לחמאס ולרשות הפלסטינית נותרו שני אמצעים בלבד כדי לעצור את התמרון המתקדם של צה"ל ברצועת עזה, ואת פירוק היכולות הצבאיות של חמאס. הראשון הוא עסקה לשחרור חטופים. השני, שאליו נחשפנו פעם נוספת היום, הוא לחץ בינלאומי על רקע הומניטרי, שיכריח את ישראל - בעיקר כתוצאה מהתערבות ארצות הברית - להפסיק לחלוטין את הלחימה.
המונים מסתערים: הסרטון שפרסם צה"ל
(צילום: דובר צה"ל )
הנהגת חמאס כבר הבינה שישראל מוכנה לוויתורים מרחיקי לכת בעסקת החטופים, אבל לא תהיה מוכנה בשום תנאי להתחייב על סיום הלחימה. לכן, פונה חמאס לקלף של הלחץ הבינלאומי, שבאמצעותו הוא מקווה להכריח את צה"ל לעצור כליל. זו גם הסיבה שמשרד הבריאות הפלסטיני - ודוברי הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן - מנסים להפוך את האירוע הקטלני שנגרם תוך כדי ביזת משאיות הסיוע ל"טבח המוני" שישראל אחראית לו וצה"ל ביצע אותו. כך, עוד לפני שהתבררו כל הפרטים ומספרי ההרוגים, כבר קיבל האירוע שם קליט: "טבח א-ראשיד".
הפלסטינים מנסים לייצר מאז שעות הבוקר מטען נפץ תודעתי שיגרום סוף-סוף, כך הם מקווים, לעצירת התמרון הקרקעי של צה"ל ברצועת עזה. מי שנמצא בחזית הקרב התודעתי כזה הוא כעת דובר צה"ל. עליו להפריך באמצעות הוכחות מוצקות שלא ישראל אחראית לטבח, ושגם אם היה ירי של חיילים לעבר הבוזזים - לא הוא שגרם לכמות הנפגעים הגדולה.
במצב דומה נתקלנו גם בתחילת התמרון הקרקעי ברצועה, כשרקטה של הג'יהאד האיסלאמי נפלה בחצר בית חולים בצפון הרצועה והרגה עשרות פלסטינים. עברו שעות ארוכות עד שנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, בכבודו ובעצמו, "פירק" את הפצצה התודעתית כשהודיע שההוכחות הישראליות מראות שלא מדובר בטיל צה"לי אלא ברקטה פלסטינית כושלת.
שלושה אירועים
טענות צה"ל לגבי מה שאירע הבוקר הן יותר מסובכות להוכחה, מפני שמדובר למעשה בשלושה אירועים שונים שהתחילו בשעה 04:00 לפנות בוקר. משאיות הסיוע ההומניטרי, בעיקר מזון, נכנסו לצפון הרצועה דרך מחסום ביקורת של צה"ל. האלפים שהסתערו וניסו לבזוז את המזון מהמשאיות - כפי שרואים בסרטון שצילם כטב"ם ישראלי - נרמסו על-ידי ההמון, או שנדרסו על-ידי הנהגים שניסו להימלט.
זה היה האירוע הראשון, שאותו כאמור ניתן לראות בבירור מצילום הכטב"ם ושלצה"ל לא הייתה בו שום מעורבות. מיד אחרי האירוע הזה היה ניסיון נוסף לבזוז את המשאיות, ואז חמושים - כנראה אנשי חמאס או ארגונים אחרים - ירו לעבר ההמון כדי להרתיע אותו, או כדי לבזוז בעצמם את המשאיות.
