מוחמד בן סלמאן, נסיך הכתר הסעודי בן ה-36, מנהיג את ארצו כבר כמעט חמש שנים. אביו, המלך סלמאן בן ה-86, נראה בציבור לעיתים נדירות מאז 2019, ואפילו MBS - כפי שהוא מכונה בעולם - הראה את פניו פעמים ספורות בלבד מאז פרוץ המגפה. עד אז הוא נהג להופיע כמעט בכל מקום, במסגרת מסע יחסי ציבור בלתי נגמר, כדי לקדם את תוכניתו למודרניזציה בממלכה של אביו. אולם ב־2018, זמן קצר לאחר רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, בעל טור ב"וושינגטון פוסט", בן סלמאן צימצם את נסיעותיו. הראיון האחרון שהעניק לעיתון שאינו סעודי התקיים לפני למעלה משנתיים. ה-CIA הגיע למסקנה כי הוא היה זה אשר הורה על חיסולו של חשוקג'י, והתובעים בסעודיה עצמה גילו אף הם כי הרצח בוצע על ידי כמה מעוזריו הקרובים ביותר של יורש העצר. לפי הסברה, הם ביתרו את גופתו של חשוקג'י ופיזרו את חלקיה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בן סלמאן כבר הספיק לרכוש לעצמו מוניטין כאדם חסר רחמים. ב-2017 הוא כינס מאות מבני משפחתו וסעודים עשירים נוספים וכלא אותם במלון ריץ קרלטון בריאד, בטענה של מאבק בשחיתות. רצח חשוקג'י קיבע את דמותו של הנסיך כאדם אכזר, בעל עור עבה ופסיכופת. גם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הוא מאלה שמחזיקים בדעה שלילית על בן סלמאן, ועד כה הוא סירב לשוחח עימו. רבים בוושינגטון ובבירות מערביות אחרות מקווים כי עדיין ניתן יהיה למנוע את עלייתו לכס המלוכה.
בשלוש השנים האחרונות נסעתי פעמים רבות לסעודיה בניסיון להבין האם נסיך הכתר הוא רוצח, רפורמטור או שניהם גם יחד.
אפילו מבקריו של בן סלמאן מודים כי עורר את המדינה מתנומה כלכלית וחברתית. ב-2016 הציג תוכנית הידועה בשם "חזון 2030" שנועדה להפוך את סעודיה מאחת המדינות - אם מותר לי להיות בוטה - המוזרות בעולם, למקום שניתן לתאר כנורמלי. כיום המדינה פתוחה למבקרים ולהשקעות ומאפשרת לאזרחיה ליהנות מפעולות פנאי שגרתיות ואף ממספר הנאות אסורות. נסיך הכתר הפך את בתי הקולנוע וההופעות לחוקיים והזמין אמני היפ-הופ בולטים להופיע במדינה. הוא התיר לנשים לנהוג ולהתלבש כרצונן, כמו בדובאי ובבחריין. הוא צימצם את תפקידם של אנשי הדת הריאקציונרים וכמעט וביטל את משטרת הדת. הוא בחן את האפשרות של יחסים עם ישראל.
בד בבד הוא יצר אקלים של פחד חסר תקדים בהיסטוריה של המדינה. סעודיה אמנם מעולם לא הייתה מדינה חופשית, אבל אפילו השליט המדכא ביותר מבין קודמיו של בן סלמאן, דודו המלך פייסל, לא הנהיג אווירה דוגמת לזו השוררת כיום, כשביקורת על השליט כרוכה בסכנה. מבקריו של בן סלמאן - לאו דווקא קנאים פנאטים השואפים לחסל את משפחת המלוכה או תומכי אל-קאעידה, אלא אנשים מן השורה בעלי דעות עצמאיות באשר לרפורמות שלו - יצאו לגלות. חלקם חוששים כי אם ימשיך בדרכו, סעודיה המודרנית תדכא את אזרחיה באופן שסעודיה הישנה לא הייתה מעלה על דעתה. ח'אליד אל-ג'ברי, בנו הגולה של אחד ממבקריו הבולטים ביותר של בן סלמאן, הזהיר אותי כי הגרוע מכל עדיין לפנינו: "כשהוא יהפוך למלך, מוחמד בן סלמאן הנסיך ייראה כמו מלאך".
במשך כשנתיים הסתתר בן סלמאן מעין הציבור, כנראה בתקווה שרצח חשוקג'י יישכח. הוא לא נשכח. אולם יורש העצר שואף עדיין לשכנע את העולם שהוא מציל את ארצו ולא מחזיק בה כבת ערובה. זו גם הסיבה שבחודשים האחרונים הוא נפגש פעמיים איתי ועם עורך “האטלנטיק”, ג'פרי גולדברג.
