מחוץ לבית העם בקיבוץ מפלסים, שם מוקמה אחת מהקלפיות בבחירות לראשות מועצת שער הנגב, הציב מרטין סיאורנו מכונת אספרסו. זו מבחינתו שכנות טובה, אבל גם מסורת. כך היה גם לפני שש שנים, אז התמודד עם דודו בן ברון על נציגות הקיבוץ במועצה והפסיד, וזאת למרות פלאי הקפאין. את תשומת הלב שלו חילק סיאורנו כך – עין אחת צופה לעבר הבאים להצביע ("שלום יוסי!"), והשנייה מביטה על בנו שהפך את פסל כף הרגל הסמוך לקיר טיפוס וביצע עליו שורה של פעלולים אורבניים - רק בלי הקטע של האורבני. "זה מדאיג אותי", אמר לו מרטין, אך ילדים הם ילדים.
הבחירות בשער הנגב
(צילום: גדי קבלו)
זה לא הדבר היחיד שמדאיג את סיאורנו, שעבר עם משפחתו למפלסים לפני כעשור. זו הייתה, לדבריו, "החלטה מעולה אבל לא קלה". על צווארו מקועקע סמל בודהיסטי של שלווה אינסופית שהחליט לעשות השנה. זו אחת מדרכי ההתמודדות שלו עם השבת הארורה שבמהלכה ירו על הבית שלו. הוא יצטרך לגייס את כל השלווה והקפסולות שברשותו כדי לשרוד את היום הזה. הקלפיות נפתחו ב-07:00 בבוקר ונסגרו רק ב-22:00.
עם כל הכבוד להתמודדות של סיאורנו ובן ברון, שישב לא הרחק משם מתחת לגזיבו וסרק רשימה עם שמותיהם של כל 560 בעלי זכות ההצבעה שבקיבוץ, הסיפור המרכזי הוא המאבק המשולש על ראשות המועצה בין יוסי קרן (ממלא המקום של אופיר ליבשטיין, שהוא ובנו נרצחו ב-7.10), אורי אפשטיין (גיסו של ליבשטיין) וחברת הכנסת לשעבר נירה שפק.
קרן הוא תושב ברור חיל, אחד מהקיבוצים העורפיים של המועצה, ואילו אפשטיין ושפק הם מכפר עזה, אחד משני קיבוצים (לצד נחל עוז) שמרבית תושביהם עדיין לא שבו לבתיהם. חלקם עדיין בשפיים ומשמר העמק, לשם פונו על-ידי המדינה. אחרים הבינו את הרמז ושכרו לעצמם בית חלופי, ועם השאלה האם לחזור יתעמתו בהמשך. יש שהחליפו בית זמני בשרון באחר בקיבוץ רוחמה, שם נבנתה שכונת קרווילות המשמשת כביתה הזמני של חלק מקהילת כפר עזה.
"אנחנו צריכים מנהיג", אמר בן ברון, כעשרה מטרים מכרזה של קרן. לאורך הקמפיין נמנעו המועמדים מלפרוש שלטי בחירות בצמתים ובשבילי הקיבוצים, חלילה שלא להתחרות או להזנות את אלו הקוראים להשבת החטופים. ביום הבחירות עצמו, ולפחות בקרבת הקלפיות, המשמעת התרופפה מעט. "אין ראש לבחירות האלה, אבל חייבים", אמר בן ברון, הנחשב למקורבו של אפשטיין. "אנחנו משתדלים שהבחירות לא ייצרו פילוג, אחרי הכל כשהן יסתיימו נמשיך לחלוק קהילה ולהיות שכנים ולכן צריך לעשות את זה נכון ונקי ולהימנע מהתנגחויות אישיות".
על אף שהבחירות לראשות מועצה המונה קצת פחות מעשרת אלפים תושבים לא יכולות לייצר כמויות רפש דומות לאלו המוכרות מהבחירות הארציות, היכן שיש אנשים ישנם יצרים - והיכן שישנם יצרים יש גם אינטריגות. בשבועיים האחרונים, כך מספרים, גובה הלהבות עלה. "אני לא חושב שהבחירות בשער הנגב הגיעו לרמה גבוהה של זוהמה", העיד סיאורנו, "זה מחיר לא קטן להיות ראש המועצה בזמנים הללו, ולשלושתם יש תוכניות אופרטיביות ואמיצות. שלושתם עשו בשנה החולפת עבודה למען הקהילה שלהם".
