עד יום חמישי הקרוב, אמור פרקליט המדינה עמית איסמן לקבל החלטה בדבר קיום משפט חוזר לרומן זדורוב, שהורשע ברצח הילדה תאיר ראדה בבית הספר נופי גולן בקצרין בדצמבר 2006. ההחלטה צפויה להימסר לבית המשפט המחוזי בנצרת, שאמור לנהל את המשפט במקרה שאיסמן יחליט על כך. אפשרות אחרת היא שאיסמן יחליט שלא לקיים משפט חוזר - דבר שיוביל לזיכוי של זדורוב באופן "אילם" - ולשחרורו לביתו.
זדורוב, שעבד כרצף במסגרת עבודות שיפוצים בבית הספר, נעצר כמה ימים לאחר הרצח בחשד למעורבות במעשה. לאורך החקירה הוא הודה באוזניו של מדובב כי הוא רצח את הילדה, הודה גם בפני החוקרים, חזר בו מההודאה והודה פעם נוספת, וגם שחזר את המעשה.
במשפטו הראשון, קבע הרכב שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בנצרת, כי זדורוב הוא הרוצח, על סמך ההודאות והשחזור, וכן על סמך שורה של ראיות נסיבתיות. השופטים ציינו בהכרעת הדין כי זדורוב ידע שבעה פרטים "מוכמנים" (כאלה שרק הרוצח יכול לדעת אותם) ובהם לבושה ותסרוקתה של הילדה בעת הרצח, מיקום חלק מהפציעות ועוד.
השופטים שללו את הטענות כי הפרטים נמסרו לזדורוב על ידי החוקרים, וכן את הטענה כי אלה הנחו אותו במהלך השחזור. טענות אלה עלו ביתר שאת בתוכניות טלוויזיה שונות שהתפרסמו בשנים שלאחר המשפט. הוקמו גם קבוצות ברשתות החברתיות בהן הופצו תיאוריות קונספירציה והופעל לחץ לשחרורו של זדורוב.
(צילום: משה מזרחי)
לאחר המשפט נשמעו ערעורים והמשפט אף הוחזר לבית המשפט המחוזי בנצרת לשמיעת עדים מומחים נוספים, אולם השופטים חזרו והרשיעו את זדורוב. בית המשפט העליון, שדן לאחר מכן בערעור על ההרשעה, דחה את ערעורו של זדורוב ברוב של שני שופטים מול אחד, שטען שיש לזכותו מחמת הספק.
עקבת הנעל וההכרעה בעליון
ב-11 במאי קבע המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, כי יש לקיים משפט חוזר בעניינו של זדורוב. את ההחלטה קיבל בעקבות דיון בבקשת הסנגור הנוכחי של זדורוב, עו"ד ירום הלוי, שטען כי יש ראיות חדשות בתיק שיש מקום לבחון שוב.
בין השאר מדובר על טביעת עקב נעל, שבעליה לא ידוע, והוטבעה על מכסה האסלה בתא שבו נרצחה הילדה. על עקבה זו, טפטף דם מגופתה. במהלך המשפט טענה המדינה כי העקבה הוטבעה על ידי "מחלץ אלמוני". מומחים מטעם ההגנה טוענים כי לא ייתכן שהעקבה הוטבעה כחמש שעות לאחר הרצח (הזמן שבו אותרה גופת הילדה) ובכל זאת הדם טפטף עליה, שכן לא ייתכן טפטוף של דם בשלב זה.
"מאחר שמוסכם כי העקבה איננה שייכת למבקש, כאמור – הרי שבמצב דברים זה, אם תתקבל עמדת המומחים מטעם המבקש, קיים קושי להצביע על המבקש כמי שביצע את מעשה הרצח (ולכל הפחות, יש בכך כדי להטיל ספק ממשי בגרסה כי הוא ביצע את הרצח)", קבע סגן הנשיאה מלצר.
מלצר התייחס גם לכך שכתם מדמה של הילדה המנוחה התגלה בתא שירותים שבו, כך לפי השחזור שערך זדורוב, הוא כלל לא עבר. "אם יתברר כי נזילת הדם על העקבה נעשתה מיד בסמוך לרצח, הרי שנתון זה (של כתם הדם שנמצא בתא השלישי) עשוי לחזק את התזה לפיה הרוצח נמלט מן התא השני (בו בוצע הרצח), לאחר שזה נסגר מבפנים – אל התא השלישי והחוצה, ומסלול זה עומד בניגוד למסלול ההימלטות שהמבקש הדגים בשחזור שערך".
לקראת קבלת ההכרעה, הקים פרקליט המדינה צוות פרקליטים, נפגש עם סנגורו של זדורוב ואף ביקש הארכה מבית המשפט, לפני שיקבל החלטה.
התרחישים וההשלכות
בפני עו"ד עמית איסמן עומדים לפחות שלושה מרכיבים – מקצועיים וערכיים - שעליו לשקול לפני קבלת ההחלטה. הראשון הוא אם ניתן להפריך את טענות מומחי ההגנה בדבר טפטוף הדם על העקבה על מכסה האסלה. במידה שלא ניתן להפריך טענה זו, תיאוריית "האדם האחר" שלכאורה ניתן להאשים ברצח, מקבלת חיזוק, והספק בדבר אשמתו של זדורוב יגבר.
מרכיב נוסף הוא היכולת לנהל את המשפט החוזר, מנקודת ההתחלה. המשפט אמור לכלול לא רק את הראיות החדשות, אלא גם את הראיות ואת העדים מהמשפט המקורי, שנוהל לפני הרבה יותר מ-10 שנים. רוב אנשי המשטרה והפרקליטות שניהלו את החקירה ואת המשפט, כבר אינם במערכת. אם יגויסו להעיד, יצטרכו להיזכר בדקויות האירועים שהתרחשו לפני קרוב ל-15 שנה.
המרכיב השלישי הוא יוקרת המערכת. עריכת משפט חוזר – שעשוי גם להסתיים בזיכוי – היא הבעת אמון בממצאי החקירה והמשפט הקודמים. ויתור על קיום המשפט הוא הודאה כי לא ניתן למעשה לסמוך, ממרחק הזמן, על הממצאים שהוצגו במשפט שהתנהל בין 2007 ל-2010.
במידה שיוחלט על קיומו של משפט חוזר, הודיע כבר הרכב השופטים הבכיר בבית המשפט המחוזי בנצרת – אב בית הדין השופט אשר קולה והשופטים דני צרפתי ותמר נסים שי - כי הוא נערך למשפט שיימשך לפחות שנה, בתדירות של שתי ישיבות בשבוע.
אירוע דרמטי עשוי להתרחש, אם עו"ד איסמן וצוותו יחליטו שלא לנהל משפט חוזר. במקרה כזה, צפוי זדורוב להופיע בפני שופט שיורה על "זיכוי אילם" (זיכוי ללא משפט) ושחרורו של האסיר לאלתר. בתולדות מדינת ישראל ידוע עד היום רק על שני מקרים של זיכוי אילם, במקרה הידוע מכולם, של עמוס ברנס, והמקרה של כנופיית מע"צ. בשני המקרים, בניגוד למקרה הנוכחי, העילה לבקשת המשפט החוזר, הייתה הטענה שהודאות הנאשמים הושגו באמצעים אלימים.
במשטרה ובמועצה המקומית קצרין אמרו השבוע כי הם לא נערכים באופן מיוחד לאפשרות שזדורוב ישוחרר וישוב להתגורר בביתו שבקצרין.
