כ-1,000 בני אדם השתתפו אמש (שבת) בעצרת קהילת ניר עוז ובארי בכרמי גת, וקראו להחזיר את כל החטופים משבי חמאס. בין הנואמות בעצרת הייתה מיה אוחנה מורנו, אלמנתו של סא"ל עמנואל מורנו שנפל בקרב במלחמת לבנון השנייה - והוא חלל צה"ל היחיד שתמונתו אסורה לפרסום גם כיום - ודודתו של רס"ל איתי מורנו שנפל ב-7 באוקטובר.
דבריה של מיה אוחנה מורנו בעצרת בכרמי גת
"קשה לעמוד כאן. זה לעמוד מול האמת הכואבת שטרם הצלחנו, שאנו עוד לא עומדים ביעד, שערך השבת כלל חוטפינו עוד לא הושג", אמרה מורנו. "435 ימים חלפו, וכל שנייה שלהם היא יום שלם של חיים שלמים שאי אפשר להכניס לשום משוואה של זמן. יש נושאים בחיים שבהם נדרש שלא יהיו צדדים לכאן או לכאן, אלא שתהיה הסכמה מלאה ומוחלטת. נושא החטופים הוא כזה. כל מי שלוקח אותו למקום פוליטי מחסיר ממנו. כל מי שלוקח אותו לעמדה אחת מחסיר ממנו".
לדבריה, "אנחנו עם שיודע מסעות קשים מנשוא ותמיד מצליח להם. גם הפעם נוכל לזה, אם נבחר לשים את ערך החיים בראש סדר העדיפויות. זו לא רק חובתנו, זו ההזדמנות שלנו – להשיב חיים לשיקומם ואת שאינם בין החיים לקבורה הראויה להם. החטופים צריכים לחזור, ועד שהם לא חוזרים אנחנו לא חוזרים לחיים ולזמן שלנו. אין כאן מקום לפוליטיקה או לעמדה, רק מטרה אחת - להחזיר אותם. כל שנייה שעוברת ללא פתרון היא בגידה בערך החיים שלנו".
"כאשר אני חיה חיים בעלי ערך אני לא יכולה לעזוב את ערך החיים כשהוא לא נוח לי, ואין כאן דיון של חיים מול חיים אחרים. יש כאן אזרחים שנחטפו מהמיטות שלהם, שנחטפו ממסיבה. יש כאן חיילים שאנחנו שלחנו להגן על הארץ הזו ונחטפו בעת מילוי תפקידם. אין כאן שאלה בכלל אם הם צריכים לחזור, הם צריכים נקודה. ואם לא מסכימים על הדרך כנראה שעדיין לא בחרנו לשים את הערך מעל הכול. אני יודעת שכשיש משימה שמוגדרת רק עם תוצאה אחת מוצאים את הדרך להגיע אליה. המשימה כאן היא להשיב אותם, וכשזו המטרה - אז נמצא את הדרך".
היא סיכמה: "אנחנו עם ישראל, עם שיודע מסעות קשים מנשוא ותמיד בסוף יכולנו להם. גם הפעם אנו במסע כואב וקשה ובלתי נתפס אבל אנו יכולים לזה אם נבחר. וכאן אני פונה אל הדרג המדיני שלנו - המציאות סביבנו משתנה מדקה לדקה. דברים שלא חלמנו שיקרו קורים מול עינינו. אם השבת החטופים לא תעמוד כל הזמן בראש סדר העדיפויות שלנו כיעד שחשיבות השגתו היא ראשונה במעלה, אנו חוטאים להזדמנויות המגיעות לפתחנו. אנו נמצאים אל מול אויב אכזר שערך החיים שלו שונה לגמרי מערך החיים שלנו. אבל רק אם נדבוק בערך החיים שלנו, נמצא את הדרך הנכונה להחזיר את כולם הביתה".
יעל אדר, אימו של תמיר אדר שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בידי חמאס, אמרה בעצרת: "435 ימים מאז שחיינו התהפכו בחסות המדינה. בני תמיר, הנכד הראשון לניר עוז, שילם בחייו כדי להגן על הקיבוץ בו נולד וחלם לבנות את ביתו. במשך שעתיים וחצי הוא וחבריו נלחמו מול מאות מחבלים, ובזכותם רבים שרדו. אך תמיר הופקר. כיצד מי שיצא ראשון להגן על משפחתו וקהילתו הפך לאחרון? אני מסרבת לקבור חפצים במקום הילד שגידלתי. תמיר היה עולם ומלואו - והוא ראוי להשבה ולמנוחה ראויה. אסור להפקיר את החיים והחללים. זו לא רק זכותנו, זו חובת המדינה".
נעם רודאיף, בתו של ליאור רודאיף שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה, אמרה: "7 באוקטובר הותיר אותי יתומה מאב, אבל גם יתומה מהנהגה ראויה. נותרנו מופקרים לנבחרי ציבור שמקריבים את חיי האזרחים שלהם עבור רווח פוליטי ואישי. אהובינו נלקחו כבני ערובה בידי ארגון טרור אכזרי, ואנחנו כולנו נלקחנו כבני ערובה בידי ממשלה אטומה שמוכנה להפקיר את אזרחיה. את הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור, את 7 באוקטובר אין אפשרות לתקן. אבל את אבא, טל והחטופים כולם – יש להחזיר הביתה. עכשיו! לא חלק, לא מעט, לא מחר - כולם, מייד!".
גדעון שפר, אלוף במיל' וראש מטה חיל האוויר לשעבר ששוחרר מהשבי המצרי לאחר מלחמת יום הכיפורים, אמר בעצרת: "אין שום דמיון בין שבי לבין מה שעובר על החטופים. אני הייתי בשבי - שלוש ארוחות ביום. השובים רצו אותי בחיים, לא רצו אותי מת, לא רצו אותי כגופה - אם אני מת אני שווה פחות. אצלנו בעם כולם שווים אותו דבר, אבל הממשלה הולכת עכשיו להסדר שלא כולם יחזרו. ובפעם הבאה שיהיה עוד הסדר זה רק כאשר נבין שאנחנו צריכים לוותר על עזה. ואני אומר לכם כוותיק, כיועץ לביטחון לאומי לשעבר - אפשר לוותר!".
פורסם לראשונה: 23:24, 14.12.24
