שתי רקטות כבדות משקל וארוכות טווח פגעו הבוקר ברחובות היישוב הקהילתי מורשת במועצה האזורית משגב. הראשונה נפלה ברחוב יפה נוף והשנייה ברחוב השילוח מעליו. הן זרעו הרס רב, העיפו רכבים למרחק והותירו בתים רבים עם פגיעות רסיסים והדף. זה היה אחד ממוקדי הפגיעות במטחים הלילה והבוקר לקריות ולעמק יזרעאל. בתיעוד דרמטי נראה רגע הפגיעה במוקד אחר: רחוב חרצית בקריית ביאליק.
בסך הכול, במהלך הלילה ושעות הבוקר שוגרו כ-150 רקטות, טילי שיוט וכטב"מים לעבר שטח ישראל, רובם לצפון. ההגנה האווירית יירטה את הרוב הגדול של אותם רקטות, טילי שיוט וכטב"מים. מ-7 בבוקר, ואחרי המטחים לקריות ולעמק יזרעאל, היו אזעקות בדרום רמת הגולן - בעקבות כטב"ם מעיראק - ומעט לאחר השעה 12 רצף אזעקות בקריית שמונה ובאצבע הגליל, בעקבות חשד לחדירת כלי טיס.
היירוטים במהלך הלילה
(צילום: דובר צה"ל)
נפילה ביישוב מורשת: תיעוד הנזקים
(צילום: נחום סגל)
רגע הפגיעה בקריית ביאליק
ביתו של מוטי פריש ממורשת נפגע קשה מפגיעת רקטה בחנייה שבקדמת הבית. הוא גר בגפו והתאלמן בשנה האחרונה. ילדיו שגרים ביישובי הסביבה הגיעו אליו כדי לסייע בפינוי חפצי הבית, אלו שלא נפגעו מנפילת הרקטה.
"לא היו כאן אזעקות אף פעם מתחילת המלחמה. במשך הלילה היו אזעקות מכל מיני מקומות בסביבה. וב-4 בבוקר הייתה אזעקה והחלטתי להישאר פה ולישון בממ"ד. בשעה 6:30 הייתה נפילה והשעון עצר. בממ"ד נפלו הספרים ולא הבנתי מה קורה".
לדבריו, "אני גר כאן 27 שנים. לא חשבתי שאהיה במעגל האש. אתמול בערב דיברנו על זה אבל אמרתי שאם לא היה עד עכשיו לא נהיה המטרה. אנחנו יישוב קהילתי? אנחנו המטרה? אני מבין שזה במקרה ואני לא הייתי היעד וזה יכול לקרות. נפשית אני לא מרגיש שאני כרגע בטראומה או משהו כזה. אני מבין שאין ברירה אלא לצאת למערכה הזאת. איזו חלופה יש, אם לא צבאית? אי-אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא. צריך להמשיך בכל הכוח. ברמה הלוגית אין טעם לעשות איתם הסכם. אין שום משמעות להסכם איתם. כל דבר שהיה נחתם איתם הוא הפוגה, ומתוך חולשה".
חנה (אגנס) הרטמן, תושבת היישוב, סיפרה על הלילה הסוער: "שמעתי פיצוצים איפשהו רחוק ואני חשבתי בליבי 'אוי ואבוי הם מתקרבים אלינו'. אז הפעם זה היה יותר גדול. שמחתי שהילדים באו אליי ונכנסו, כי חדר השינה שלי הוא ממ"ד. אז התחיל משהו יותר חזק, אז הם באו אליי. ניצלנו, שמענו מסביב את כל הפיצוצים ואת כל הדברים האלה".
מה התחושה שלך כשאת רואה את ההרס הרב ואת הרכב שלך פה בתוך הגינה?
"לצערי, אני מספיק מבוגרת, ועברתי הרבה דברים. אז אני אומרת בורא עולם, למה זה עוד פעם, מתי יהיה הסוף? מתפללת ומקווה שיהיה טוב ושיהיה שלום. אז מקווה רק בזה. אני בטוחה שצה"ל יעשה את הכול, ונקווה שהשם יעזור לנו ולצה"ל ולכולנו, ושיהיה סוף כל סוף שקט. אין לנו ברירה אחרת".
