קשה להפריז בחומרת האירוע שלשום, שבו נהרגו אזרח בן 71 ולוחם בן 20 מאש חיזבאללה וגם נפצע קצין בכיר, ראש מטה חטיבת גולני, שאישר את כניסתו של זאב (ז'אבו) ארליך ז"ל בניגוד לנהלים לכאורה.
השאלות הקשות, שאותן מצ"ח חייבת לחקור (וחקירה אכן נפתחה לפי הודעת דובר צה"ל), יכולות למלא בקלות חלק מהשעות האינסופיות באולפני הטלוויזיה: מדוע מלכתחילה העניק קצין בדרגת אל"ם אישור לא תקין לכאורה לאזרח מעל גיל הפנסיה להימצא באזור לחימה? האם זה קרה פעמים נוספות ומי ידע מזה? איך קורה שלוקחים אזרח לאתר ונתקלים במחבלים? מדוע ראש אגף כוח אדם החליט במהירות מסחררת להעניק לו מעמד של חלל צה"ל, על כל המשתמע מכך, בעוד המשפחות של נווט שהתאבד ושל חטופים שנורו מאש צה"ל צריכות להיאבק על כך? והשאלה הגדולה, שמרחפת מעל הצבא ומודחקת בתקשורת המיינסטרים מאז הכניסה הקרקעית לעזה לפני שנה: מה לעזאזל עובר על המשמעת בצה"ל באזורים המסוכנים ביותר?
אם בצה"ל הייתה שוררת תרבות ארגונית שבה כל מפקד, בכיר ככל שיהיה, מקפיד על הפקודות כפי שמצופה מכל מגויס שכרגע נכנס בשערי הבקו"ם, אולי אפשר היה לחסוך את המחיר הנורא בדמם של ארליך וסמל גור קהתי ז"ל?
כי כפי שיודע כל טירון שמגיע למטווח הראשון שלו: הוראות ונהלים, ודאי בכל הנוגע לבטיחות, הם לא המלצה ואפילו לא המלצה חמה. הם "נכתבו בדם", כפי שמשנן כל מפקד כיתה בן יומו. וכבר לפי העובדות הידועות על המקרה, בטרם הושלם תחקיר אלוף פיקוד צפון וכמובן חקירת מצ"ח, ניתן לתהות: אם בצה"ל הייתה שוררת תרבות ארגונית שבה כל מפקד, בכיר ככל שיהיה, מקפיד על הפקודות כפי שמצופה מכל מגויס שכרגע נכנס בשערי הבקו"ם, אולי אפשר היה לחסוך את המחיר הנורא בדמם של ארליך וסמל גור קהתי ז"ל?
הרי לא ניתן לבטל לחלוטין את הקשר בין התקרית הזו, למשל, לעדותה של דניאלה וייס, שסיפרה בריאיון לחדשות רשת על ביקורה בצפון רצועת עזה, כמעין הכנה להקמת התנחלויות בגזרה. אפילו וייס, לא אחת שמכירה את המילה "לא" כשזה נוגע לשטחים, זקוקה לאישור וליווי כשהיא נכנסת לאזור מלחמה מסוכן, שבו לא אמור להימצא אף אזרח או אזרחית שאין להם קשר לפעולות הצבא.
גם טרנד סרטוני הפיצוצים והדאחקות שמציפים את הרשתות החברתיות (וגם חשבונות דיגיטל של עיתונאים ואפילו עיתונאים מכובדים, למרבה הצער), מהווים אינספור ראיות לאוזלת היד של הצבא, שממשיך להסתמך על הודעות חלולות של דובר צה"ל על אירועים ש"לא עולים בקנה אחד עם המצופה" והם כמובן "מתוחקרים לעומק" ו"יוסקו מסקנות". העובדה שרק עכשיו הרמטכ"ל הקים "צוות מומחים" לטובת "בחינה וחיזוק המשמעת המבצעית בלחימה", כאילו שכבר יותר משנה אין סוף לאירועים בעייתיים, היא פרודיה על מנהל תקין - שהמחיר שלו הוא לא רק עבירות מתחום המוסר ובלגן בינלאומי, אלא סיכון ממשי ולא נחוץ של חיי אדם.
אבל אולי כל זה בלתי נמנע: בראש הצבא עומד אדם שעשה רבות למען המדינה, אבל כשל דרמטית בכל הנוגע ל-7 באוקטובר ולמרות זאת ממשיך לעצב את דמותו של צה"ל באמצעות מינויי מפתח
אבל אולי כל זה בלתי נמנע: בראש הצבא עומד אדם שעשה רבות למען המדינה, אבל כשל דרמטית בכל הנוגע ל-7 באוקטובר (במחדל המודיעיני ובכישלון המבצעי) ולמרות זאת ממשיך לעצב את דמותו של צה"ל באמצעות מינויי מפתח (שפירושם גם שחרור של אנשים שלא קודמו), כאילו שיש לו את הסמכות המוסרית לעשות זאת. מי שחושב שקצינים וחיילים לא מבינים את הרמז – מי הוא שיגיד לנו איך להתנהג – לא רק טועה אלא מכחיש את כל המהות של "צבא העם": הנורמות שם לא שונות מהחברה כולה, לטוב ולרע, ולכן אם המנהיגות הצבאית ממשיכה כאילו כלום, אז גם אין בעיה להכניס אזרח למשימה תמוהה בלב ליבו של שטח מלחמה ולסיים את היום עם עוד משפחות הרוסות, עוד צער בלתי נגמר, עוד גיהינום. ובשביל מה?
פורסם לראשונה: 13:59, 21.11.24
