הבוקר (שלישי) הותר לפרסום כי רס"ר במיל' דניאל יעקב בן הרוש, בן 31 מהיישוב אלון בבנימין, לוחם בגדוד 6551 בעוצבת "חצי האש", נפל אמש בעזה. בן הרוש היה נשוי להדר ולזוג ילד בן שנתיים. במקצועו עבד כמאמן אישי. חברו הטוב מילדות של בן הרוש ז"ל היה אמיר סקורי, לוחם בסיירת מטכ"ל שנהרג ב-7 באוקטובר.
בן הרוש היה חברו הטוב של רס"ן אמיר סקורי ז"ל, לוחם סיירת מטכ"ל שנהרג ב-7 באוקטובר. לאחר נפילתו של סקורי, בן הרוש תועד מספר לצוות שלו במילואים על מות חברו הטוב. כך זה נראה:
דניאל בן הרוש ז"ל מספר לצוות על חברו על אמיר סקורי ז"ל
"אמיר היה רס"ן בסיירת מטכ"ל" אמר דניאל. "הוא היה בדיוק בשנת לימודים וככה, לפני שהוא התחיל את הסמסטר, היה את ה-7/10. הוא קפץ עם צוות, בצומת הייתה היתקלות והוא נהרג. אני יכול לדבר עליו הרבה, אנחנו גדלנו ביחד ברמת השרון, יש המון דברים שאני יכול להגיד אבל קשה להגדיר במילים קשר של חבר שהוא כמו אח. מישהו פה אמר לי שזה אח מבחירה והקשר הזה הוא היה קשר של המון חוויות משותפות, גידול משפחה ביחד ואחד הדברים שאני מאוד אהבתי ולוקח שהבן אדם היה טוטאלי בכל דבר שהוא עשה, הוא היה 12 שנים בצבא, גדל בגבעתי ואף פעם לא הצלחתי להבין איך הוא מצליח גם להיות טוטאלי בצבא גם להיות טוטאלי בבית כאבא, גם עם התחביבים האישיים שלו".
"הוא נותן לי הרבה כוח בחודש וחצי האחרונים"
"לפני שבועיים הוא היה צריך לעשות חצי איש ברזל, ואני חושב שהיופי בדבר שהוא פשוט יכול להישמע קצת קלישאתי לקחת את הדברים בלי פשרות אבל הוא באמת היה אחד כזה, שפשוט לקח הכל מא' עד ת' והצליח לעשות את זה. גם הצליח להיות סטודנט שנה א' בגיל 32 שכולם שם צעירים, לקח את זה במאה אחוז, הצליח להיות אבא לאביגיל ולנעמה וגם בן זוג, ואחת השיחות האחרונות שלנו הייתה על השנה הקרובה אמר לי 'תשמע יש לי את יום שלישי שהוא פנוי, אני מתלבט מה לעשות', אמרתי לו 'תשמע.. כאילו בית יום שלישי יש לך קצת זמן', 'יש איזה עמותה כזו שאני רוצה להתנדב יש איזה משהו כזה שאני רוצה להתנדב' ובסוף הוא אמר לי 'תשמע אני מקשיב לך יום שלישי אני הולך להיות בבית', והוא נותן לי הרבה כוח בחודש וחצי האחרונים. אני חושב שאני מוקיר לו תודה שנותן לי את המקום לדבר עליו. וזהו שנצליח ונחזור".
לאחר נפילתו של סקורי, הדר, אשתו של דניאל, כתבה פוסט בפייסבוק על החברות של השניים: "אמיר שלנו. אף פעם לא היית מאלו שאהבו פרסום ותשומת לב. בגלל זה לא מפתיע אותי שנלקחת מאיתנו עם עוד מאות יקרים ואחרים"
"אחת השיחות האחרונות שלנו הייתה על השנה הקרובה אמר לי - תשמע יש לי את יום שלישי שהוא פנוי. יש איזה עמותה כזו שאני רוצה להתנדב"
"העיקר שהזרקור לא יהיה עליך. אבל אמיר, תסלח לי. בא לי שהשם שלך לא יהיה אחד מאלף. שהתמונה שלך לא תתנוסס בין מאות אחרות. בא לי שכולם יכירו וישמעו עליך. לא על אמיר החייל, הגיבור, הלוחם, אלא על אמיר חבר שלנו. האיש, האדם והנשמה שאתה".
"אמיר שגדל עם דניאל ברמת השרון. על החברות שלכם שלא תלויה בזמן ובמקום שהתחילה באור השחר, והמשיכה עם השנים במחנות בני עקיבא שם הצמד סקורי ובן הרוש היו מלכי הסניף, במעברים בין מוסדות החינוך שאתה בשל"ף ודניאל בחיספין, בגיוס, בחתונות, בלידות. על זה שכל הבנות שאלו מי זה החתיך עם העיניים הכחולות אבל אתה היית של יונה מאז שאני זוכרת. בא לי לספר לכולם שהיית האדם הכי חדור מטרה שהכרתי. שהמילה פשרנות נאמרה ביני לבין דניאל בצחוק כאנטיתזה הכי גדולה שלך".
"על זה שהיית אחד האנשים המצחיקים שהכרתי. שהאבהות העניקה לך מימד חדש של השתטות שכל כך החמיאה לך והקלילה את הכל. על זה שהענקת ליובל את השם שעון בן חיל וידעת לשלוף את המדגדגת ברגעים הכי נחוצים. על האהבה המשותפת שלנו לאבישי כהן. על זה שתמיד רצית לטרוף את החיים - טיולים, אופניים, מרתון, שחייה, טרקטורון, אופנוע שטח, ללמוד אנגלית שלוש פעמים ביום גם בחופשת סמסטר, לתכנן חופשות סקי עם דניאל ולחזל"ש ועוד כל כך הרבה דברים שהספקת לעשות ולהגשים. על זה שהיית חבר אמת. אחד כזה בדור. שתמיד אפשר לסמוך עליו. אוהבים אותך. תשמור עלינו."
