ראשי הארגון השני בגודלו בעזה לא שתו פתאום מיץ אומץ או החליטו על דעת עצמם לייצר משוואה, לפיה על מעצר של בכיר בארגון בג'נין הם מורידים את ישראל על הברכיים. זה גם לא התקף היבריס שבגללו הם לא יורדים מהעץ אפילו שהמצרים מבקשים, חמאס לוחץ וישראל מאיימת ב"אישור תוכניות התקפיות".
אפשר להתעלם מהפיל הגדול בחדר ולהתעסק באירוע הטקטי, אבל היד שמנענעת את הג׳יהאד מול ישראל היא אותה יד שעושה את זה בלבנון על ידי חיזבאללה, סביב אסדת הגז כריש. האיראנים מפעילים לחץ בשתי זירות במקביל ובוחנים גם את ההתנהלות של ראש ממשלה חדש, שהניסיון הביטחוני שלו מתמצה בחברות בקבינט.
בהכוונת איראן הג'יהאד האיסלאמי מטפס על בריקדות בדיוק כמו חיזבאללה, רק בלי יותר מדי הצהרות ועם היערכות לפעולת נקם. צה״ל הרג בשנה האחרונה למעלה מ-20 פעילים של הארגון בג’נין, בשורה של מבצעים, ובשום שלב לא היה איום לחבר בין עזה לגדה, מה שרק מחזק את ההנחה, שהתקבלה הנחיה מטהרן לאתגר את ישראל בדרום, כשבמקביל חיזבאללה מתחזק את המתיחות בצפון ללא סיבה אמיתית מלבד ריצוי הפטרונים. חמאס לא רוצה להיכנס לסבב, כי הציבור בעזה בא אליו בטענות בעקבות הסנקציות שהטילה ישראל. אלא שבינתיים הג'יהאד האיסלאמי רק מגבירים את הווליום עם דרישות מופרכות כגון הפסקת הפעילות המבצעית של צה"ל בגדה ושחרור הבכיר שנעצר.
ישראל אמנם דחתה את הדרישות כמובן, אך היא רוצה שקט כמעט בכל מחיר, ויש מי שמנסה לשווק כאילו שהמציאות הזאת היא בסך הכל נסבלת. אבל היא לא. מדובר בפיגוע אסטרטגי. לא פחות. כל השחקנים בזירה מסתכלים ולא רואים התנהלות "זהירה", כפי שמגדיר זאת צה"ל, אלא פחדנות שעלולה לעלות ביוקר בעתיד. זאת כבר קלישאה לומר שלתודעה יש משקל אדיר בזירת הלחימה החדשה, בעיקר מול ארגוני טרור בעימותים א-סימטריים. משום מה, בצמרת הצבא לא מייחסים לזירה הזו את החשיבות הראויה, עיינו ערך ההחלטות שלא לפגוע בעמדות התצפית של חמאס מול נתיב העשרה. זה משליך גם על החוסן של החברה הישראלית והעמידה שלה במצבי משבר קצת יותר גדולים.
אפילו הרמטכ"ל אביב כוכבי, שירד אתמול לביקור באוגדת עזה, לא יצא למצלמות ואיים או למשל הרגיע את התושבים, אלא הסתפק בעוד סירטון אילם שלו שהופץ באדיבות דובר צה"ל. כוכבי יודע להביע דעתו באריכות כשנוח לו, בוודאי אחרי הצלחות מבצעיות. הפעם הוא כנראה לא רוצה שזה ידבק בו, כמו גם סוגיית הסוהרות בשירות בתי הסוהר ממנה הוא בורח כמו מאש ולא השמיע את קולו. שר הביטחון דיבר, ראש הממשלה גם ואפילו הנשיא.
התיק הנוכחי נופל על פיקוד הדרום ואוגדת עזה. יש במטכ״ל מי שכבר סימן את האלוף אליעזר טולדנו כמי שמוביל את הקו ההגנתי בעקבות האירוע שבו נורה טיל נ"ט לעבר אוטובוס של חיילים בעוטף עזה, בעת שטולדנו היה מפקד האוגדה. החיילים ניצלו בנס, אבל נדמה שטולדנו לא מוכן לקחת סיכונים.
גנץ וכוכבי גם תומכים בקניית השקט, והמדיניות הזאת מתאימה גם לראש הממשלה לפיד, שיודע שזה לא מגרש נוח לו לקראת בחירות. אולם ככל שהזמן חולף, מתברר שהשקט לא שונה מהטונה: גם המחיר שלו עולה. לא משנה איזה סיפורים ינסו לספר: לא ניתן להשאיר את התושבים בעוטף במצב הזה, וההשפעות האסטרטגיות של הימים האחרונים עוד יורגשו היטב.