הגילויים החדשים שנחשפים בימים האחרונים בפרשת ה"סרסור בסוהרות" מחדדים את עומק המחדל בשירות בתי הסוהר שאפשר למקרים הללו להתרחש תחת קורת הגג שלו. כעת, נתונים חדשים שמתפרסמים מצביעים על בעיה מערכתית עמוקה בטיפול באלימות מינית בתוך הארגון.
על פי הנתונים של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית שהתקבלו בבקשת חופש מידע בין השנים 2020-2018, נרשמה ירידה משמעותית בכמות התלונות על הטרדות מיניות בתוך הארגון. כך למשל, בשנת 2018 דווח על 67 תלונות על הטרדות מיניות של אסירים כלפי סוהרות ואילו בשנת 2020 דווח על 17 תלונות בלבד. מדובר אפוא בנתונים מפתיעים שכן אלו השנים שבהן חלה מהפכת ה-MeToo ובמרבית הארגונים הייתה מגמה הפוכה של גידול בתלונות.
"אפילו בצבא יש גידול בתלונות בשנים האחרונות, אז איך יכול להיות שבשב"ס יש ירידה בכמות התלונות? משהו שם לא עובד, משהו רקוב", אמרה אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.
עוד עולה מהנתונים כי עיקר הטיפול במקרים נסגר בתוך הארגון על ידי דין משמעתי או הסברה. כך למשל, מתוך 67 תלונות על הטרדות מצד אסירים ב-2018 רק תלונה אחת בלבד טופלה על ידי קנס, תשע תלונות נגנזו ו-47 תלונות נסגרו כאשר לא נפתח בהן תיק.
"בנציבות שירות המדינה יש כשל אדיר בטיפול בפגיעות מיניות", אומרת סוליציאנו. "רוב התלונות נסגרות, רוב המטרידים לא נענשים והתהליכים האלה לוקחים מלא זמן. המשימה הגדולה זה להפוך את מקומות העבודה לבטוחים. שב"ס צריך לעשות תהליך אסטרטגי עמוק ולאתר את הבעיות. לא טלאים, לא עוד הכשרה ועוד הכשרה. אחרת כלום לא ישתנה".
בנוסף, לפי הנתונים מרבית הנפגעות בשנים אלו הן נשים, 215 לעומת 15 גברים. בבחינת הטרדות מיניות של סגל כלפי סגל ב-64 מקרים היה מדובר בעמיתים לעבודה, וב-39 מהמקרים בפגיעה תחת יחסי מרות.
גנץ: יש לבחון המשך שירות חובה של חיילים וחיילות בשב"ס
(צילום: קונטקט)
"אלימות מינית בדרך כלל קורית כשיש פערי כוח, זה חלק מהמנגנון של הפגיעה, והנתונים מצביעים על זה", מסבירה סוליציאנו. "ברגע שיש יחסי מרות זה אומר שהפוגע הוא במעמד בכיר יותר מהנפגעת, זה אומר שהחברים שלו גם הם במעמד יותר גבוה. יד לוחצת יד בדבר כזה. אנחנו רואים הרבה מאוד מקרים שזו שמתלוננת נפגעת כי פוגעים לה בקידום, או אפילו ברמה הלא פורמלית מזלזלים בה. החשש להתלונן ולשלם מחיר אישי הוא אדיר".
אורית סוליציאנוצילום: רפי קוץלטענתה של סוליציאנו הנתונים הם שיקוף של המציאות ומצביעים על חוסר אמון קיצוני במערכת: "לא בכדי הפרשה התפוצצה בתקשורת, מכיוון שלחיילות לא היה למי לפנות, כי לא התייחסו לזה, והנתונים האלה הם רק עוד גיבוי מספרי לקטסטרופה הזו. ארגון שיש בו הרבה תלונות מראה על עלייה במודעות וטיפול נכון. בארגון שאין אמון, שנפגעות יודעות שאם יגידו משהו יגבו את המפקדים, יתעלמו או לא יעשו דבר - לא יתלוננו. אין ספק בעיניי שהכשל הכי עמוק בשב"ס הוא כשל של תרבות ארגונית שאיפשרה לאירוע הזה לקרות, ולעוד רבים אחרים. הניסיון מוכיח שאירוע כזה מצביע על מגמה. יש כאן מערכת שלמה ששיתפה פעולה עם מה שקרה. זו כרוניקה של השתקה ולכן הכשל הוא מערכתי".
משב"ס נמסר: "אנו דוחים בכל תוקף את הטענות המובאות בכתבה, ההיפך הוא הנכון-מדיניות שב"ס היא של אפס סובלנות כלפי הטרדות מיניות וראיה לכך ניתן למצוא בעובדה ש-100% מהפניות טופלו, גם כאשר הוחלט על סגירת תיק פלילי נעשה הליך משמעתי חמור. יתר על כן, לא הובא בכתבה שום ניתוח השוואתי במגזר הציבורי ועל כן לא ברור לנו על מה המסקנות נסמכות.
"בשירות בתי הסוהר משרתים אלפי סוהרות וסוהרים ערכיים ומקצועים המבצעים משימה לאומית חשובה ובעלת משמעות עליונה לשמירה על חיי תושבי המדינה. כל זאת נעשה תחת תנאים לא פשוטים מול אוכלוסיה מורכבת. פיקוד הארגון מטפל בנחישות על מנת לאפשר סביבת עבודה מוגנת ובטוחה ולתת לסוהרים כלים להתמודדות ובכלל זה הגדרות מוקפדות ומחמירות להתנהגויות הדורשות התייחסות משמעתית גם אם אין מדובר בהטרדה מינית עפ"י הגדרתה בחוק. כבכל ארגון, ייתכן וישנם מקרים בהם נפגעי העבירה מרגישים כי ניתן היה לעשות יותר ואנו מצרים על תחושותיהם הקשות וממשיכים לפעול למניעת הישנות מקרים מסוג זה".
