"זיכרון בסלון" של המוסד
לקראת יום השנה לזיכרון השואה והגבורה, קיים המוסד אירוע "זיכרון בסלון" זו השנה השנייה. כך, למשך כמה שעות, שמעו מאות אנשי הארגון עשרות עדויות של שורדי שואה בהשתתפות פורום הפיקוד הבכיר. השנה נתנו במוסד במה לבני משפחה ולמקורבים של המשרתים בארגון הביון הישראלי, וציינו כי רבים מהם התגייסו לשירות מתוך שליחות להגשים את חלומם של מי ששרדו את התופת ולהקים מדינה חזקה לעם היהודי בארץ ישראל.
5 צפייה בגלריה
"איש האס-אס סימן לסבתא ודודה שלי ללכת לכיוון אחר - וזו הפעם האחרונה שראיתי אותן". ברנע עם גלט
אוה אסתר גלט, נולדה בשנת 1926 בהונגריה, והייתה נערה צעירה כאשר החלה המלחמה. למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו הגיעה עם כל משפחתה בשנת 1944. בהתרגשות ועיניים בורקות היא שיתפה את עובדי המוסד באחד הרגעים בהם נידונה לחיים: "לא ידענו איפה אנחנו. לא היה זמן להגיד לאבא או לאחי שלום, או לחבק. כלום. זה קרה ברגעים. הלכנו מרחק לעבר במה ששלושה ארבעה אנשי אס-אס ישבו שמה. אחד מהם עמד והסתכל עלינו כשהתקרבנו. סבתא חיבקה אותי פתאום. בלי מילים. איש האס-אס סימן לאמא שלי עם המקל הקטן שהיה לו ביד לפנות לכיוון אחד, ואז סימן לי ללכת לעברה. אני ואמא הלכנו לכיוון אחד וסבתא ודודה שלי לכיוון השני. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותן".
אווה שרדה את המלחמה עם אמה, ועלתה לארץ בשנת 1948 והקימה בית ומשפחה. למטה המוסד הגיעה בפעם הראשונה לשתף בעדותה במסגרת אירוע זיכרון-בסלון שבו התארחו 27 עדים ועדות קרובי משפחתם של משרתי ומשרתות הארגון ודור שני לשורדים, אשר שיתפו את עובדי הארגון בסיפורם האישי. זו לא הפעם הראשונה שהיא משתפת בסיפור הישרדותה, אבל ההגעה למוסד הייתה עבורה רגע מרגש במיוחד.
"למען האמת הופתעתי, כי אני לא ידעתי שאני באה למוסד", שיתפה בעודה מביטה בסמל המוסד ודגל מדינת ישראל לצדו. "המוסד עבורי מוביל אותנו לאיפה שאנחנו. זה הסוד, זה הכוח של ישראל. אני זוכרת את בעלי אומר: 'עם עשר ציפורניים תחזיקו את המדינה. אין משהו אחר'. כל הילדים ספגו את האווירה, בלי ללמד אותם להיות פטריוט או ציוני. זה היה באוויר".
יעקב שניידר, סבה של הדס חנה שוחט ז"ל, עובדת המוסד, הגיע בבוקר אירוע זיכרון-בסלון למטה הארגון כשהוא מוקף בבני משפחתו בהתרגשות רבה. בחיוך ועיניים אופטימיות, שלא הותירו עין יבשה בחדר, סיפר יעקב בנוכחות ראש המוסד, עובדי ועובדות הארגון, בהם חברים רבים של הדס ז"ל, את סיפורו האישי הקשה מהמלחמה, וכיצד בבוקר אחד, נרצחו אחד עשר בני משפחתו, והוא נותר עם אביו לשרוד את הזוועות עד ששוחררו ממחנה העבודה באוקראינה, ועלו לארץ ישראל בשנת 1949.
נכדתו הדס ז"ל, נפטרה בטרם עת (ביום כ"ו בשבט תשפ"ב, 28/1/22), ממאבק במחלת הסרטן, והיא בת 36 שנים בלבד. הדס התגייסה לשירות במוסד ב-2003 כבת שירות לאומי, ולאחר מכן נקלטה כעובדת מן המניין, והמשיכה בשירותה כאנליסטית במשך 18 שנים. הדס שירתה בארגון במגוון תפקידים משמעותיים, והייתה מעורבת בעשייה רחבת היקף, ובמבצעים רבים אשר תרמו רבות לביטחון מדינת ישראל. ר' המוסד, ברנע, מנהליה וחבריה של הדס ז"ל שיתפו את משפחתה, וסיפרו כיצד הביאה את הערכים אותם ספגה בבית ילדותה לעבודתה בארגון. טוב ליבה, נדיבותה וצניעותה הלכו לפניה, והיא כבשה רבים בזכות ליבה הענק, וגישתה החיובית לחיים. הדס הותירה אחריה בעל, ושלושה ילדים, יאיר, גלעד ותמר.
