תוך כדי שהוא מפרפר ומרקד כמו קרפיון שהמוכרת אז בסבנטיז הייתה דגה אל מחוץ לבריכת הסופרמרקט ומניחה על דלפק הנירוסטה, עומד האברך שזוף הניאונים מול המצלמות ומכריז מלחמה על המדינה. כמי שאין לו זנב של מושג על מה הוא מדבר, הוא יורה: "עשינו תזכורת ל-7 באוקטובר, נכנסנו כאן לבסיס צבאי עשרות אברכים בצורה לא חוקית, זו התחלה לקראת גיוס, כל אברך שיעצר נשתק את המדינה, נהפוך את המדינה נשתק את הכבישים, את נתב"ג ואת כל רכבת ישראל, עד שתורידו את החוק הזה מסדר היום".
הדבר הראשון שעשיתי זה להתעצבן בכל קבוצות הוואטסאפ האפשריות. כי זה מעצבן ומרתיח ויהיר וחצוף. ואז הזכרתי לעצמי שלמרות כל הרעש, זו בסך הכל פרובוקציה מתוזמרת של הפלג הירושלמי הקיצוני שבציבור החרדי, שגם בלי לקבל צווי גיוס בהתאם לחוק העדכני, לא שמים על מדינת ישראל המשוקצת לתפיסתם, לא מאמינים בהתקיימותה ובחוקיה, לא משתפים פעולה עם רשויות המדינה ומתכחשים לכל דבר שמריח מציונות.
(צילום: יריב כץ, שילה פריד, דוברות המשטרה)
אז קודם כל ביקשתי מעצמי לנשום, ולא לשפוך את הדג עם המים, ולא להניח לקומץ תפוחים רקובים לבטל ציבור שלם. כי אם שותים כוס סודה קרה, מתיישבים במזגן וחושבים רגע מה קורה כאן, אז מדובר בהשתוללות כושלת של כמה עשרות פלגנים רופסים, שהבטיחו שיגיעו אלפי אברכים להתנגד התנגדות פעילה ליום המיונים הראשון של מלש"בים חרדים, ובפועל לא סיפקו את הסחורה.
בפועל, היו אלה רק כמה עשרות של סרבנים שהצליחו לחמוק מכוחות המשטרה המסוייסים שהמתינו להם לצד גדרות הבקו"ם, איתרו אזור נמוך דיו בחומה שאפשר להם לקפוץ מעליו על חליפותיהם ומגבעותיהם המסרבלות, גם בלי לעבור סדרת כושר אצל יובל עילם (חכו, חכו, גם לשם תגיעו), והשפריצו פסוקי תרעלה חלולים.
אבל אם נחזור לפער שהתגלה בין איומי הפשקווילים למספרם בפועל של השבאבניקים המתפרעים – אפשר לגמרי להרגיע. הקומץ שהגיע היום לבקו"ם לא מייצג רוב, ולמעשה לא מייצג שום דבר חוץ מאשר את עצמו, ולראיה לא נמצא אפילו חבר הכנסת הפתטי שיגיע להתפרע ביחד איתם.
אז במקום להתעצבן ולעסוק בביטול תורה, הרשו לי להציג את הזווית החשובה של הסיפור הזה: אתם תתגייסו, חמודים, לפחות רובכם
אז במקום להתעצבן ולעסוק בביטול תורה, הרשו לי להציג את הזווית החשובה של הסיפור הזה: אתם תתגייסו, חמודים, לפחות רובכם (היי רבני אגודה שכבר פנו לאכ"א ודואגים לביטול צווים של החסידויות הגדולות על הראש של ש"ס, קלטנו אתכם), לא מפני שאתם תנצחו את המלחמה הבאה (אולי כן, אדרבא), אלא קודם כל כדי להבטיח את השתלבותכם בחברה הישראלית ואת עיבוי השורות בצה"ל.
סמליות עמוקה
כי הרי הסיפור של גיוס החרדים לא טמון רק בשאלה האם החרדים יעשו או לא יעשו צבא, אלא הוא סיפור על עתידה של מדינת ישראל והיכולת שלנו להמשיך להתקיים כאן ביחד כחברה. ולכן במעטפות של אלף צווי ההתייצבות הראשונים שנשלחים בימים אלה לצעירי החברה החרדית מקופלת גם סמליות עמוקה שתקבע את אופי המדינה שנוריש לדורות הבאים. והסיבה היא מספרית פשוטה: בעתיד הקרוב אתם כבר תהיו חצי מאוכלוסיית המדינה, וממש בלתי אפשרי לסחוב את האלונקה רק מהצד האחד שלה. זה פשוט לא עובד. היא קורסת.
ענת לב-אדלרצילומים: גל חרמוני ומילה חשובה לעשרות הצעירים החרדים שעשו מעשה גבורה, לא פחות מכך, ובתוך אווירת האיומים והכאוס כן התייצבו לצו הראשון, למרות ההתנגדות הפרובוקטיבית, למרות האיומים והפחד. ותחשבו כמה אומץ צריך כדי להגיד – כן, אני רוצה להשתייך, אני רוצה לנסות לעשות את הדברים אחרת. גם ללמוד וגם להילחם על המקום הקדוש הזה, לכולנו.
אתם שהתייצבתם לתחילת המסע שלכם ושלנו, אתם לפיד הרעות והשותפות שמבינים שערכי הגנת המולדת חשובים לא פחות מאשר ערכי לימוד התורה. ולאחר שתלמדו גם להכיר את האחים החילוניים שלכם והם ילמדו להכיר אתכם – תראו איך נוצר הדבק מעצמו. איך אחרי שנלחמים ביחד, ואחרי שנפצעים ביחד ואחרי שפוחדים ומתגברים ובוכים ומתפללים ביחד – מפסיקים לשנוא.
