אגפי האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל שינו את פניהם מאז טבח 7 באוקטובר והיו לכך שתי סיבות מרכזיות: הראשונה נעוצה בעלייה החדה במספר הכלואים, שכמעט הוכפל בהשוואה לימי השגרה וחייב הפקעה של כמעט כל שטח באגפים שלא שימש לתאי כליאה. הסיבה השנייה נבעה מהחשש מהתארגנות להתנגדות מצד הכלואים על רקע המתרחש בחוץ, והעובדה שכעת מנוף הלחץ העיקרי שלהם - הסלמה ביטחונית מצד ארגוני הטרור - הפך ללא-רלוונטי.
כלא עופר שליד צומת גבעת זאב הוא דוגמה טובה למהפך שהתרחש. "ההתנהלות עם האסירים השתנתה לחלוטין", מסביר רב-סמל בכיר רונן מטודי, מפקד משלט בכלא. "אין יותר מחסנים, קנטינות או מכבסות. הכול שודרג והפך לתאי כליאה. לפני 7 באוקטובר היו לנו 1,200 אסירים וכיום המספר עומד על 2,600. אז אין להם משחקים בחצרות או חדרי כושר. לכל תא יש כ-40 דקות ביום בלבד בחוץ, כולל מקלחת. גם הבישול העצמאי נפסק לחלוטין. לפני המלחמה האסירים היו מכינים לעצמם אוכל מאספקה מיוחדת שקיבלו, כולל בשרים ודגים, אבל זה נגמר. הם מקבלים אוכל רק בהתאם לחוק. גם אין טלוויזיות או מוצרי חשמל. הכול מינימלי".
איך זה נראה לפני?
"זה היה מזעזע. התביישנו בתור לוחמי כליאה. עד המלחמה, אם מלפפון לא נראה טוב – הם לא היו מקבלים אותו ועושים בלגן עד שיביאו סחורה חלופית. זה נגמר. אחרי 7 באוקטובר כללי המשחק השתנו".
אז מה הם עושים בזמן הפנוי?
"מאלתרים. הם יוצרים דומינו ושחמט מקרטוני לחם".
איך המצב בחוץ משפיע עליהם בתוך הכלא?
"בגלל שאנחנו מונעים מהם הכול, הם פחות מחוברים למה שקורה שם", הוא טוען, אולי מתעלם הברחת הטלפונים הסלולריים. "הצינור היחיד שלהם הוא עורכי דין שלהם, שגם ביניהם נתפסו כאלה שניסו להעביר מסרים. הם נואשים לקבל מידע".
הם גם יותר מסוכנים לאנשי הסגל?
"הם שוברים מנורות וגופי תאורה והופכים אותם לסכינים במטרה לפגוע בנו. פעם היה להם מה להפסיד, היום אין. אבל אנחנו עורכים חיפושים ומוצאים אמצעי תקיפה. מצאנו אפילו שרשראות שהם הכינו מחרצנים של זיתים. עלולים להיות ניסיונות פגיעה בצוות בעתיד".
בחודשים האחרונים ביקר צוות ynet מאחורי החומות של כמה מבתי הכלא השמורים ביותר בישראל – מקומות שעל המתרחש בהם ידע הציבור מעט מאוד גם קודם, וקל וחומר מאז פרוץ המלחמה. בין כותלי המתקנים הללו שומרים לוחמי הכליאה של שב"ס על בכירי האסירים הביטחוניים, כולל מיחידת הנוחבה של חמאס שנתפסו ב-7 באוקטובר ולאחר מכן.
רעשי המוזיקה והחפלות שהיו עולים מהתאים הוחלפו בשקט מתוח שמופר רק על ידי זמזומי פתיחת דלתות התאים. בסיורים בבתי הכלא צצים רק סימנים לעבר שכבר איננו. למשל שלטים ישנים בחצרות האגפים שמנחים כיצד להשתמש במתקני כושר – שרידים לתקופה שבה תנאי האסירים היו שונים לחלוטין. חדרי כושר, כאמור, כבר אין היום. השינויים הדרמטיים הפכו את המציאות על פניה. השלטים שנותרו תקועים בזמן מספרים את סיפורו של שינוי עמוק.
