מאות ליוו למנוחות את סרן אייל מבורך טויטו ז"ל, מפקד מחלקה בגדוד 202 של הצנחנים בן 22 ממושב בית גמליאל. טויטו נפל מירי RPG במערב חאן יונס, יחד עם שני קצינים נוספים מהגדוד. רבים מתושבי יבנה והסביבה ליוו את המשפחה והחברים בדרך אל החלקה הצבאית בבית העלמין בעיר.
תושבי בית גמליאל ויבנה מלווים את המשפחה עם דגלי ישראל
(צילום: מאיר תורג'מן)
בשלושת החודשים האחרונים אמר מוטי, אביו של אייל, קדיש עבור הנופלים והנרצחים שלא היה מי שיאמר עליהם קדיש. הערב הוא אמר קדיש על בנו. "לא האמנתי שאומר קדיש על בני", סיפר בבכי בבית העלמין.
"אייל אהוב שלי, אין לי מילים. 'אייל, הכדור' הייתי צועק לך במגרשי הכדורגל. היית רץ, מקשיב לי, מנסה להבקיע. גדלת להיות אדם מיוחד, מדריך בבני עקיבא, היית כזה שעושה הכל כדי להצליח", ספד האב. "מעל הכל היית מנהיג בלב ובנפש. היית חוזר לשבת ולא ישנת כל הלילה – לקחת את הרכב ונסעת לבקר חייל שלך".
"כל כך הרבה זמן היית בתופת של עזה. ביום חמישי התקשרת 'אבא, מה נשמע? מה שלומך?'. סיפרת שהגיעו אליכם חבילות – לא התעניינת בממתקים, רק בפומלות ששלחתי", הוסיף. "אייל יקר, אתה מחנך דגול, מנהיג. למדתי ממך. לך לשלום אייל, נזכור אותך. עכשיו חלומות הבלהות שהיו לי כל החודשיים ייעלמו, כמה ייסורים כמה חלומות. מתגעגע אלך יפה תואר שלי. אייל, הגבר שבגברים, אין אחד כמוהו".
האם שירי ספדה: "היה לי ילד והוא איננו. כל שבת כשהגעת הביתה אספת את הבנים של השבט כמגנט. ילד שלי, נכנסת לעזה ולא נשמתי, ישנתי עם עין פקוחה. ואז הפסקת אש, חייגת ואמרת 'אמא, אל תדאגי, המורל גבוה ואנחנו בטוב'. נכנסת שוב לעזה, כבר לא דאגתי. אמרת הכל בטוב. לי היה ילד ואיננו עוד, אנה אני באה?".