עד אוקטובר 2019 לא ניתנו אשרות כניסה לתיירים לסעודיה. אבל הסעודים הבינו שכדי למשוך קהל לאירועי התרבות החדשים במדינה, הם יצטרכו לאפשר למבקרים להיכנס. השגת ויזה לסעודיה הפכה בן לילה מאחת המשימות הקשות בעולם לאחת הקלות שבהן
בפגישותינו, הנסיך היה מקסים, חם, בלתי פורמלי ואינטליגנטי. אולם גם בגרסתה החביבה ביותר, מונרכיה אבסולוטית אינה יכולה לחמוק מהמוזרות שיש בה. לצורך פגישתנו הראשונה זימן אותנו בן סלמאן לאתר מרוחק על חוף הים האדום, המשמש כ"בונקר הקורונה" של משפחתו. הפרוטוקול כלל כמה שלבים: רצף של בדיקות פי-סי-אר על ידי אחיות מהמרפאות המלכותיות; טיסה מריאד במטוס פרטי באישון לילה; שיירה ממסלול נחיתה נטוש במדבר, מסירה של המכשירים האלקטרוניים שברשותנו; עצירה בבית הארחה מסתורי הנראה בתמונות לוויין אך אינו מסומן באפליקציית המפות של גוגל. הוא הזמין אותנו לארמונו בשעה 1:30 בלילה ושוחחנו במשך קרוב לשעתיים.
לקראת הפגישה השנייה, שנערכה בארמונו בריאד, נאמר לנו להיות מוכנים בשעה 10:00 בבוקר. גם פגישה זו החלה לאחר חצות. המסדרונות רעשו וגעשו. הנסיך בדיוק חזר לשם לאחר כמעט שנתיים של עבודה מרחוק, ועוזריו ושריו פרסו שטיחים אדומים בניסיון לזכות בפגישות ראשונות עם הבוס זה חודשים ארוכים. על השולחנות במשרדו, הגדול אך צנוע למראה, נערמו לאורך הזמן אריזות ומסמכים רבים. טלסקופ מיושן עמד על חצובה, מכוון לגובה נמוך, כאילו במקום בשמיים הוא צופה בריאד, המטרופולין המדברי רחב הידיים והמכוער, שממנו פורסת משפחת סעוד את שלטונה זה כמעט 300 שנה.
בתחילת שיחותינו בן סלמאן הביע צער על כך שנמנע ממנו לחבק אותנו עקב המגפה. הוא התנצל על כך שכולנו נאלצים לעטות מסכות. בכל אחת מהפגישות נכחו גם כמה נסיכים שעטו גלימות ומסכות לבנות זהות, ושתקו רוב הזמן. עד היום אנחנו לא בטוחים לחלוטין בזהותם. נסיך הכתר נמנע מלכפתר את צווארון הטוניקה שלו, בסגנון נינוח המועדף כיום על גברים סעודים צעירים, והשיב באופן רגוע ובלתי פסיכופתי לשאלות על אודות הרגליו האישיים. הוא מנסה להגביל את השימוש שלו בטוויטר. הוא אוכל ארוחת בוקר עם ילדיו מדי יום. הוא נהנה לצפות בטלוויזיה אבל נמנע מתוכניות דוגמת "בית הקלפים", שמזכירות לו את העבודה. במקום זה, אמר בלי שמץ של אירוניה, הוא מעדיף לצפות בסדרות שעוזרות לו לברוח מהמציאות של עבודתו, כמו "משחקי הכס".
לפני הפגישות שאלתי את אחד מיועציו של בן סלמאן אם יש שאלות שאני יכול לשאול את הבוס שלו, שהוא עצמו אינו רשאי לשאול. "לא", השיב, "וזה מה שמבדיל אותו מכל נסיך כתר לפניו". במפגש שלנו בריאד ג'ף שאל את בן סלמאן אם הוא מסוגל להתמודד עם ביקורת. "אני מודה לך מאוד על השאלה הזאת", אמר הנסיך. "אם לא הייתי מסוגל לעשות זאת, לא הייתי יושב איתכם היום ומקשיב לשאלה הזו".
כששאלנו אם הוא הורה על הרצח של חשוקג'י, הוא ענה ש"ברור" שלא עשה זאת. "זה פגע בי מאוד", אמר. "זה פגע בי ופגע בסעודיה, מבחינה רגשית".