לדוג טלפון מהביוב
מאז 7 באוקטובר גדל באופן דרמטי מספר האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל (עלייה של 95%). חלקם נתפסו כבר ביום הטבח בעוטף, ורבים נעצרו לאחר מכן – בתוך רצועת עזה וביהודה ושומרון. מדובר בחריגה של 8,500 אסירים מתקן הכליאה המותר, מה שמציב אתגר עצום עבור שב"ס בכלל, ובפרט עבור לוחמי הכליאה המתמודדים עם המציאות ביום-יום. אחת הדרכים להתמודד הייתה להגביר את החיפושים הקפדניים בתאים במטרה לנקותם מחפצים אסורים.
צוות ynet התלווה לפעילות כזאת בכלא גינת שבדרום הארץ, שם החיפוש נערך לא רק בתאים עצמם – אלא גם מתחת להם. במהלך המבצע הזה אותרו 40 מכשירי טלפון ניידים שהוסתרו בחללים ריקים והוחדרו דרך צינורות ביוב. האסירים ייצרו "חכות" מאולתרות שבאמצעותן דגו את המכשירים בכל פעם שרצו להשתמש בהם.
טלפונים מן הסתם תמיד היו אסורים, אבל ב-14 החודשים האחרונים נשללו מהאסירים גם מכשירים שהיו מותרים קודם – כגוון טלוויזיה ורדיו – במסגרת השאיפה לנתק אותם מהמתרחש מחוץ לכלא. גם ביקורי משפחות הופסקו, ובהתאם להוראת שעה הכלואים אף לא מוצאים פיזית לדיונים בבתי המשפט, ובמקום זאת הם משתתפים בדיונים בעניינם באמצעות שידור מתוך הכלא.
ובכלל, האינטראקציה בין הכלואים לבין הסגל השתנתה מן היסוד באמצעות מדיניות שמטרתה להקטין את החיכוך ביניהם. בעבר, כניסת לוחמי הכליאה לאגפים הייתה מלווה בהתנגדות וקריאות לאומניות, ואילו כיום, עם כניסתם של לוחמי הכליאה לתאים מחויבים האסירים הביטחוניים להתיישב כשגבם לדלת וידיהם משולבות מאחור.
סקביאס, קנטינה וביקורת חריפה בעולם
לצפיפות בבתי הכלא, בתוספת תנאי היגיינה ירודים, יש מחיר בריאותי. בחודשים האחרונים התפשטה מחלת הסקביאס (גרדת) באגפים הביטחוניים. ארגוני זכויות אדם הגישו עתירה לבג"ץ בטענה שהמחסור בביגוד, מקלחות ראויות ותנאי מחיה בסיסיים מחמיר את התפשטות המחלה. דיון בנושא צפוי בשבועות הקרובים.
שב"ס כבר אישר במסגרת הליך משפטי אחר כי מאות אסירים נדבקו בסקביאס וכי אגפים שלמים נפגעו. על רקע זה הורה נציב שב"ס קובי יעקובי להקים ועדה מייעצת מיוחדת בנושא וזו אמורה להגיש את מסקנותיה בקרוב. בינתיים, עורך דינו של אסיר קטין שנדבק במחלה תיאר בעתירה לבית משפט: "מרשי סובל מזה חודשים ממחלת הסקביאס, ופניותיו החוזרות לבית הסוהר נענות בזלזול. אין לו סבון, תחתונים חלופיים או בגדים ראויים". הקטין עצמו סיפר בדיון: "אני מכבס את הבוקסר היחיד שיש לי. בזמן הכביסה אני נשאר ללא תחתונים".
שופטי בג"ץ נעם סולברג, יוסף אלרון ויחיאל כשר, דחו את העתירה שהוגשה בנושא. בנימוק כתבו: "למקרא העתירה והתגובה, ובשים לב לדבריו של רופא שב"ס, רשמנו לפנינו את המודעות בשב"ס לנושא, את ההיערכות שנעשתה הן במישור הרפואי והן במישור הלוגיסטי, וכן את ההנחיות ודרכי המעקב שהוצגו להנחת דעתנו".
מעבר לתנאים הפיזיים, אסירים ביטחוניים מתלוננים גם על מגבלה כלכלית שמשפיעה על יכולתם לשלם את האגרה על עתירות שלהם לבית המשפט ובכלל על זכות הגישה לערכאות משפטיות. הסיבה לכך נעוצה בין השאר במדיניות שהנהיג רב-גונדר יעקובי, שבמסגרתה נאסר על הפקדת כספים לחשבונות הקנטינה של האסירים.