במסגרת אירוע זיכרון-בסלון במוסד, הוצג המיזם הטכנולוגי NEVER AGAIN VR – פרויקט ייחודי להנצחת שורדי השואה בטכנולוגיית וידאו מתקדמת (חברת YOOM). המיזם מנציח ומנגיש את מורשתם של שורדי השואה לדורות הבאים, ויאפשר לשמוע את סיפורם מפיהם, גם כשהם כבר לא יהיו עמנו.
מרדכי צ'כנובר, שורד מחנה בירקנאו-אושוויץ, אשר הקדיש את חייו לליווי מסעות לפולין ולהנצחת השואה, וליווה גם את המוסד במשך שנים ארוכות במסעות עובדים ומפקדים לפולין, השמיע עדות בפני קהל רב של משרתי הארגון, וילדיהם תלמידי התיכון. לאחר עדותו, צפה בהתרגשות בעדותו שתועדה במסגרת המיזם והוצגה בהולוגרמה. בתום העדויות, נערך טקס הוקרה לשורדי השואה, בהשתתפות בני משפחתם, וכלל עובדי הארגון.
ראש המוסד דוד ברנע אמר בטקס: "קשה לשמוע את מה שאתם מספרים, אבל חובה להקשיב. חוויתם התקפה אכזרית וברוטאלית, על היהדות שלכם, על עצם קיומכם. חלפו כמעט שמונים שנה, ועדיין קשה להאמין עם אלו מנגנונים מפלצתיים של הרס והשמדה נאלצתם להתמודד. הסיפורים שלכם משקפים אנושיות, אומץ לב, נחישות, התמודדות עם אובדן נורא ועם בדידות תהומית, ולצד כל אלה – אופטימיות, תקווה, צמיחה מהאפר ותקומה אישית ולאומית".
בדבריו התייחס ברנע, לראשונה, למבצע "פינאלה", שהוביל המוסד לחטיפת הפושע הנאצי אדולף אייכמן לפני 63 שנים (מאי 1960), ולתרומתו הייחודית של המוסד בסדיקת מסך השתיקה אודות השואה בראשית ימיה של המדינה. "היה צריך אומץ רב כדי להפר שתיקה זו, לדבר על מה שהיה, ולהעביר את הסיפור הנורא והבלתי יאומן אלינו – דורות על דורות של יהודים", אמר.
לדבריו, "אחד האירועים המכוננים שאפשרו את שבירת השתיקה היה משפט אייכמן, ומה שאפשר את המשפט היה מבצע חטיפתו של אייכמן והבאתו לישראל כדי שיעמוד לדין, כדי שנשמע אחת ולתמיד את הקולות ששתקו עד אז. מבצעי המוסד מופנים כולם לעבר איומים קיימים ועתידיים, ומתרכזים מטבע הדברים במדינות העוינות הסובבות אותנו, באיומים המופנים כלפינו. והנה, מבצע חטיפת אייכמן עשה משהו אחר לגמרי, הוא אפשר למדינת ישראל הצעירה לדבר על השואה, פתח את הסכר. בעיניי היה זה אחד המבצעים המשפיעים ביותר של המוסד, אחד החשובים ביותר, והוא בכלל לא היה מבצע ביטחוני. הוא היה מבצע לאומי, מוסרי וערכי בראש ובראשונה. חלקנו בשבירת מסך השתיקה סביב השואה הוא חלק ייחודי של הארגון שלנו".
"כדי להמשיך ולהגן על עמנו, עלינו להיות אומה ריבונית, דמוקרטית, יהודית, עצמאית וחזקה, המסוגלת להגן על אזרחיה ועל כל היהודים ברחבי העולם. זה תפקידנו זה תפקיד המוסד. מכאן אנחנו ממשיכים. אני רוצה להודות לכם, העדים. אני מודה על הנכונות שלכם לשתף, להעביר את הסיפור שלכם לדורות הבאים, לחזק אותנו ולהוות לנו מקור להשראה ולאומץ. אני מתחייב שסיפורכם יעבור במוסד מדור לדור. בזכות עדותכם, בזכות אישיותכם – נהיה בני אדם טובים יותר, אזרחים מסורים יותר למדינתנו, נהיה עובדי מוסד טובים ונאמנים יותר. תודה רבה לכם. נזכור, ולעולם לא נשכח".