"מבחינה רגשית?"
"אני מבין את הכעס, בייחוד בקרב עיתונאים. אני מכבד את רגשותיהם. אבל גם לנו יש רגשות כאן, כאב כאן".
יורש העצר סיפר לשניים מהאנשים הקרובים אליו כי "אירוע חשוקג'י היה הדבר הגרוע ביותר שקרה לי מעולם, כי הוא עלול להרוס את כל התוכניות שלי" לחולל רפורמות במדינה.
הנסיך חיזק את טענתו בין היתר באמצעות האמירה שחשוקג'י לא היה חשוב מספיק כדי שיירצח. "מעולם לא קראתי מאמר של חשוקג'י בימי חיי", אמר. לתדהמתנו, הוא הוסיף שאם היה שולח יחידת חיסול, היה בוחר במטרה בעלת ערך רב יותר, ובמתנקשים מוצלחים יותר. "אם זו הייתה הדרך שבה אנו עושים דברים" - רצח כותבי מאמרים ביקורתיים - "חשוקג'י לא היה נכלל אפילו בין אלף האנשים המובילים ברשימה. אם יוצאים למבצע נוסף בסגנון הזה, לחסל אדם אחר, זה חייב להיות מקצועי וזה חייב להיות אחד מאלף המובילים". כפי הנראה יש לו רשימת חיסול היפותטית, מוכנה למימוש. אף על פי כן טען כי הריגתו של חשוקג'י הייתה "טעות ענקית".
בן סלמאן הדגיש שאף אחד מחוקי הדת שעדיין נשארו במדינה אינו חל על לא–מוסלמים. "אם אתה זר המתגורר בסעודיה או מבקר בה, יש לך זכות מלאה לעשות כרצונך, על בסיס האמונה שלך", הוא אמר
"אני מקווה", אמר, שלא יתגלו יחידות חיסול נוספות. "אני מנסה לעשות כמיטב יכולתי".
שאלנו אם ביידן מבין משהו לגביו באופן שגוי. "ממש לא אכפת לי", השיב. התנכרות למונרכיה הסעודית, טען, תפגע במעמדו של ביידן. "זה תפקידו לחשוב על האינטרסים שלו". הוא מושך בכתפיו. "בבקשה".
הנסיך מגחך גם למשמע הטענה כי האזרחים חוששים לדבר נגדו. אנו זקוקים לחילוקי דעות, אמר, "אם מדובר בכתיבה אובייקטיבית, ללא אג'נדה אידיאולוגית". בפועל, ציינתי, נראה כי לא קיימים חילוקי דעות כלשהם. בספטמבר 2017 בן סלמאן הטיל חרם על קטאר עקב תמיכתה בממשלת איראן, באחים המוסלמים, באל-קאעידה ובארגונים איסלאמיים נוספים באזור. השכנה הזעירה שלו הפכה בבת אחת מידידה רשמית לאויבת רשמית, וכל מי שהשמיע מילה אחת בשבחה הושלך לכלא. תחושות אלה לא נחשבו בעיניו, כנראה, כאובייקטיביות או בלתי אידיאולוגיות.
באשר לכלואים האמיתיים בריץ קרלטון: זה הגיע להם, אמר נסיך הכתר. הוא קיבץ בן לילה מאות מקרב הדמויות הבולטות ביותר בסעודיה, העביר אותן למלון המפואר ביותר בריאד וסירב לשחררן עד אשר התוודו על מעשיהן ושילמו את חובן. אמרתי לו שזה נשמע כאילו הוא מחסל את יריביו. בן סלמאן נעץ בי מבט ספקני. "איך אפשר לחסל אנשים שאין להם כל כוח מלכתחילה?" לו היה להם כוח, הוא לא היה מצליח לקבץ אותם בריץ קרלטון בעל כורחם. לדבריו, מבצע קרלטון היה מלחמת בזק נגד השחיתות, שזכתה להצלחה ולפופולריות.
לאחר שצבר די כוח התמקד בן סלמאן ב"חזון 2030". הוא היה מתוסכל מחוסר הנכונות של העולם להכיר בהצלחת המיזם שלו. הוא ציין בראיון את הגידול הרב בתוצר המקומי שאינו קשור לנפט, דיקלם נתונים סטטיסטיים על אודות השקעות זרות ישירות, השקעות סעודיות במדינות זרות והנתח של הסחר העולמי העובר דרך מימיה של סעודיה. ההצלחה הכלכלית, המופעים, הרפורמה החברתית - כל אלה הם בגדר עובדה, אמר. "אם היינו מקיימים את הראיון הזה ב-2016, הייתם אומרים שמדובר בחלומות באספמיה", אמר. "אבל עשינו זאת. אתם יכולים לראות זאת במו עיניכם".