בעתירה שהגיש אסיר ביטחוני לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נטען: "מדיניות שב"ס חוסמת את האסירים מהגשת עתירות ומניעת ביקורת שיפוטית". עורך דינו תקף את שב"ס: "התנגדות לפטור מאגרה נראית כניסיון למנוע ביקורת על התנהלות השב"ס". בית המשפט יידרש בקרוב להכריע אם לאפשר דיון בעתירות האסירים גם ללא תשלום אגרה.
הביקורת לא מסתיימת בדיונים הללו. בזמן המהפכה המשפטית כבר נפגעה תדמיתה של ישראל כדמוקרטיה מערבית. מאז שפרצה המלחמה, המאבק הפלסטיני עלה לראש הכותרות בעולם, ואיתו גם הטענות שישראל איננה דמוקרטיה אלא "מדינת כיבוש" או "אפרטהייד". בהקשר הזה, התנאים של האסירים הביטחוניים בכלא - שהשר איתמר בן גביר מקפיד להדהד החוצה - מעוררים ביקורת חריפה נגד ישראל. כלי התקשורת הגדולים בעולם, ובהם וושינגטון פוסט, ניו יורק טיימס, CNN, גרדיאן ואחרים כבר הקדישו לנושא כותרות ראשיות, גם בהקשר של שדה תימן.
בתחקיר וושינגטון פוסט, שבכותרתו השווה את בתי הכלא הישראליים לגואנטנמו, צוין כי לפחות 13 אסירים פלסטינים מיהודה ושומרון וישראל מתו בבתי הכלא מאז פרצה המלחמה. ולכך יש גם השלכות מעשיות: בריטניה, למשל, הפסיקה לספק נשק לישראל, אחרי שדרשה לאפשר לצלב האדום לבקר את עצירי הנוחבה.
מתפללים בתאים
המהפך בתנאי המחבלים לא מסתיים בכך. חצרות האגפים, שבהן נהגו האסירים לשהות לאורך שעות רבות של היום, רוקנו וכיום עליהם לשהות רוב הזמן בתאים. בעבר התאים האלה היו עמוסים בציוד אישי שכלל רמקולים, מכשירי חשמל וביגוד רב, ואילו בשנה האחרונה האגפים "גולחו" והאסירים הביטחוניים נותרו רק עם ארונית קטנה לשים את בגדיהם. כיום גם נאסר עליהם ללבוש בגדים "אזרחיים", אלא רק מדי שב"ס (אסירי הנוחבה לובשים מדים בצבע אחר על מנת להבדיל אותם מהאחרים).
גם המקלחות "הפרטיות" שהיו בעבר בתאים הוחלפו במקלחות משותפות בחלל כללי באגף. לטענת שב"ס, המטרה היא להגביר את הפיקוח ולמנוע הברחות דרך מערכות הביוב. האסירים מתלוננים על פגיעה בתנאי המאסר מאחר שההליכה למקלחות נכללת בתוך "זמן החצר" המועט ממילא שלהם מאז המלחמה.
שב"ס נקט עוד צעדים לשלילת זכויות שבעבר ניתנו לאסירים ביטחוניים ועוררו דיון ציבורי סוער בחברה הישראלית – הבולטת שבהם קשורה בהפסקת הלימודים האקדמיים שלהם. בנוסף הם טוענים שהמזון המוגש להם אינו מבושל ואינו אכיל, אולם שב"ס מתעקש שהארוחות מפוקחות על ידי תזונאי והתלונות נדחו.
ובכל מקרה, בשורה התחתונה המטרה של שורת הצעדים הללו מאז 7 באוקטובר היא שינוי יחסי הכוחות בין לוחמי הכליאה לבין האסירים, אחרי שנים שבמהלכן לא הורעו התנאים מחשש להסלמה. רק חודש לפני הטבח, ראש הממשלה הורה שלא להחמיר את התנאים עקב חששות ביטחוניים.
