סאשה (אלכסנדר) ארטושנקו, נער בן 16 מהעיר חרקוב באוקראינה, נותר לבדו בבית מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה. הוריו הם מנתחים בכירים, המטפלים בבתי החולים בעיר כמעט מסביב לשעון בפצועים מהמתקפות הרוסיות. בשבועות האחרונים הוא נחשף למראות החורבן שהצבא הרוסי המית על העיר, שבה התגוררו כמיליון וחצי תושבים. בזכות חברה ותיקה של אימו הוא נחלץ מחרקוב - והגיע לישראל.
מאשה בוז'קו זלנגר, תושבת קריית מוצקין ומנהלת הסיעוד בחטיבת חדרי הניתוח במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, היא חברת ילדות של נטשה, אימו של הנער. "לאחר שהמלחמה פרצה, הייתי בקשר עם חברתי בכל יום. כאשר ראיתי בחדשות מה קורה בחרקוב והבנתי שההורים כל הזמן בבתי החולים, ביקשתי ממנה את הטלפון של סאשה, ודיברתי איתו על בסיס יומיומי. הרגשתי שהחוויה קשה לו מאוד", אמרה מאשה.
גג האוניברסיטה שהופצצה בחרקוב קורס
מאשה גדלה בפרבר של חרקוב, שם הכירה את נטשה. "למדנו יחד מכיתה א'. היא ממשפחת רופאים, וגם היא רופאה ומנהלת של מחלקת כירורגית ילדים", סיפרה מאשה. "בית החולים שבו היא עובדת הופצץ וספג פגיעות מאוד קשות. חרקוב עיר מאוד גדולה, עם אוניברסיטאות טכנולוגיות, והעיר הזאת פשוט נמחקת מעל פני האדמה".
מאשה עלתה לישראל בשנת 1992, אך הקשר בינה לבין חברת הילדות נשמר באופן רציף. "בהתחלה התכתבתנו במכתבים, אבל הודות לאינטרנט אנחנו מתכתבות ומדברות. לפני מספר שנים נטשה וסאשה ביקרו אותי פה בארץ, ובמלאת 20 שנה לרגל סיום הלימודים שלנו בבית הספר, אני ביקרתי אצלם".
במהלך אחת השיחות של מאשה עם סאשה בזמן הלחימה, אמר כי הוא מעוניין לצאת מחרקוב, ושאל אותה אם היא יכולה לחלץ אותו משם. לאחר השיחה הזו, מאשה סיפרה: "בדקתי באינטרנט מה צריך לעשות כדי שהוא יוכל להגיע לארץ והבנתי שאני צריכה לשלם ערבות. למחרת דיברתי עם נטשה ושאלתי אותה האם היא רוצה שאני אקח אותו אלי והיא אמרה שכן".
"היה ברור לי שילד לבד לא ישרוד בדרכים. יש להם ידיד משפחה שהוא ישראלי שהחליט לחזור לארץ מאוקראינה, והוא הסכים להביא את סאשה איתו במידה ואני אסכים לקחת אותו. לי לא הייתה התלבטות ולו לשנייה אחת".
מהרגע שלקחה את ההחלטה להביא את סאשה לארץ, עברה מאשה "תסביך ביורוקרטי מורכב ביותר". לדבריה, "פעמיים הגעתי לנמל התעופה בן גוריון ונאמר לי כי בלי מסמך נוטריון מאוקראינה לא אוכל לקבל את הילד, אז אמרתי להם שבמדינה מופצצת אי אפשר להשיג עכשיו נוטריון". בסופו של דבר, פנתה מאשה לעורכת דין שדיברה עם אימו של סאשה וכתבה תצהיר שמאשר שהיא יכולה לקחת אותו.
"חזרתי לבן גוריון למחרת, חיכיתי שעתיים בתור ונתתי להם מסמכים. גם כאן זה לא הסתיים. נאמר לי שהדרכון של הילד פג תוקף. התקשרתי לכל מי שיכולתי. מי שעזר לי בסופו של דבר היה משרד החוץ". סאשה נסע מאוקראינה למולדובה, ומשם הגיע שלשום (חמישי) בטיסה לארץ של ארגון הצלה.
מאז הגעתו לישראל, סאשה דואג להוריו ומשתף במאורעות שעברו עליו ובקושי הנורא שהיה מנת חלקו בימי המלחמה. מאשה רוצה שהוא יקבל עזרה מקצועית דרך פורטל ברוסית של סיוע פסיכולוגי. עם זאת, מאשה מציינת כי "הוא יושב אצלנו בסלון עם חיוך על הפנים וזה הכי חשוב. הוא ישן שלשום פעם ראשונה במיטה בלי הפגזות מסביב. הילדים שלי חיכו לו מאוד. אנחנו מאוד מתרגשים שהוא הגיע. אמא שלו הדריכה אותי מה הוא אוכל".
מאשה מספרת על סאשה כי "הוא ילד מקסים. הוא אוקראיני לכל דבר, והוא רוצה לחזור לשם בסיום המלחמה. יש לו חלום להיות טייס", ומפצירה בציבור הרחב: "תפתחו את הלב. כל מי שיכול לעזור שיעזור. האנשים האלה עוברים סבל גדול מאוד, וגם אנחנו יכולנו להיות במקומם".