והוא לא שיקר. בין הביקור הראשון שלי בסעודיה ב-2019 לבין שיחה זו, שנתיים מאוחר יותר, הלכתי לקולנוע בריאד וישבתי לצידה של אישה סעודית שלא פגשתי מעולם קודם לכן. היא לבשה ג'ינס, נעלה נעלי ספורט מבד קנבס שחשפו את קרסולה בעת שצפינו ב"זומבילנד: ירייה כפולה". בביקורי הראשון אכלתי במסעדות שבמרכזן ניצבו קירות בלוקים שחצצו בין גברים רווקים מצד אחד לבין נשים ומשפחות מהצד השני. כל אלה נהרסו בהלמות פטישים - מעין הפלת חומת ברלין בכל מסעדה - וכעת גברים ונשים יכולים לאכול יחדיו מבלי לזכות למבטים חשדניים מצד הסועדים האחרים.
רבים ממבקריו החריפים ביותר של נסיך הכתר תומכים בכל השינויים האלה, ומצטערים שהם לא התרחשו קודם לכן (חשוקג'י היה אחד מהמבקרים האלה. כשנפגשתי עימו לבראנץ' בלונדון, זמן קצר לפני מותו, ביקשתי ממנו לפרט את כישלונותיו של בן סלמאן. הוא השיב ש"90 אחוזים" מהרפורמות היו זהירות ומאוחרות מדי). הפעילה המפורסמת ביותר למען זכויות הנשים בסעודיה, לוג'יין אל-הדלול, ניהלה מסע למען זכותן של נשים לנהוג ונגד "חוק החסות" הסעודי, שאסר על נשים לנסוע או להיראות בציבור ללא ליווי של קרוב משפחה ממין זכר. ב-2018 הושלכה אל־הדלול לכלא והואשמה בטרור - לאחר שבן סלמאן ואביו הכריזו על סופם הקרב ובא של שני האיסורים. במהלך מאסרה, טוענים בני משפחתה, היא חושמלה, הוכתה - וחודשים ספורים לפני רצח חשוקג'י - ספגה איומים כי גופתה תקוצץ לחתיכות ותושלך לביוב, שם לא תימצא לעולם (ממשלת סעודיה הכחישה מוקדם יותר האשמות בדבר עינוי אסירים).
אל-הדלול ופעילות אחרות דרשו זכויות, והשליט העניק אותן. הן שגו בכך שחשבו כי זכויות אלה היו שייכות להן, ואינן מוענקות בחסדו של המונרך, הראוי לקרדיט על כך שהעניק אותן. היא שוחררה בפברואר 2021, אולם לטענת משפחתה נאסר עליה לצאת מן המדינה או לנאום בפומבי.
עלי שיהאבי, בעל הון סעודי ותומך של בן סלמאן, אמר לי כי ניתן להשוות את השינויים בסעודיה לאלה שהתרחשו במהפכה הצרפתית. הסדר הישן בוטל והמעמד של אנשי הדת רוסק; סדר חדש נאבק על מקומו.
"חזון 2030" הפך גם את המודרניזציה בסעודיה לתהליך שניתן לצפות בו בקלות. עד אוקטובר 2019 לא ניתנו אשרות כניסה לתיירים למדינה. אז הבינו הסעודים שכדי למשוך קהל לאירועי המוזיקה החדשים, הם יצטרכו לאפשר למבקרים להיכנס. השגת אשרת כניסה לסעודיה הפכה בן לילה מאחת המשימות הקשות בעולם לאחת הקלות שבהן. אני קיבלתי ויזה לשנה תוך דקות. הטיסה שלי לריאד הייתה עמוסה בזרים שעשו דרכם להופעה.
בבית קפה בצפונה של העיר חאיל, אחד האנשים הצביע על ציור קיר טרי של הזמרת הלבנונית פיירוז, עם שערה השופע גולש בצורה יפהפייה על כתפיה. לידה היו רשומות מילות שירה (בערבית): "תנו לי את החליל ושירו, כי השיר הוא סוד הנצח".