"פעם לסוהר היה קשה לדבר עם אסירים כי היה להם כוח, אבל זה השתנה", אומר רב-סמל מתקדם ראסם אבו ריש. "אין יותר 'דובר' שמנהל את העניינים באגף. לסוהר יש שליטה מוחלטת. התא נפתח רק לצרכים קבועים בחוק כמו מקלחת או סיור. פעם היה דרשן בחצרות והכול היה מתנהל כמו טקס. היום, התפילות מתבצעות בתוך התאים בלבד, ללא רעש וללא הפגנות כוח".
איך הם הגיבו לטבח 7 באוקטובר?
"הייתי במשמרת באותו יום. כשקיבלנו את הידיעות בטלפון ניתקנו מיד את כל הטלוויזיות בתאים, אבל גילינו שהם השתמשו בכבלים ויצרו אנטנות כדי לצפות במה שקורה. הבנו מהר מאוד שכללי המשחק צריכים להשתנות. עבדנו יומם וליל. עשינו חיפושים בכל תא והבהרנו להם שהמציאות השתנתה".
הייתה התקוממות?
"לא. הם הבינו".
יש פחד בעבודה הזו?
"אלה אנשים לא צפויים שאין להם מה להפסיד. לכן אנחנו ממוגנים ובדריכות שיא בכל רגע – גם בחיפוש, גם במסירת אוכל וגם בהעברת אסיר למרפאה. דווקא השקט שלהם מדאיג. אנחנו מבינים שהמציאות יכולה להתהפך בכל שנייה".
אתם מרגישים שיש לשינויים האלה השפעה?
"אסירים שמשתחררים אומרים שאין להם למה לחזור כי התנאים השתנו. אין אותו אוכל, אין סיגריות. אגב הם ניסו לאלתר סיגריות מתה, אבל היום הכול מוגבל למינימום שבחוק".
ואיך ההתמודדות האישית מולם?
"כל פעם שאני רואה אותם אני נזכר בזוועות שהם ביצעו. באחד האגפים אצלנו יש אסירים שכל אחד מהם רצח עשרות אנשים. אנחנו לא מחליפים איתם מילה. בעבר סוהרים היו משוחחים איתם, היום זה לא קיים. סוהר עובר לידם, והם מורידים את הראש. כשאנחנו מגיעים לעבודה אנחנו מתנתקים מהכול ועושים את המשימות. בבית אנחנו אנשים אחרים, אחרת אי אפשר לשרוד".
סגן מפקד כלא עופר, גונדר-משנה וואיל כיוף, טוען שלשינויים בנוהלים יש מטרה נוספת: שליטה בפוליטיקה הפנימית בין האסירים. "אנחנו מתמודדים עם ניסיונות להקמת מנהיגות פנימית ומערבבים אסירים כדי למנוע יצירת מעמדות", הוא מסביר. "גם האסירים החדשים שמגיעים מבחוץ ומנסים להעביר מידע, מטופלים היטב. המטרה היא ליצור איפול מוחלט".
אתם גם שואבים מהם מידע?
"כן, בשיתוף פעולה עם המשטרה והצבא. המידע שהתקבל מאסירים בכלא סייע במאמץ המלחמתי. מידע שיצא ספציפית מכלא עופר הוביל לתרומה ענקית למדינה. עדיין לא ניתן לחשוף איך. למעשה מתנהלת כאן מלחמה יומיומית. פעם לוחמי כליאה התביישו בעבודה הזו אבל היום אנחנו גאים. הציבור מכיר בנו ומחבק אותנו".
עסקת חטופים עשויה להביא לשחרור מספר גדול של אסירים ביטחוניים. זה ודאי יקל עליכם.
"שחרור החטופים בעסקה לפני כשנה היה רגע שיא. אבל גם אם בעתיד נרוקן תאים לטובת עסקה, מחבלים ייתפסו שוב. אנחנו מוכנים ליום שאחרי".
נציב שירות בתי הסוהר, רב-גונדר קובי יעקובי, שמוביל את התהליכים הללו בין כותלי הכלא, אף חשף בשבוע שעבר כי הוא משוחח עם בכירים בארגוני פתח וחמאס. במהלך דיון בוועדה לביטחון לאומי, סיפר יעקובי כי בכיר בפתח אמר לו: "נעשה את יום העצמאות שלנו בתוך הכלא". כמו כן, בכיר בחמאס הזהיר אותו: "תסיימו את המלחמה בחוץ - ונתחיל אותה בכלא".
