תיעוד: הפיצוץ שממנו נהרג תאמר אל-כילאני
החיסול של תאמר אל-כילאני הלילה (בין שבת לראשון) בשכם, אם אכן ישראל עומדת מאחוריו, מדגים את האופן השונה והמתוחכם שבו בחרה ישראל לטפל במוקדי הטרור והתסיסה בצפון השומרון. בישראל קיים חשש, שכבר מתממש כפי שראינו אתמול, שהתסיסה והפיגועים היוצאים מקבוצת "גוב האריות" בשכם ומסמטאות מחנה הפליטים של ג'נין ישמשו השראה ומקור לחיקוי בשאר אזורי יהודה ושומרון וירושלים. די ברור שההסלמה בטרור העממי (יידויי אבנים ובקבוקי תבערה) שהחלה לפני שמונה חודשים לא תדעך – ואף תגבר - כל עוד שני מוקדי תסיסה אלה פעילים. לכן ככל הנראה התקבלה בקבינט בתחילת השבוע שעבר החלטה לטפל בדחיפות בגוב האריות בשכם ובחמושים היוצאים לבצע פיגועי טרור ממחנה הפליטים בג'נין.
לקראת סוף השבוע שעבר החלו בשב"כ, בצה"ל ובמשטרה לתרגם את הנחיות ראש הממשלה יאיר לפיד ושר הביטחון בני גנץ לתכנון מבצעי על פי הניסיון שנצבר בגלי טרור קודמים, ובעיקר במהלך הסלמת הטיקטוק הנוכחית. אפשר להניח שסיכולו של אל-כילאני הוא כבר חלק מהטקטיקה המבצעית החדשה המופעלת בעקבות ההנחיות שאישר הקבינט. המטרה היא לדכא בנחישות את גל הטרור, אך לעשות זאת באופן שימנע התקוממות (אינתיפאדה) כללית בגדה המערבית.
כוחות הביטחון הונחו לפעול ביצירתיות אך תחת שלוש מגבלות. הראשונה: לצמצם ככל האפשר את מספר ההרוגים בקרב הפלסטינים שאינם מסכנים ישירות את לוחמי צה"ל ומג"ב הפועלים בלב ריכוזי אוכלוסייה. השנייה: לאפשר לרשות הפלסטינית ולמנגנוני הביטחון שלה להתחזק ולשקם את משילותם, שנחלשה מאוד בשנתיים האחרונות. השלישית: לא להיכנס למבצע רחב היקף בכל שטחי הגדה המערבית, כדי לא לחבר בין האוכלוסייה הלא מעורבת לבין הטרוריסטים, וכדי שהבחירות בישראל לא יתנהלו בעיצומו של עימות צבאי רב-נפגעים ומשולהב יצרים.
המאמץ לצמצום מספר הנפגעים ברור: כל פלסטיני שנהרג – בין אם היה חמוש או שנקלע לחילופי אש במקרה - מייצר מיתוס של שאהיד גיבור, שהרשתות החברתיות מלבות ונותנות לו תפוצה בקרב מאות אלפי צעירים זועמים. הלווייתו הופכת לאירוע המוני שיחד עם ההתלהמות ברשתות הופכות לדחף רב עוצמה המניע פיגועי חיקוי והשראה שמעניקים למבצעיהם הכרה ותהילה. ההסתה והתמריצים הכספיים שמציעים חמאס והג'יהאד האיסלאמי מעזה מלבים גם הם את האש.
הצורך לחזק את הרשות ואת המנגנונים שלה מתחזק מפני שבישראל מודאגים לא רק מגל הטרור שמייצרים "הסוררים" משכם ומג'נין, אלא מהסכנה שהמשך התהליך יגרום להיחלשות השלטון ברמאללה ובהמשך אף לקריסתו. במקרה כזה עלול חמאס להשתלט גם על יהודה ושומרון, צה"ל ייאלץ לחזור ולהיות הריבון היחיד בשטחים, ומדינת ישראל תצטרך לשאת במלוא הנטל הביטחוני, הכלכלי והאדמיניסטרטיבי הכרוך בשליטה ישירה על 2.6 מיליון פלסטינים.