"לפני שנה", אמר האיש, "זה היה בלתי אפשרי". במילה "זה", הוא מתכוון כמעט להכל: שיער של אישה; דברי הלל לשיר; דברי הלל לשיר על שירה; ומעל לכל, המוזיקה שהתנגנה בבית הקפה שבו ישבנו. לפני עלייתו של בן סלמאן, כל אחד ממרכיביה של תמונה זו היה מהווה הפרה של קנונים עתיקים של חוקי מוסר סעודיים. משטרת הדת, המכונה בערבית "ח'יה" או "מוטאווין", הייתה מתפרצת למקום. הם נהגו ללבוש גלימות לבנות, שהגיעו עד הקרסוליים, פניהם מעוטרים בזקנים מסולסלים מרושלים. הם גערו באנשים על לבושם הבלתי צנוע, היכו בהם במקלות כדי לדרבן אותם אל המסגד לאחת מחמש תפילות היום. הבוטות של חטאיה של פיירוז הייתה מהווה עילה למעצרם, חקירתם וענישתם של מנהלי בית הקפה. "שילכו לעזאזל", אמר האיש, בביטוי אשר מיצה את הרגש הנפוץ ביותר שבו נתקלתי כלפי משטרת הדת.
"משטרת הדת הורכבה מאלה שהיו הלוזרים בבית הספר", אמר לי שיהאבי. "אז הם קיבלו את התפקידים האלה ואת הכוח לצאת ולעצור את הבנות החמודות, להתפרץ למסיבות שלא הוזמנו אליהן ולהשבית אותן. היא משכה לשורותיה אנשים דוחים ביותר". הדיפלומט הסעודי סיפר לי שהוא לא מתגעגע אליהם, וכי סעודיה הייתה זקוקה לאדם בעל תעוזה כמו נסיך הכתר כדי להיפטר מהם. "כשמישהו מכה אותך כי הלבוש שלך לא מוצא חן בעיניו", אמר, "זה פשוט צורה של הטרדה. זו התעללות".
בן סלמאן הורה למשטרת הדת להוריד פרופיל, ואחת התעלומות המתמידות בסעודיה הנוכחית היא מה הבריונים האלה עושים עכשיו, כשנעלמו מהרחובות. פואד אל־אמרי, העומד בראש משטרת הדת במחוז מכה, התוודה בפניי כי מאז הרפורמות, אחת הפעילויות העיקריות שבהן הוא עוסק היא סינון העובדים שלו, כדי לוודא שלא מדובר בפנטים הנאמנים לאחים המוסלמים.
אז איך אפשר שלא להריע ליורש העצר על השינויים האלה? אחד ממבקריו העקביים ביותר של בן סלמאן בוושינגטון, הסנאטור הדמוקרטי מקונטיקט, כריס מרפי, אמר לי שהמופעים וכנסי הקומיקס בריאד לא תורגמו עדיין לביטול פעילויות בעייתיות במדינות זרות. "כשאני נוסע בעולם, אני עדיין שומע עוד ועוד סיפורים על כסף מהמפרץ וכסף סעודי שמממנים מסגדים ווהאביים המטיפים נגד סובלנות", אמר. אחד המאפיינים הבולטים של הווהאביה המסורתית הוא השנאה כלפי מוסלמים שאינם ווהאבים, הנחשבים בעיני הווהאבים לגרועים אף מן הכופרים, כי הם מעוותים את האמונה. התורה הווהאבית בשינויים קלים עלולה להוביל לג'יהאד בסגנון אוסמה בן לאדן. מרפי אמר כי הוא סבור שהסיפור לא נגמר. "הכסף הזורם מסעודיה אל האיסלאם השמרני אינו שקוף כמו שהיה לפני עשר שנים. חלק ניכר ממנו מועבר במחתרת - אך הוא עדיין קיים".
לאחר שביליתי שעות בחברתו של בן סלמאן ובחברתם של בעלי בריתו ואויביו, השתכנעתי כי צעדיו נגד אנשי הדת לא היו אקט סמלי בלבד. הוא מנהל נגדם מאבק להוט ואישי. הנסיך צימצם את סמכויות החקירה של משטרת הדת, במקום אכיפה הוא מעודד חוטאים לשמור את העבירות שלהם בינם לבין האל. "אנחנו לא צריכים לחפש אנשים ולהוכיח טענות נגדם", אמר. "עלינו לעשות זאת בדרך שהנביא לימד אותנו". החוק ייאכף אך ורק כנגד אלה המתנהגים בבוטות כה רבה, עד שהם למעשה מבקשים להיענש. הוא הדגיש גם כי אף אחד מחוקים אלה אינו חל על לא-מוסלמים בממלכה. "אם אתה זר המתגורר בסעודיה או מבקר בה, יש לך זכות מלאה לעשות כרצונך, על בסיס האמונה שלך", אמר. "כך היה גם בזמנו של הנביא". לדחיקת הדין האיסלאמי תהיה, ללא ספק, השפעה דרסטית על סעודיה.