"כל דבר שקשור להתנדבות דניאל תמיד נמצא שם"
יניב קלזן, חבר ילדות של דניאל בן הרוש, אמר היום: "בן הרוש היה בחור שתמיד שמח, תמיד מחייך, תמיד בעניינים, תמיד פועל. אין מצב שעושים משהו והוא לא שם. אחרי התיכון אני והוא הגענו לאותה מכינה קדם צבאית והיינו שם שנה וחצי... גם אחרי המכינה כשכל אחד הלך לדרכו והוא התגייס לצנחנים ואני לגולני, תמיד היינו בקשר תמיד היינו מדברים ונפגשים, עושים חגים. ממש פעם ביום שיתפנו חוויות... בשירות שלו היו לו כמה עניינים רפואיים ובסוף הוא הגיע להיות משק וככה הוא סיים את השירות שלו אפילו שהוא רצה לסיים בתפקיד הכי קרבי שיש..."
"כאב גדול שהלב לא יכול להכיל. דניאל זה חיוך, זה טוב לב, זה חבר. זה מדריך כושר עם חיוך וביטחון שכולם שמחים להיות איתו!"
"הייתה לו נוכחות מאוד גדולה וכל דבר שקשור להתנדבות הוא תמיד נמצא שם, תמיד שמח, תמיד מחייך.. הוא חלם להיות פיזיותרפיסט. בגלל כל השיקום שלו בצבא הוא התחבר מאוד לעולם הזה וראה איך זה יכול לעזור ולהשפיע והוא ממש חי את זה ורצה לטפל באנשים... הוא ניסה להתקבל ללימודים בכל המוסדות ועשה מבחן אחר מבחן ולא הצליח. הוא לא התייאש ולפני שנה הוא התקבל ללימודים באריאל. הוא עשה מסיבת הודיה ברמה הזאת. במקביל הוא התחיל לעבוד בתחום, פתח משהו אישי, שיווק את עצמו והביא מטופלים".
חברתו לעבודה של בן הרוש כתבה: "כאב גדול שהלב לא יכול להכיל. דניאל זה חיוך, זה טוב לב, זה חבר. זה מדריך כושר עם חיוך וביטחון שכולם שמחים להיות איתו! זה לעבור את המבחנים יחד בקוסל כדי להתמקצע. זה לצחוק על מה שמעצבן. זה ללמוד אחד מהשנייה, בעיקר אני ממנו! זה לתכנן אחרי העבודה לשבת על הבר בסופש באלון עם הבני זוג. זה לרדת מתישהו לוואדי שהכי מתאים לך לאהוב, ולקרוא גם לנפתלי שיבוא כי ככה דיברנו. זה היה אמור להיות לעוד הרבה יותר זמן! זה כאב שהוא עצום. אוי דניאל, צר לי עליך כל כך".
אבא צעיר וגאה לבנו בן השנתיים
מיכל, ידידתו של דניאל בן הרוש, ספדה: "אסון רודף אסון. דניאל בן הרוש, הבחור והנשמה והחיוך הרחב והיפה, ואהבת האדם, והעדינות, והסקרנות, נפל בעזה. הלב כואב ודואב. דניאל היה הענ"ק (עובד נוער קהילתי) של המושב הקטן שלנו. כך זכינו להכיר אותו. כולנו אהבנו אותו, ילדים והורים. היה אבא צעיר וגאה לבנו בן השנתיים. רק סיים לימודים בוינגייט והתחיל את דרכו המקצועית. עולם שלם שעוד חיכה לו. אישית היה לנו חיבור חם ושיחות רבות, ופשוט אהבתי את הבן אדם והנשמה הטובה שהיה. עצוב. יהי זכרו ברוך".
דני, חברו של דניאל, כתב: "לא יודע מה לכתוב עליך אח שלי, אני פשוט לא מעכל כי אני לא רוצה להאמין. כזה ילד טוב, מצחיק, חכם. היה בך הכול גיבור שלנו, כמה למדתי ממך, כמה תוכניות היה לנו, כמה עוד היה לנו לעבור ביחד. רק לפני יומיים הבטחת לי שהכול יהיה טוב וכשהכול ייגמר נשב לבירה".
"עכשיו אתה כבר לא איתנו, שמור עלינו מלמעלה דניאל. היית הלב שלנו בעבודה, עזרת לכל כך הרבה אנשים. תמיד דאגת שיהיה לכולם טוב ונעים בסביבתך. אני שונא את המשפט הזה אבל ה' לוקח את הכי טובים ואתה היית הכי טוב חד-משמעית. אני לא אשכח אותך אף פעם אח שלי גיבור שלנו. תודה לך על הכול ה' יקום דמך. נוח על משכבך בשלום".
פרופ׳ נילי שטיינברג, דיקנית הפקולטה למדעי הספורט והתנועה במרכז האקדמי לוינסקי - וינגייט אמרה היום: "דניאל היה סטודנט סקרן וחכם. ברצינותו ובגישתו החיובית והחייכנית לעולם, השרה אוירה רגועה על כל סובביו. סייע בחפץ לב לחבריו לספסל הלימודים, הן בהתמודדות עם תכני הלימוד והן בהיבטים אישיים. דניאל הרבה לחייך, תוך מחשבה חיובית על העולם שסביבו. תמיד חיפש שלום ואחווה בין כולם. יהי זכרו ברוך".