צה"ל מעורב למעשה ישירות רק באירוע השלישי, שבו חלק מההמון שניסה להתקרב למשאיות התקרב למרחק של עשרות מטרים מהחיילים - כנראה מפני שברח מאש החמושים או שניסה להתקרב אל משאיות המזון מכיוון אחר. באירוע הזה, כך טוען קצין צה"ל שפיקד על הטנקים במקום, חשו חיילי צה"ל סכנה, ירו ירי הרחקה באוויר ולאחר מכן ירו לרגלי ההמון שהתקדם לעברם. לאירוע הזה אין תיעוד ספציפי שצה"ל יכול להשיג ולהפריך באמצעותו את הטענות הפלסטיניות. אבל, מה שצה"ל כן יכול לטעון, ולהראות באמצעות הסרט שצולם מהאוויר, הוא שרוב ההרוגים היו באירועים שבהם הצבא לא היה מעורב.
הלגיטימציה להילחם
צריך לקוות שישראל תצליח להפריך את הטענות הפלסטיניות, שדי ברור שהן מוגזמות ושקריות. מה שעשוי לעזור בכך הוא שבשטח היו עיתונאים של CNN ואמצעי תקשורת בינלאומיים אחרים, שראיינו פלסטינים שסיפרו שנהגי המשאיות דרסו חלק ניכר מהבוזזים וכי ההמון רמס חלק משמעותי נוסף. אבל, הקרב על התודעה בסיפור הזה עדיין בעיצומו, ועלולות להיות לו השלכות גם על המשך הלחימה וגם על עסקת החטופים.
חמאס כבר הודיע שהוא עלול להפסיק או לעכב את המו"מ על עסקה, אבל סביר להניח שמדובר בחלק מהלוחמה הפסיכולוגית השגרתית שארגון הטרור מנהל. אותו הדבר, למשל, לגבי הפרסומים בתקשורת האמריקנית שלפיהם סינוואר מרוצה מהתקדמות הלחימה ברצועה ושאינו חש בשום לחץ. למרות זאת, עדיין קיימת אפשרות שכמו במבצע "ענבי זעם" בשנות ה-90, או במלחמת לבנון השנייה, דעת הקהל האמריקנית ודעת הקהל הבינלאומית תלחץ על מדינת ישראל להפסיק את הלחימה. הרי גם בלי אירועים אסוניים כאלה, הלגיטימציה שיש לממשלה הנוכחית בזירה הבינלאומית לנהל לחימה להגנה עצמית היא בשפל כל הזמנים.
ברמה האסטרטגית-מדינית, ישראל צריכה לפעול אקטיבית כדי לצמצם ככל הניתן את מספר האירועים שיאפשרו לחמאס ולרשות הפלסטינית לקצור הישגים תודעתיים כאלה, שיכרסמו - ואפילו יחסלו - את הלגיטימציה להילחם עד להשגת המטרות כולן.
יש לציין כי בכל הנוגע לסיוע ההומניטרי והביזה, הכתובת הייתה על הקיר; כשרק התחילו אירועי הביזה, היה ברור שכאשר הם יתרחשו בשטח שצה"ל השתלט עליו, ישראל תהיה אחראית. כך זה תמיד כשאתה הכוח החזק בשטח, בין אם תרצה ובין אם לא. האחריות שלך נובעת גם מהחוק הינלאומי וגם מהתקשורת הבינלאומית, שתופסת אותך כמי שאחראי למה שקורה פה. לכן, מוטב שהדרג המדיני יחליט סוף-סוף על מתווה ליום שאחרי המלחמה, ואז צה"ל - או גורמים אחרים מטעמו - יהיו אחראים לאבטחת הסיוע ולחלוקתו. כך, הכוחות שיפקחו על כניסת המשאיות יהיו מצוידים באמצעים לפיזור הפגנות, ובמהלך הפרות סדר המוניות יוכלו להימנע מירי חי. ממשלת ישראל והקבינטים חייבים לתת לצה"ל את המסגרת המדינית והחוקית לטפל באוכלוסייה אזרחית ברצועה בהקדם האפשרי, אחרת אנחנו עלולים שלא להשיג את מטרות המלחמה.