מתנגדיו של בן סלמאן אומרים שהשגיאה האולטימטיבית שלו היא שיורש העצר חשב שיצליח לעשות שינוי גדול מדי מהר מדי, אבל אפילו נסיך אינו יכול לשנות תרבות שלמה בפקודה אחת. ייתכן שההבנה המאוחרת של שגיאה זו היא הסיבה לפרויקט הכי מרשים והכי לא הגיוני של יורש העצר. אם ערים קיימות לא מקבלות את ההוראות שלך, פשוט תקים עיר חדשה המתוכננת למלא אותן מראש. באוקטובר 2017 הורה בן סלמאן על הקמתה של עיר באזור בלתי מיושב ברובו על חופי מפרץ עקבה, בסמוך לחצי האי סיני שבמצרים, לאילת בישראל ולקצה הדרום-מזרחי של ירדן. שמה של העיר, ניאום, נגזר מהתנגשות אלימה בין המילה היוונית "נאוס" ("חדש") והמילה הערבית "מוסתקבל" ("עתיד").
בשלב זה ניצב במקום של פרויקט ניאום רק המחנה של העובדים, הכולל אזור קטן של מגורי שטח. אבל השאיפות מהיישוב הזה עצומות. מנהליה של ניאום אומרים כי הם מצפים שהעיר תמשוך השקעות בהיקף של מיליארדי דולרים ומיליוני תושבים, סעודים וזרים כאחד, תוך עשר עד 20 שנה. דובאי צמחה בקצב דומה בשנות ה-90 ובתחילת שנות האלפיים. בן סלמאן אמר שניאום "אינה העתק של מקום אחר כלשהו" ולא שכפול של דובאי. אך יש לה יותר מן המשותף עם הזרם המרכזי הגלובלי הגדול מאשר עם כל דבר אחר בהיסטוריה של מדינה, שעד לאחרונה הצליחה באופן יוצא דופן לבודד את תרבותה המסורתית מפני פיתויי העולם המודרני.
בינתיים, ניאום היא פחות עיר ויותר פולחן. העניינים הפרקטיים יכולים לבוא מאוחר יותר, או בכלל לא. העלות הצפויה נאמדת במאות מיליארדי דולרים, סכום עצום אפילו עבור סעודיה. אבל יש הרבה רעיונות טובים שנראים משוגעים בהתחלה. מה שהדהים אותי היה העובדה שהחזון של ניאום הוא למעשה אנטי-חזון. הוא הניגוד של סעודיה הישנה. בסעודיה הישנה, ובמידה מסוימת אפילו היום, השחיתות והבירוקרטיה נערמו זו על גבי זו והפכו לסיוט של כל יזם. בריאד לא הייתה כמעט תחבורה ציבורית. לא משנה איפה אתם נמצאים, אתם לא יכולים ללכת לשום מקום, פרט אולי למסגד המקומי. בניאום, אף אחד אפילו לא מדבר על דת. אפילו במיקום של ניאום יש איזו רמיזה. היא מרוחקת מהמקומות שבהם הסעודים חיים באמת. היא מצטופפת לה בפינה ריקה כמעט, כאילו מחפשת מקור קיום והשראה מירדן ומישראל.
גם בשנות ה-90 ובעשור הראשון של שנות האלפיים, סעודיה הייתה יצואנית של חזון. אלא שהיה זה חזון ג'יהאדיסטי. "התרחשה סדרה של אירועים שגרמו לסעודים להבין שהם לא יכולים להמשיך ולשחק את המשחק ששיחקו עד אז", אמר לי פיליפ זליקוב, שעבד במחלקת המדינה בתקופת ממשלו של ג'ורג' וו. בוש ועמד בראש הוועדה לחקר אירועי הפיגוע בתאומים. שנות האלימות שבאו בעקבות 11/9 זיעזעו את הסעודים והביאו אותם להבנה שהם עומדים לשלם מחיר. אולם רק לאחר שהג'יהאדיסטים החלו לבצע מתקפות בתחומי הממלכה עצמה, הממשלה הסעודית החליטה לרסק אותם.