איתי אבקסיס, נשוי עם חמישה ילדים ותושב מורשת שהגיע אליה אחרי שפונה מקריית שמונה, סיפר: "יצאתי לסופ"ש חופשה מהמילואים ובאזעקה השלישית הטיל פגע בסמוך לנו. הבתים לידנו חטפו מכה קשה והבית שלנו רסיסים בכל פינה, החלונות נעקרו ממקומם. המכוניות שלנו נשרפו והלכו. התחושה קשה. אתה אבוד. אין לנו בית לא בקריית שמונה אותה עזבנו לפני שנה ואין לנו בית כאן. זו תחושה קשה של חוסר ביטחון. אני מתקשה מאוד למצוא תקווה כרגע בלי בית שאפשר לגור בו. בקריית שמונה מסוכן וגם כאן. אנחנו צריכים למצוא בית אחר. הלילה נישן במלון ומחר יתחיל יום חדש. קפצו לפה חברים מהמילואים לעזור לנו לנקות ולסדר את מה שאפשר".
רבקה ואשר זיס ממורשת סיפרו גם הם על רגעי הנפילה: "שמענו פיצוץ עז בסביבות 6 בבוקר והיינו משוכנעים שזה מעל הבית שלנו, אנחנו גרים מטר מהמקום. הרגשנו מה שמרגישים תושבי הצפון במשך שנה שלמה. בערב אחד, בלילה אחד, הרגשנו מה שהם מרגישים כבר שנה שלמה וזו הרגשה נוראית, מפחידה, מאיימת. הלוואי שיהיה לזה סיום כמו שאנחנו מצפים שיהיה, שחיזבאללה יתמוטט ונוכל להמשיך לחיות פה בשקט ושלווה כמו שחיינו כאן קודם. לא רק אנחנו, אלא כל תושבי הצפון שיוכלו לחזור הביתה. נקווה שזה יבוא לידי כך".
לינוי אמזלג בת 16 מקריית ביאליק, מאושפזת בבי"ח רמב"ם, לאחר שנפצעה מנפילת הטיל ליד ביתה
(צילום: ליאור אל-חי)
לינוי אמזלג, בת 16, נפצעה מנפילת הרקטה בקריית ביאליק והועברה לטיפול רפואי בבית חולים רמב"ם. על רגע הפציעה סיפרה: "כשיצאתי מהממ"ד, אחרי העשר דקות, יצאנו לראות מה קרה כי זה היה בום רציני, עף עליי ממש כאילו פיצוץ, האש נכנסה לממ"ד וכאילו נכנסה ויצאה. וכשיצאנו מהלחץ, הרגשתי כאילו משהו נוזל לי על הפנים ואמרתי שאולי זה כי אני בוכה אז ניגבתי וראיתי דם. יש לי כאבי ראש, כאבים בפנים וכל הצד נפוח. בנס ניצלנו, זה היה יכול להיגמר אחרת לגמרי".
משה, סבא של לינוי, סיפר על האירוע הקשה: "נכנסנו, נעלנו את הדלת והיה פיצוץ מיידי. התריס, מגן המתכת נפתח, נכנסה להבה פנימה, החלון התרסק, הלהבה נסוגה ותראה היום בצילומים את התריס סגור, פשוט נס, זה מה שהציל אותנו. האש הגיעה לחתן שלי, הבגדים שלו עם חורים ואין שום נזק של אש. הבת שלי השיניים שלה שחורות מעשן ולא נשרפנו. הבית הצמוד אלינו, הקיר משותף, עלה כולו באש".
בהמשך סיפר על התחושות הקשות: "אין לנו לאיפה לחזור, אין לנו למה לחזור ואין לנו עם מה לחזור. אין מכוניות, אין בית, אין שום דבר, יש לי מיליון הצעות מכל הארץ לתת לי עזרה אבל מה העזרה שאני יכול לקבל? המילה 'עזרה' היא מילה נורא יפה והיא מחממת את הלב, אבל איזו עזרה אני יכול לקבל? אני צריך עכשיו חודשים לגור, אם ישקמו לי את הבית, הוא בר-שיקום, נראה לי, אני לא יודע, אבל לאן? לאיפה? לכמה? אף אחד לא יודע".
בתוך כך, במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה החלו בהעברת חולים מהמחלקות השונות אל בית החולים התת-קרקעי שהוקם כבר בשמונה באוקטובר 2023. בית החולים התת-קרקעי הוא למעשה חניון בית החולים שנבנה לאחר מלחמת לבנון השנייה ומתוך הבנה שבעת מלחמה שכוללת ירי טילים לעבר אוכלוסייה אזרחית יש להגן על החולים בבית חולים ממוגן.
החולים הראשונים שמועברים אל בית החולים התת-קרקעי הם החולים במחלקה לטיפול נמרץ. חלקם מועברים כשהם מונשמים. צוות גדול של בית החולים שנעזר בחיילי צה"ל מחיל הים שגויסו למשימה מקבל את החולים במבנה התת-קרקעי.