היחלשות הרשות והמנגנונים שלה העמיקה לאחרונה על רקע מאבקי הירושה, שאמורים היו להתחיל רק אחרי הסתלקותו מהזירה של אבו מאזן, אבל מתנהלים כבר כעת. המנגנונים נחלשו גם בגלל ההוראה של אבו מאזן לפני כשנתיים להפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל. הוא אמנם חזר בו מאז, אבל החלל הריק שנותר בינתיים שאב אליו, בעיקר בשכם ובמחנה הפליטים ג'נין, גורמים חמושים שאינם מקבלים את מרות הרשות ומתעמתים עם כוחות הביטחון של ישראל.
סירוב פלסטיני מנומס
שב"כ, אגף המודיעין של צה"ל (אמ"ן) וכן מתאם הפעולות בשטחים, אלוף רסאן עליאן, מאמינים שלרשות הפלסטינית ולמנגנוני הביטחון שלה יש עדיין יכולת להפעיל את מרותם בשכם ולרסן את כנופיית גוב האריות. לכן נמנע צה"ל במכוון מהכנסת כוח ניכר לקסבה של שכם. הצבא יכול, במסגרת מבצע גדול וחד-פעמי, לנטרל לתקופה ארוכה או אפילו לחסל את הקבוצה שמונה כמה עשרות מחבלים (חלקם בפועל עבריינים זוטרים). אבל ישראל מעדיפה שהרשות תעשה זאת בשיטותיה שמשלבות שכנוע, פיתוי (צירוף למנגנונים ומשכורות) ולעיתים גם כוח פיזי ברוטאלי.
העדפה זו נובעת לא רק מהרצון להימנע מאבידות לכוחותינו אלא גם כדי לתת לרשות הזדמנות להחזיר לידיה את המשילות בשכם, בירת צפון השומרון. זו הסיבה שבימים אלה נמנע צה"ל מכניסה לעיר בכוחות גדולים ומסתפק בסגרים על העיר מבחוץ. את הפעולה בתוך העיר מבצעים מנגנוני הביטחון של הרשות. שיטה זו אכן הביאה לירידה במספר הפיגועים היוצאים משכם.
בחודש שעבר: עימותים בשכם אחרי מעצר מבוקש על מנגנוני הביטחון
אולם קבוצת "גוב האריות" עדיין מסוכנת, וכמה מאנשיה יותר מהשאר. אחד מהם היה תאמר אל-כילאני שנהרג הלילה. בין השאר הוא יזם את שיגור המפגע שנתפס ביפו בתחילת ספטמבר, וצבר ניסיון בהוצאת פיגועים נוספים. סביר להניח שישראל פנתה בעניין זה לרשות ודרשה לנטרל אותו בטענה שמדובר בפצצה מתקתקת. באותה מידה סביר להניח שהפנייה הישראלית נענתה בסירוב. אפשר גם להבין למה: הפלסטינים לא רצו להסתבך בתגובת נגד אלימה דוגמת ההפגנות וההתפרעויות שאירעו בשכם לפני כחודש, אחרי שהמנגנונים עצרו את מוסעב אשתיה, חבר בולט בגוב האריות.
אנשי הביטחון הפלסטינים הפיקו מן הסתם את הלקח וסירבו לבקשה הישראלית בעניין אל-כילאני. את מה שקרה אחר כך אני משאיר להגיונו ולדמיונו של הקורא, וממליץ לו להיעזר בווידאו שהפיצו גורמים פלסטינים אלמונים ברשתות החברתיות: הוא מתעד את הכנת החיסול ופיצוץ המטען שהרג את אל-כילאני. לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שלתיעוד הזה עשויה להיות השפעה מרתיעה שמשרתת את גורמי הביטחון הישראליים והפלסטיניים גם יחד.
אשר לג'נין - שם איבדו הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון שלה לחלוטין את המשילות, ולכן שם צה"ל ומג"ב ממשיכים לפעול על פי הדפוס הקודם תוך הימנעות ככל האפשר מהרג. מתברר שאפשר להוציא לחמושים את החשק לעימות גם באמצעים פחות דרסטיים מכדור בראש. פציעה ברגל מספיקה ברוב המוחלט של המקרים.