בשנה שעברה נודע לי מפי פקידים סעודים כי לנסיך הכתר יש תוכנית חדשה לגרום לשינוי מחשבתי בקרב הג'יהאדיסטים. בוקר אחד הגיעה שיירה של רכבי שטח של שירותי הביטחון של המדינה למלון שלי, ויצאנו אל אזור בשם אל-ח'איר. ח'איר הוא כלא ממשלתי מאובטח, המנוהל בידי המשטרה החשאית הסעודית, והמשמעות היא כי האסירים הכלואים בו אינם גנבי רכב ומזייפי המחאות אלא אנשים שביצעו פשעים נגד המדינה. אפשר למצוא שם מחבלים מאל-קאעידה ומהמדינה האיסלאמית - פגשתי לפחות תריסר מהם - לצד איסלאמיסטים רכים יותר, כמו איש הדת סלמאן אל-עודה.
חלפנו על פני נקודת הביקורת ועברנו דרך השערים לתוך מתחם שהרוח ציפתה בשכבה של אבק בצבע חום בהיר, כמו טירמיסו. את פנינו קידמו מנהל בתי הכלא הממשלתיים המאובטחים, מוחמד בן סלמאן אל-סרא, ומה שנראה כצוות טלוויזיה שמנה לפחות שישה אנשים, וכל אחד מהם נשא מיקרופון או מצלמה. דאגתי ממה שעלול לקרות כעת. אירועים חדשותיים המתרחשים בתחומי בתי כלא של טרוריסטים בדרך כלל אינם מבשרים טובות. מאחור ארבו מספר גברים מזוקנים שלבשו חליפות אפורות זהות.
בתוך האודיטוריום עלו הגברים בחליפות על הבמה. מנהיגם, אדם בשם עבדאללה אל-קחת'אני, הסביר כי הוא ורוב האחרים בחדר הם אסירים, ויש להם מצגת פאוור-פוינט שברצונם להראות לי על המיזם שהם מפעילים בכלא. צוות הצילום היה מורכב אף הוא מאסירים, והם תיעדו את הביקור שלי עבור חברים בכתות ג'יהאדיסטיות הנמצאים במאסר.
מה שראיתי לאחר מכן היה חבילת השקופיות הסוריאליסטית ביותר שראיתי אי פעם: תרשים ארגוני של חברה ותוכניות להקמת עסקים שינוהלו מתוככי הכלא על ידי ג'יהאדיסטים ואויבים אחרים של המדינה. המנכ"ל אל-קחת'אני הופיע בראש התרשים הארגוני, ומתחתיו שבעה משרדים הכפופים לו ישירות, ביניהם מחלקות הכספים, הפיתוח העסקי והמחלקה לענייני "תוכניות". מתחת לאחרון שבהם הופיע משרד משני נוסף בשם "אחריות חברתית".
7 צפייה בגלריה
רז הרשקו ואל קחת'אני הסעודית מפרגנות בסיום קרב באולימפיאדה. בן סלמאן בוחן את ישראל כשותפה
(צילום: AP)
אל-קחת'אני הסביר כי עד כה הצטרפו 89 אחוזים מאסירי הכלא לתוכנית. במובן מסוים התוכנית הייתה דומה לכל תוכנית אחרת בתעשיית בתי הכלא; בארצות-הברית, אסירים מאיישים מוקדים טלפוניים, מגדלים דגי אמנון או פשוט דוחפים מטאטאים לאורך מסדרונות הכלא תמורת דולר לשעה. אולם קבוצת ח'איר, הפועלת כחברה הנקראת בפשטות "עוצמה", ניחנה באופי מאורגן ויזמי אגרסיבי. מתברר שכדי לשבור את רוחם של טרוריסטים לא צריך להעביר אותם חינוך מחדש, אלא להעביד אותם במשרד.
לעת עתה, הבקשה העיקרית של בן סלמאן מהעולם, ובייחוד מארה"ב, היא מה שאוטוקרטים המתנהגים בצורה בעייתית נוהגים לבקש: לא להתערב בענייניו הפנימיים. "אין לנו זכות להטיף לכם באמריקה", אמר. "גם ההפך הוא הנכון". העניינים של סעודיה הם עניינם של הסעודים. "אין לכם זכות להתערב בסוגיות הפנימיות שלנו".
אך גם הוא מודע לקשר שבין גורלה של אחת המדינות לזה של רעותה. ארצות-הברית זקוקה לשותפותיה כדי לבודד את איראן, ובן סלמאן הוא מרכיב חשוב בתוכניתה. ואפילו בכל הקשור לענייני פנים, הוא נותר במובנים מסוימים בגדר האדם המתאים למשימה.
