זוהי פנייה אחרונה בהחלט לחבריי בציונות הדתית, בדרישה מהם לזעוק בקול גדול נגד הלכי רוח מסוכנים שמבעבעים סביבם, סביבנו. הכוונה לציונות הדתית האמיתית, הערכית, לא למפלגה גזענית ומשיחית שניכסה לעצמה את השם. גם אם הדברים טרם חלחלו לציבור הרחב, אין צורך במערך מודיעין מתוחכם כדי לזהות אותם. די להציץ בעלוני בית כנסת או בפייסבוק. מילת המפתח היא נקמה - רגש מובן נוכח הנסיבות, אך יועץ רע בקביעת מדיניות. לצד נקמה, מופיעות בין היתר המילים נכבה, גירוש, כיבוש, חיסול הרשות הפלסטינית, חזרה לגוש קטיף, אמונה, מצווה וגאולה.
תגידו – שוליים, אנשים בגבעות, שטויות, חבל בכלל להתייחס. אבל הגישה שלפיה מצוות הנוגעות לכיבוש הארץ והאירועים המתוארים בספר יהושע הם מדריך להפעלת מדינה במאה ה-21 מיוצגת גם סביב שולחן הממשלה. היא משקפת את האמונות והדעות של חלק מ-64 האצבעות של חברי הקואליציה, אלו שהממשלה והעומד בראשה בונים על המשך התמיכה שלהן כדי שיתאפשר להם לשרוד.
היעדר סימני שאלה, התפיסה שהאמת כולה מצויה בצד אחד, האמונה שהרצון העליון מובן, הביטחון שהגאולה מעבר לפינה אם רק נפעל בדרך מסוימת, כל אלו מתעלמים מזוטות כמו דמוגרפיה, משפט בינלאומי, יחסינו עם מדינות בעולם ועמדת הרוב בארץ. אם רק נתנהג כמו שהצטווינו, אם רק נלמד אותם לקח, אם רק נראה להם מי בעל הבית, הכול יבוא על מקומו בשלום. הם יהיו חוטבי עצים ושואבי מים, ואנחנו, אדוני הארץ, נקים את בית המקדש. כל מי ששותק נגד השיח הכוחני-אמוני הזה תורם לביסוס תפיסותיו, שימיטו על המדינה אסון שאירועי שמחת תורה יחווירו לידו.
איך שתיקתם תורמת? לפי תיאוריית ספירלת השתיקה, עמדות שזוכות לתהודה קולנית יוצרות רושם כאילו השפעתן וכוחן גדול מאשר הוא בפועל. מי שמחזיק בדעה הפוכה יחשוב שהוא בדעת מיעוט, יחשוש מערעור יחסיו עם סביבתו ולא יתבטא. אחרי שהמתנגדים לעמדה הרועשת ייסוגו לתוך שתיקה, החלל כולו יתמלא בה. גם אם לכתחילה הייתה רק דעת מיעוט נחוש, היא תהפוך לדעת הרוב. מכאן קריאתי לא להותיר את זירת דעת הקהל בחוגים מסוימים ללא מענה.
להמחשה, אסתפק בשתי התבטאויות של בכירים. לפני כמה חודשים אמרה השרה אורית סטרוק שאנחנו מצויים בתהליך שייקח זמן ויהיה כרוך בקורבנות, אבל עזה היא חלק מארץ ישראל ונחזור לשם. דומה שלפי תפיסתה, המדינה נועדה לקדם מטרות מסוג זה, לא לשרת את האזרחים.
טובה הרצליו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן הגדיר ניצחון במלחמה הנוכחית כמצב שבו ילד יהודי יוכל להסתובב בביטחון בעזה. לכן לא אופתע אם בעקבות מבצע קרקעי תהיה נוכחות ישראלית בעזה, ותבוא דרישה למשהו קטן, פצפון, נניח שיעורי תורה של חיילים על חורבות בית כנסת שהיה שם לפני ההתנתקות, או תפילה, ואחר כך אולי עוד אחת, והבקשה הזעירה תזכה לגיבוי של פוליטיקאים, אלו שתמיכתם נחוצה לשרידות הקואליציה. מי יתנגד? והנה, צעד קטן בדרך לגאולה. או להפך.
לכן חובה דחופה להבהיר שהקולות שרואים באסון הנורא שהתרחש עלינו אישור לתפיסת עולם משיחית וקריאה לקידומה הם מיעוט מסוכן. אם יש קול נגדי משמעותי בקרב מנהיגי הציונות הדתית, לרבות בין רבנים משפיעים – לא שמעתי אותו. שתיקה כמוה כהסכמה, כאישור, כעידוד. מוטלת אחריות כבדה על כל מי שמבין לאן המשיחיים רוצים להוביל אותנו ומה יהיו התוצאות, לצעוק כבר עכשיו, לפני שיהיה מאוחר.
- טובה הרצל הייתה השגרירה הראשונה במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ, כיהנה כשגרירה בדרום אפריקה ואחראית על הקשרים עם הקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
