שורת דיווחים בתקשורת הגלויה, ציוצים במדיה החברתית, לצד פיסות אינפורמציה שהתקבלו בשבועות האחרונים בשירותי המודיעין של בריטניה, ישראל, ארה"ב ואפילו גרמניה, מעלים סבירות גבוהה כי הפעם זה יהיה אחרת, כי הגורם המרכזי שעיכב עד עתה את חתימת הסכם הגרעין החדש עם איראן, לא מעכב אותה יותר.
במילים פשוטות יותר - המנהיג הרוחני העליון של איראן, עלי חמינאי, שינה את דעתו והוא מוכן, כלשונו של חומייני לפני שחתם על הפסקת האש עם סדאם חוסיין במלחמת איראן-עיראק ב-1988, "לשתות מכוס התרעלה" ולעשות את מה שהוא ניסה לדחות כמה שיותר. אין מכשיר מודיעיני שיכול לקרוא את תוך מחשבותיו של חמינאי, אבל אם הוא אכן שינה את דעתו, ורק היא הקובעת בנושא הקריטי הזה, מדובר בניצחון זוטא של המודיעין הישראלי. בניגוד להערכות אמריקניות כי העניין נקבר, בכירים במוסד ובאמ"ן היו משוכנעים כי חמינאי יגיע לנקודה הזו, וכי העסקה תיחתם בסופו של דבר.
ארה"ב רצתה את העסקה הזו. מאוד. אחד מראשי מערכת הביטחון כינה אותה כבר לפני שנה בנימה של ביקורת - "עסקה שכבר נחתמה במעמד צד אחד". כלומר, ארה"ב נכנעה בעצם, לא ניהלה משא ומתן אפקטיבי, קיבלה את רוב אם לא כל הדרישות האיראניות, ועוד הושפלה שגם זה לא הספיק לחמינאי כדי לחתום.
בפברואר 2015, בוועידת הביטחון של מינכן, תוך כדי ניהול המשא ומתן לעסקה הראשונה, זה שיבשיל חודשים ספורים לאחר מכן, אמר מזכיר המדינה ג'ון קרי, הדוחף המרכזי לעסקה, כי כשזו תיחתם היא לא רק תעצור את פרויקט הגרעין האיראני, אלא שבשל ההשקעות הגדולות שיגיעו למשק האיראני מבחוץ, אחרי הסרת הסנקציות, והמעורבות של גורמים חיצוניים, מערביים בעיקרם, בכלכלה ובתעשייה שם, לא תהיה ברירה ו"איראן תשוב אל חיק משפחת האומות".
זה כמובן לא ממש קרה. ונדמה כי הפעם הציפיות מהסכם הגרעין החדש יהיו הרבה יותר צנועות. ארה"ב מבקשת בעיקר להסיר את הבעיה האיראנית סוף-סוף מסדר היום העולמי, אחרי שני עשורים שבהם הובילה, או הובלה בידי ישראל, תלוי את מי שואלים, לראות בה את אחת מהבעיות המרכזיות בעולם.
(צילום: חגי דקל)
בניגוד למצב ב-2015, כיום מלחמת הצללים בין ישראל ואיראן מתרחשת במלוא עוזה, לאורכו ולרוחבו של המזרח התיכון ובכל הממדים - אוויר, ים, יבשה וסייבר. קשה להאמין שהסכם הגרעין יפסיק אותה. יש סיכוי סביר יותר כי הוא יעצים אותה אף יותר. מלחמת הצללים התרכזה זמן רב בנושא הגרעיני אבל מזמן חרגה מהתחום הזה ושתי המדינות סבוכות כיום בפלונטר גדול כל כך של קרבות רחוב בסמטאות שונות של המזרח התיכון, עד ששאלת כמות האורניום המועשר שנמצא בידי איראן כמעט שאינה רלוונטית.
מדוע הסכים חמינאי לוותר דווקא עכשיו? יש כמה השערות אבל כנראה שהבין כי לחץ הסנקציות והמשבר הכלכלי המאמיר מייצרים אי-יציבות עבור המשטר - עדיין רחוק מכלל סכנה של ממש לקריסתו - אי יציבות שהוא מבקש למנוע.
איראן התכופפה אבל לא נשברה
השאלה המרכזית היא כמובן אם חתימת ההסכם מקרבת או מרחיקה את איראן מנשק גרעיני. בנימין נתניהו צדק - איראן שיקרה במצח נחושה, במשך עשורים. היא ניסתה, ובמידה רבה עודנה מנסה, לפתח נשק גרעיני. היא עשתה זאת בחשאי, ותחת משטר הולך ומחריף של סנקציות וחדירה מודיעינית הולכת ומשתפרת של המערב לתוך שורותיה, חדירה שבמקרה של המודיעין הישראלי, כפי שפורסם בעבר, תורגמה לאין ספור פעולות חבלה והתנקשות. כל אלה חייבו את איראן להשקיע יותר בהסתרה, בשקרים, בהעמדת הפנים ובהעברה של כמה שיותר מתקנים אל מתחת לאדמה. היא עושה זאת גם היום.
אבל איראן רחוקה מפצצה. גם אם היא נמצאת כיום שבועות ספורים מאורניום מועשר בכמות ובדרגה המספיקים לפצצה, הרי שהמחקר והפיתוח של ראש הקרב, זה המבוצע בידי "קבוצת הנשק" שאת המייסד והראש שלה, מוחסן פחריזאדה, הרגה ישראל בנובמבר 2020, נמצאים לפחות שנתיים (לפי הערכת אמ"ן) או שנתיים וחצי (לפי הערכת המוסד) מסיום. ואז צריך להתחיל המחקר המעשי בהתאמת הפצצה לראש קרב. הזמן שייקח לאיראן להגיע לאורניום מועשר מספיק לראש קרב כיום - כמה שבועות ספורים - דומה מאוד לזה שהיא נזקקה לו ב-2014. הסכם הגרעין הסיג את הזמן הזה שנה אחורנית.
