מדובר בנקודת מפנה. או, נכון יותר, זו יכולה להיות נקודת מפנה שתוביל לשינוי אסטרטגי. כדי שזה יקרה, יש צורך ביוזמה ישראלית שתנצל את השינוי הזה. ראש וראשון למבוקשים, הארכי־רוצח יחיא סינוואר, הטרוריסט שאחראי לטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה – נהרג בהיתקלות מקרית. המקריות הזו משחקת לידי ישראל.
אין צורך באשליות. הבעיה הפלסטינית חיה וקיימת. סינוואר הצליח לשדרג אותה לשיאים חדשים. ההישג הזה לא נעלם. הקמפיין האנטי־ישראלי לא ינוח לרגע
אין צורך באשליות. הבעיה הפלסטינית חיה וקיימת. סינוואר הצליח לשדרג אותה לשיאים חדשים. ההישג הזה לא נעלם. הקמפיין האנטי־ישראלי לא ינוח לרגע. מבחינתו, סינוואר הוא צ'ה גווארה. זה לא יפתיע אם כבר הערב, או מחר, יופיעו חולצות עם תמונתו. אבל במזרח התיכון זה משפיע. ועוד איך משפיע. משום שתדע עכשיו כל משפחה שמגדלת מחבלים, יֵדע כל מחבל וכל מנהיג מחבלים, שישראל תגיע אליהם. ואם זה לא היה ברור למנהיגי החות'ים בתימן ולמנהיגי איראן – אז כדאי שזה יהיה ברור: הם ברשימת החיסול.
לפני שהנשמות הרעות יקומו ויאמרו: מה הטעם, הרי חיסול סינוואר לא מחסל את הבעיה – כדאי להזכיר שארה"ב ומדינות אחרות חיסלו את ראשי אל קעידה, דאעש ומפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, ובכך החלישו את הגופים הללו. ועדיין, מדובר בזרועות התמנון. הראש חי וקיים. הוא נמצא בטהרן. החיסול של סינוואר חשוב. פגיעה בראש התמנון חשובה הרבה יותר.
אבל בלי קשר לראש התמנון, לישראל יש עכשיו הזדמנות פז לומר לחמאס ולחיזבאללה: יש החלטות של הקהילה הבינלאומית גם בעניין רצועת עזה, וגם בעניין לבנון.
בעניין הרצועה – גם הקוורטט, גם האיחוד האירופי, הציעו לחמאס, שוב ושוב, את הנוסחה של "פירוז תמורת שיקום". וחשוב מכל – שחרור כל החטופים. בעניין לבנון – מועצת הביטחון של האו"ם החליטה על סילוק חיזבאללה מדרום לבנון, בהחלטה 1701, שכוללת הפניה להחלטה קודמת, 1559, לגבי פירוק חיזבאללה מנשקו. כל מה שישראל צריכה לעשות הוא לאמץ את ההחלטות הללו ולהפוך אותן ליוזמה ישראלית. אנחנו מכריזים בזאת על הפסקת אש חד־צדדית, לתקופה מוגבלת, בהמתנה לתגובת לבנון וחמאס.
מדוע אנחנו צריכים יוזמה כזאת דווקא עכשיו? משום שחמאס חלש יותר בעקבות חיסול סינוואר, שמצטרף לפגיעה הקשה בשנה האחרונה. כך גם חיזבאללה, שחטף בחודש האחרון פגיעות קשות וחסרות תקדים.
דא עקא, למרות שישראל צודקת, הלחץ הבינלאומי עליה הולך וגובר. ישראל במשבר מול צרפת, איטליה ובריטניה, שהטילו, למעשה, אמברגו נשק על ישראל. משבר דומה מתפתח עם ארה"ב, שמאיימת גם היא באמברגו נשק, אם ישראל תמנע סיוע הומניטרי לרצועה. ייתכן שאין מנוס מהמשך הפגיעה בחמאס ובחיזבאללה. אבל יהיה הרבה יותר קשה לעשות את זה על רקע מחסור בחימושים. יוזמה ישראלית כזאת לא תהפוך את ישראל להרבה יותר פופולרית, אבל היא בהחלט תשפר את מעמדה של ישראל, ותקטין את החשש מהחרפת החרם על חימושים. מה תאמר צרפת? שהיא מתנגדת להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם? מה תאמר ארה"ב? שהיא נגד הצעות לשיקום תמורת פירוז, שהיא עצמה הייתה שותפה להן? הרי לישראל אין מה להפסיד מיוזמה כזאת. משום שגם בהנחה שהתשובה תהיה שלילית, משתי הזירות, מצבה של ישראל רק ישתפר.
אפשר כמובן לטעון שיוזמה כזאת היא "תרגיל". שיגידו. דיפלומטיה ציבורית כוללת צעדים מהסוג הזה. הנה, גופתו של סינוואר מונחת לפנינו. מדובר בהישג חשוב. אבל חשוב יותר לתרגם אותו להישג אסטרטגי. חיסול סינוואר הוא הזדמנות. כדאי לנצל אותה.
פורסם לראשונה: 23:14, 17.10.24
