יש סיפורים שמלמדים כל כך הרבה, שתענוג לחזור עליהם שוב ושוב. שמחה דיניץ המנוח, שהיה שגריר ישראל בארה"ב בשנות ה-70, סיפר לי פעם סיפור כזה. אחזור ואספר אותו. ראש הממשלה מנחם בגין הגיע לוושינגטון לפגישה עם הנשיא קרטר. דיניץ ליווה אותו לחדר הסגלגל. בגין השמיע את משנתו במשך 20 דקות ואז קרטר פתח את פיו. לאורך 40 דקות הוא שטף את בגין, גער, נזף, איים, הטיף מוסר. במונחים דיפלומטיים זאת הייתה פגישה קשה מאוד, פגישה עקרה.
כשיצאו שאל בגין את דיניץ: "איך אדוני מסכם את הפגישה?". דיניץ בחר להשיב בשאלה: "איך אדוני מסכם את הפגישה?". "הייתה פגישה מצוינת", פסק בגין. דיניץ הפסיד פעימת לב. "מדוע אדוני חושב כך?", שאל בזהירות. "כי ניתנה לנו הזדמנות נאותה להשמיע את דברינו", הסביר בגין.
בגין לא צחק. הוא האמין באדיקות בכוחן של מילים - בעיקר בכוחן של המילים שלו. כמה צודק, כמה הרואי, כמה מיותר. ככל שהדברים נוגעים להסכם הגרעין בין ארה"ב לאיראן נדמה שמורשת בגין מצאה לה ממשיכים. ב-2015 נשא בנימין נתניהו את נאומו ההיסטורי בקונגרס האמריקני. הנאום לא מנע את הסכם הגרעין ולא שיפר את תנאיו. אם עולל משהו, הוא דחף את ממשל אובמה לעשות עוד ויתורים לאייתוללות, ובלבד שיחתמו על ההסכם. זה לא מפריע לנתניהו לנופף בנאום ההוא כעדות ניצחת למאבק ההרואי שניהל נגד איראן.
"המפלג: טראמפ בבית הלבן", זה שם ספרם של פיטר בייקר וסוזן גלייזר, שני עיתונאים בכירים, שייצא בחודש הבא באמריקה. הם מספרים בין השאר על הניסיון של דונלד טראמפ להורות על התקפת בזק נגד איראן בשבועות האחרונים לכהונתו, לאחר שהובס בבחירות. ראש המטות המשולבים גנרל מארק מילי הוא אחד המקורות שלהם. הוא מספר שטס לישראל כדי לשכנע את נתניהו, אז ראש הממשלה, להפסיק לדחוק בטראמפ לצאת לפעולה צבאית. הפגישה ביניהם התקיימה בירושלים, ב-18 בדצמבר 2020. "אם לא תיזהר", אמר לנתניהו, "אתה עלול לחטוף מלחמה מזויינת".
מה עשה נתניהו, אם בכלל, לא נאמר שם. ב-3 בינואר כינס טראמפ את ראשי זרועות הביטחון שלו. הוא רצה פעולה צבאית כלשהי נגד איראן, כל פעולה. כולם התנגדו, לרבות מייק פומפיאו, הנץ המובהק. טראמפ חזר בו. לא הגרעין עניין אותו אלא גורלו שלו. לאחר שלושה ימים הוא הצעיד את המוני תומכיו אל בתי הקונגרס בניסיון נואש למנוע חילופי שלטון.
ראש הממשלה לפיד על להסכם הגרעין
(מתוך עמוד הפייסבוק יש עתיד)
יאיר לפיד ובני גנץ מבקשים להיכנס עכשיו לנעליים של בגין ונתניהו. גנץ המריא בסוף השבוע בבהילות לוושינגטון, בניסיון לסכל את החתימה המחודשת על ההסכם. ליתר דיוק, לשכנע את האמריקנים לאיים על איראן צבאית בתקווה שייבהלו ויסכימו לשינויים בהסכם. העובדה שראש המל"ל, אייל חולתא, הגיע לשם באותה שליחות כמה ימים לפניו ונפגש עם אותו בכיר, היועץ לביטחון לאומי ג'ק סאליבן, לא מנעה מגנץ לצאת לדרך.
אתמול פורסם ב"ידיעות אחרונות" שגורמים בפמלייתו של גנץ מאוד מרוצים מתוצאות הביקור. "יצאנו בתחושה שהמסר הישראלי נקלט בכבוד ובהערכה", הם אמרו לכתב המדיני איתמר אייכנר. "קיבלנו פידבקים חיוביים". במילים אחרות, ניתנה לגנץ הזדמנות נאותה להשמיע את דברו.
אשר ללפיד, הוא המתין כל השבוע לשיחת טלפון עם ג'ו ביידן. השיחה תגיע מתישהו, אבל בינתיים מן הראוי שנרשום לפנינו שסאליבן הוא כרגע בכיר אנשי הממשל שמוכנים להאזין לתלונות ישראל. אולי אלה חופשות סוף אוגוסט: בימים הלחים האלה וושינגטון ריקה מחשוביה. מכל מקום, ראשי הממשלה ושרי הביטחון שלנו כבר לא מסתובבים כבעלי-בית במסדרונות הבית הלבן. שונמכנו.
לפיד מנסה לשכנע את הבוחרים בישראל שהוא נלחם כארי נגד מדיניות הממשל האמריקני ולשכנע את הממשל שהוא לא נתניהו, הוא לא מתקוטט עם הנשיא. הוא מהלך בעניין הזה על חבל דק. כמה דק למדנו בעקבות ההתבטאות של ראש המוסד דדי ברנע. ברנע הסביר שאי אפשר לסמוך על האיראנים: הם שקרנים. מה שאמר התפרש כהתקפה על התנהלותו של הממשל האמריקני, שבוחר להאמין לאיראנים, ובעקיפין על התנהלותו של לפיד, הבוס שלו. לפיד כינס אתמול (ראשון) תדריך עיתונאים משלו במאמץ להוכיח שהוא שולט, גם בנרטיב, גם במוסד.
אכן, האיראנים שקרנים. הפרויקט האטומי שלהם מבוסס על שקר והתחזות. רק חבל שראש המוסד לא שאל את עצמו מה אנחנו, מה בדיוק אנחנו עושים במפעל הטקסטיל המפואר שלנו, ליד דימונה. "באין תחבולות יפול עם", אומר הפסוק שמקיף את המנורה בסמל המוסד. מתברר שמה שהולך בעברית הולך גם בפרסית.
נחום ברנעצילום: אלכס קולומויסקילמרות כל ההתחייבויות החגיגיות של נשיאים אמריקנים, איראן תגיע בדיוק לאן שתרצה להגיע בדרך לפצצה. ישראל יכולה לעכב את התהליך - היא לא יכולה למנוע אותו. עם הסכם או בלעדיו, העולם כבר רואה באיראן מדינת סף: יש לה כרטיס מועדון.
המסקנה: כל עוד אין לישראל פתרון צבאי שישמיד אחת ולתמיד את הגרעין האיראני אבל ישאיר אותנו בחיים, נצטרך לחיות עם איראן כמדינת-סף. זה דורש היערכות אסטרטגית שונה, השקעות ארוכות טווח והידוק קשרים עם המדינות הסוניות השכנות. פחות הכרזות, יותר מעשים. זה לא סוף העולם.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