אבל ההסכם גם חשף מהר מאוד את חולשותיו שלו. איראן המשיכה ברשות ובסמכות, כי כך ההסכם התיר לה בפיתוח דורות מתקדמים של צנטריפוגות וחלקים אחרים של מערך ההעשרה שלה, כך שהיא תוכל להעשיר הרבה יותר ויותר מהר ולדרגה גבוהה יותר. בנוסף - מנגנוני האכיפה שההסכם קבע התבררו כחלשים ביותר, ולו בגלל שהמעצמות לא ממש רצו לעסוק בעניין וחששו מהאיום האיראני כי לו יריצו שוב סנקציות - איראן תפרוש מההסכם, תעיף את פקחי האו"ם ותתחיל להעשיר מחדש.
הדעה הזו, המשותפת לממשל טראמפ ונתניהו הובילה את "האגרוף", שם הקוד שניתן לתוכנית האב הסודית המשותפת לישראל ולארה"ב שביקשה להכריע את תוכנית הגרעין האיראנית. פרישה של טראמפ מהסכם הגרעין במאי 2018, שלוותה בסנקציות אמריקניות חריפות ובשורת פעולות מיוחדות שנעצו סכין בלב אנשים ומתקנים איראנים מרכזים, אמורה הייתה לחייב - כך האמינו ראשי המדינות אז - את איראן לעשות אחד משניים: או לצאת לעימות צבאי כולל מול כוח האש של המעצמה החזקה בעולם, או להיכנע ולו לחלק גדול מדרישות ישראל וארה"ב. בסופו של דבר לא קרה אף אחד מהשניים. איראן התכופפה תחת הסנקציות והושפלה מאוד בשל הפעולות של ישראל, המנהיג הרוחני איבד בהן את מי שנחשב בנו המאומץ - קאסם סולימאני - התכופפה אבל לא נשברה, הושפלה אבל בהוראת חמינאי ריסנה את עצמה מתגובה שתביא לעימות כולל עם ארה"ב.
במקביל, איראן פרשה לאט מהסכם הגרעין בעצמה והוכיחה שבמקום לפרק את פרויקט הגרעין שלה היא דווקא מעצימה אותו. בגלל שבישראל היו בטוחים שיש שקט מעניין איראן להרבה שנים, הופנו התקציבים לעניינים אחרים, חשובים מאוד, וישראל איבדה למעשה את היכולת לתקוף תקיפה אפקטיבית באיראן. שלוש המדינות נמצאות בפני ברירות גרועות מאוד.
ישראל צריכה לבחור בין פסק הזמן שייתן לה ההסכם (שיגביל את היכולת האיראנית להעשיר ולאגור אורניום וייתן לצה"ל אפשרות להתכונן לתקיפה), לבין התועלת שתצמח לאיראן בדיוק מאותו זמן: גם לשכלל את פרויקט הגרעין ולהורידו אל מתחת לאדמה (במנהרה ליד נתנז נבנה היום מתקן גרעיני עצום), ובעיקר לזריקת האנרגיה האדירה שהמשטר יקבל מהפסקת הסנקציות.
מבצעים מיוחדים: כן או לא?
האיראנים דורשים הארכה גדולה בזמן שיידרש מחברות זרות להתפנות מהמדינה במקרה שהיא תפר את ההסכם והסנקציות יחודשו. ארה"ב רוצה לפתור את הבעיה הגרעינית אבל העימות שלה עם איראן הוא רחב הרבה יותר. אם ארה"ב תחתום על הסכם הגרעין, היא תהיה מוגבלת מאוד מלפעול נגד איראן במקומות אחרים.
רונן ברגמןצילום: דור מלכהואיראן, חרף מה שנדמה, לכודה גם היא בקונפליקט לא פשוט. חמינאי מחפש את הפשרת הכספים וסיום הסנקציות כדי למנוע אי-יציבות כלכלית וחברתית, אבל הוא גם מאוד לא רוצה במימוש החזון של ג'ון קרי - חברות ענק שיגיעו למדינה עם מיליארדי דולרים. הוא מבין שתהליך כזה עשוי לסכן את המשטר לא פחות מהמשבר הכלכלי ומנסה לנווט בזהירות בין שניהם. השנה וחצי שחלפה מאז נכנס ביידן לבית הלבן והידיעות הרבות על ההסכם שתכף נחתם הוכיחו עוד דבר - שישראל ממשיכה לפעול חשאית נגד איראן ובתוכה.
אחרי שהבינה שעניין החתימה הוא די סגור, ניסתה ישראל להגיע לסיכומים חשאיים עם ארה"ב כדי שזו תעלים עין מפעילות ישראלית גם אחרי החתימה. דבריו של ראש הממשלה יאיר לפיד על כך שישראל תמנע את הגרעין האיראני בעצמה, מתייחסים לחופש הפעולה הזה. החופש לא ניתן באופן רשמי, הוא לא יכול להיכתב באופן הזה בשום מקום. אבל גם אם סוכם וגם אם הוסדר, תהיה זו קושייה מרכזית בפני ארה"ב אם תידרש בידי איראן לרסן את ישראל, אחרת תחזור להעשיר אורניום. הוויכוח על מבצעים-מיוחדים-כן-או-לא עשוי להיות נושא מרכזי ביחסים בין המדינות בשנים הקרובות.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
