בפוליטיקה הלבנונית. הוא מעולם לא ביקש במפורש להוציא את חיזבאללה מהתמונה, כי ידע שהדבר בלתי אפשרי". לקראת חשיפת ההסכם הוא אף הציע לצרף לשיחות שר מסוים בממשלת ביירות, הידוע כאיש של נסראללה. נראה כי רצה שנסראללה יידע שלא מסתירים ממנו.
ככלל, מוסיף הלבנוני הבכיר, הוכשטיין לא הזכיר את חיזבאללה בשיחות הרשמיות בביירות. "אבל כשהקצינים הלבנונים דיברו על התנהלותם המסובכת מול חיזבאללה, על הקשיים שהארגון מסב לתפקודם, הוכשטיין הציג שאלות ואף רשם לעצמו הערות", נזכר איש צבא לבנוני שנפגש עמו.
ההחלטה בשבוע שעבר של אופ"ק, קרטל יצרניות הנפט העולמי בהנהגת ערב הסעודית, להקטין את קצב הקידוחים בתקופה כל כך קריטית לכלכלה העולמית, לא נחתה על הבית הלבן בהפתעה, אלא בתדהמה. אחרי הכול, ביידן נסע בקיץ במיוחד לריאד, מתעלם מהמחאות הקולניות שהגיעו מהמפלגה שלו עצמו, כדי לדבר עם הסעודים ולוודא שהם לא עומדים לעזור עכשיו לרוסיה. וזה בדיוק מה שקרה. השבוע התנהלו התייעצויות חירום בבית הלבן, שהובילו לריאיון טלוויזיוני בו אמר ביידן כי "ארה"ב חושבת מחדש על כל מערכת היחסים עם סעודיה".
על הרקע הזה אפשר להבין כמה גדולה החשיבות שמייחס ביידן לפתרון סכסוך הגבול הימי בין ישראל ללבנון. אחרת הוא לא היה ממנה מתווך שכל כך קרוב אליו, ושעליו הוא נוהג להטיל משימות אנרגיה מסובכות. האמריקנים לחצו הפעם בכל הכוח. עבור וושינגטון, ההסכם הזה עשוי לעזור להרגיע את השווקים לקראת חורף ברוטלי במיוחד באירופה. פתרון המחלוקת זכה לדחיפות מתגברת ככל שהנפילה החופשית של כלכלת לבנון הפכה הרסנית יותר, ובאמת היה בראש סדר העדיפויות האזורי של ממשל ביידן, אפילו יותר מנושאים שבדרך כלל מקבלים הרבה יותר כותרות בארה"ב.
עבור ביידן עצמו - מלבד ניצחון פוליטי - חתימה על ההסכם תהיה הוכחה שדיפלומטיה עדיין יכולה לפתור משברים עמוקים וארוכי שנים. "את ביידן לא מעניין מה קורה סביב ההסכם הזה בישראל, הוא רוצה לראות חתימות, זה הכול", אומר הפעיל הדמוקרטי הבכיר, "הביקורת של נתניהו, שתמיד מקבל גיבוי מתקשורת הימין באמריקה גם אם אין להם באמת מושג על מה מדובר, היא בעיני ביידן פוליטיקה פנים־ישראלית שלגמרי לא מעניינת אותו עכשיו".
אך הוכשטיין לא מוגבל רק לאזורנו. במרץ האחרון מינה ביידן את הוכשטיין כנציג ארה"ב בכוח המשימה האמריקני־אירופי לביטחון אנרגטי, הטיל עליו לעבוד ישירות מול גרמניה. לפי "פוליטיקו" - שנתן לכתבת פרופיל עליו את הכותרת Amos is almost Famos, משחק מלים על "עמוס כמעט מפורסם", גם אם הוא מצריך שגיאת איות מכוונת במלה Famous - בצמרת הבית הלבן אוהבים את הוכשטיין, גם אם לא כולם בבניין משתגעים על הנסיקה המהירה שלו למעלה.
הוכשטיין כל כך קרוב כרגע לביידן שיש מי שאפילו רואים תחרות בינו לבין מזכיר המדינה לשעבר, ג'ון קרי, שמונה על ידי ביידן לתפקיד מיוחד של שר לענייני שינויי אקלים. קרי אמר ל"וושינגטון פוסט" כי התפקידים שלו ושל הוכשטיין משלימים ולא סותרים. "הוכשטיין מבין מצוין את מערכת האנרגיה העולמית", אמר קרי, "ועושה כל שביכולתו כדי לסייע בהשגת המטרה של הנשיא: למנוע את ההשלכות הקשות ביותר של משבר האקלים ולשמור על ביטחון אנרגטי".
בחודשים האחרונים יצא הוכשטיין, לא בטוח שמרצון, מהאנונימיות עליה הצליח לשמור תקופה ארוכה. במשך שנים הוא ברח מהתקשורת, לא הופיע בערוצי כבלים וגם לא הגיב לכתבות פרופיל עליו. כל זה השתנה בקיץ. עליית מחירי הדלק והנסיעה השנויה במחלוקת של ביידן לסעודיה, שלחו את הוכשטיין לטלוויזיה.
ברצף של ראיונות הוא היה צריך להסביר, בין היתר, מדוע הנשיא מבקר במדינה שהתחייב להפוך אותה ל"מוקצה" בגלל רצח ג'מאל חאשוקג'י. "הייתי בחדר כשהנשיא נפגש עם מוחמד בן סלמן", ענה הוכשטיין, "והנשיא העלה גם את רצח העיתונאי וגם את החששות הכלליים שלנו לגבי זכויות האדם בסעודיה. הוא הביע את זה באופן מאוד גלוי ומאוד ישיר". בבית הלבן אהבו את הצורה בה הוכשטיין דיבר ועבר טלוויזיונית, ומתכוונים להמשיך להשתמש בו. כך שאם ההסכם בין ישראל ללבנון אכן ייחתם, אפשר לצפות לראות את הוכשטיין שוב בכל ערוץ.