לפני 20 שנה היו מי שהיללו במערב את אסד על הנטייה שלו למודרניזציה - פתיחותו להשפעה מערבית והטעם המערבי שלו. הוא אוהב את פיל קולינס, כמה מרושע הוא יכול להיות? כיום, כמעט כל מי שאינו יושב בדמשק, בטהרן או במוסקבה רואה בו את המתמודד היחיד מול סדאם חוסיין בתחרות המפוקפקת על תואר השליט הערבי המרושע ביותר.
בן סלמאן השלים כשלושה רבעים ממהפך ממלך שבטי בעל מאפיינים תיאוקרטיים לאוטוקרט חילוני־לאומני פשוט מהדור הישן. המשך השינוי שהוא מחולל, אמור להיות אכזרי פחות מתחילתו, אולם בן סלמאן אינו מראה כל סימני בלימה. באנגליה נדרשו מאתיים שנה לצורך מעבר ממונרכיה אבסולוטית למונרכיה חוקתית לחלוטין. בן סלמאן הוא עדיין כוח צעיר בהתהוות, ועד כה, כל מי שציפה שמאבקו במתנגדיו ידעך, גילה כי היה אופטימי מדי. אולם 50 שנה הן תקופת שלטון ארוכה. טירופו של המלך מוחמד עשוי לפנות את מקומו למשהו אחר: ויתור איטי וחינני על הכוח - או, כמו במקרה של אסד, מימושו באופן אלים אף יותר.
נסיך הכתר הסעודי והשליט בפועל, מוחמד בן סלמאן, פינה בימים ראשון ושני השבוע את סדר יומו לעקוב אחר "פסגת הנגב" במלון קדמא שבשדה בוקר. שניים מיועציו הבכירים של יורש העצר ישבו לצידו, לכתוב הערות, עוד לפני שיתקבלו דיווחים מפורטים על השיחות מאיחוד האמירויות ומבחריין.
לפי עדותו של גורם בכיר במשרד החוץ הסעודי, בן סלמאן גילה התעניינות מיוחדת בהתבטאויותיהם של מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן ושר החוץ יאיר לפיד. הוא זכר את הגינוי החריף שהשמיע ראש הממשלה נפתלי בנט רק יממה קודם לכן, ולא במקרה, על המתקפה שביצעו החות'ים מתימן על מתקני הנפט בסעודיה. הידיים אמנם היו ידי החות'ים, אבל הראש המתכנן היה משמרות המהפכה של איראן. הגינוי הישראלי הפתאומי והחריג התקבל בסיפוק בארמון המלוכה הסעודי. "אנחנו יודעים בדיוק לאיזה כיוון אתם מצביעים", הבהיר היועץ, וביקש לא להרחיב.
לפני כחודש פירסמה סוכנות הידיעות הסעודית הרשמית, כי בראיון למגזין "אטלנטיק" הבהיר יורש העצר ש"אנחנו לא מתייחסים לישראל כאל מדינת אויב אלא כבת ברית פוטנציאלית בנושאים רבים". הציטוטים האלה הפכו במהרה לכותרות בכלי תקשורת בכל העולם, אולם הם אינם מופיעים בראיון שהודפס במגזין האמריקאי ומתפרסם כאן.
בן סלמאן הוסיף שלפני כל ברית בין המדינות ישראל חייבת לפתור את הבעיה הפלסטינית באופן שיהיה מקובל על שני הצדדים.
בנובמבר 2020 טס ראש הממשלה נתניהו בחשאי לאתר שבו נבנית העיר הסעודית החדשה, ניאום, לפגישה עם בן סלמאן בהשתתפות מזכיר המדינה לשעבר, מייק פומפאו. לטענת הסעודים, במפגש סוכם כי הצדדים לא יחשפו פרטים כלשהם על עצם הפגישה, מיקומה והדברים שהוחלפו בין הצדדים. אלא שנתניהו לא עמד בסיכום, התקשורת הישראלית געשה, ושר החוץ הסעודי הזדרז להכחיש.
המגעים נמשכים גם מול ממשלת בנט. "אנשים מגיעים אלינו", רומז הבכיר הסעודי, "ואנחנו מבהירים שאם תצא מילה לתקשורת, הם ייקטעו בבת אחת". חלק מהפגישות נערכות גם בבחריין הסמוכה. בגלל יחסיה הקרובים עם שני הצדדים, בחריין ייצגה את סעודיה גם ב"פסגת הנגב" שנערכה בתחילת השבוע.
(סמדר פרי)
פורסם לראשונה: 06:57, 01.04.22