האגדה של שער הנגב
גם אם הסוגיות הביטחוניות אינן בתחום אחריותה של המועצה, יש עדיין הרבה במה לטפל – משיקום ועד גיוס תקציבים. ראשות המועצה בתקופה הזאת היא אולי עבודה כפוית טובה, שעיקרה התמודדות עם תסכול וכאב של חבל ארץ מדמם, אבל גם שעתו הגדולה ביותר של האזור. אם אי-פעם היה חשוב לעמוד בראשות המועצה, שעד ל-2018 יושב הראש שלה מונה באופן חיצוני, זה עכשיו.
מרחק כחמש דקות נסיעה ממפלסים, בכניסה למושב יכיני, פגרי מכוניות במצב ריקבון משתנה פזורים לאורך הכביש הראשי. לחלקן גלגלים מפונצ'רים, לאחרות – חלונות מנופצים. יכיני הוקמה בשנת 1952 על-ידי עולים מתימן שהגיעו רובם ככולם מאזור חג'ב. זו הסיבה לכך שלמעלה מ-70 שנה אחרי, אם תיזרק אבן בתחומי המושב היא תפגע לא בחג'בי אחד, אלא בשניים. בעוד מפלסים מחולקת באופן גס בין שפק לאפשטיין, יכיני מסונפת באופן כמעט בלעדי לקרן. כרטיס הביקור הטוב ביותר שלו הוא היותו סגנו של ליבשטיין, שהוא כמעט מודל להערצה במועצה. "אגדה", יכנה אותו בהמשך עופר ליברמן מניר עם.
זה כך לא רק בגלל סופו הטרגי של ליבשטיין, שנרצח על סף ביתו והפך לחלל הראשון ששמו פורסם ב-7.10, אלא בעיקר בגלל מה שקדם לסוף. "עד שאופיר הגיע לא ראו את יכיני, נתנו את המינימום האפשרי כי יש עשרה קיבוצים ומושב אחד במועצה", אומר ציון חג'בי, מנאמניו של קרן במושב. מה עשה ליבשטיין עבור יכיני? בין היתר, הבטיח תאורה וקיים. כן, עד לבחירתו של ליבשטיין ב-2018, גוף התאורה היחיד של המושב היה השמש.
קיבוץ רוחמה הוא המרוחק ביותר מרצועת עזה. בשנה החולפת היו פה משמעותית פחות אזעקות מאשר בבאר יעקב, למשל, אבל גם אם תושבי רוחמה לא חוו את השבת הארורה בעצימות דומה לשכניהם בקיבוצים צמודי הגדור, הם עדיין חלק מאותה רקמה חשופה שהבחירות הן חלק מתהליך ההחלמה שלה. בעצם הבחירה למועצה יש כדי לאשר לכל תושב מחדש את בחירתו להישאר במקום. הוא בוחר את האדם שישפיע יותר מכל אחד על עתידו בשנים הקרובות, לפחות ברמת האחריות המוניציפאלית. הוא אולי פונה מביתו בהחלטת ממשלה, והוא אולי שב אליו מתוקף אחרת – אבל עתה, בקלפי, הוא מעצב על דעתו ומבחירתו החופשית את חייו החדשים.
אחד המצביעים בקלפי בחדר האוכל ברוחמה הוא בכלל לא תושב המקום. אריה צוק, 67, הוא מהבודדים שחזרו לגור בכפר עזה, שבתחומיה לא הוצב קלפי ולכן הוא נדרש להצביע בזו הנגישה ברוחמה, המרוחקת כ-20 דקות נסיעה לכיוון מזרח. הוא הגיע לעוטף מצור יגאל לפני קצת יותר משמונה שנים, עת יצא לפנסיה. הוא ידע כל חייו שכך יהיה. מה שהוא לא ידע הוא ששלושת ילדיו יבואו בעקבותיו. זה עבורו "מעשה התיישבותי" להיות ממש כאן. הוא חזר לכפר עזה משתי סיבות. הראשונה היא כללית – לא נעים, לדבריו, להיות פליט בארצך. השנייה פרטנית בהרבה: "אנשים לא מבינים מה זה לחיות חודשים ארוכים בבית מלון. אתה רוצה לשבת על הספה ביחד עם אשתך, לאכול, לשתות קפה ביחד".
לצוק התאפשר לחזור בין היתר משום שביתו ניזוק באופן קל בלבד בשבת ההיא. רחוב אחד מאחוריו, למשל, הרוס לגמרי. "כשאני יוצא מהבית, חוץ מכתובת הגרפיטי 'מזוכה' על הקירות, אתה לא רואה כלום", הוא אומר, "אין בתים שרופים. כשאני יושב עם כוס קפה במרפסת אני יכול לשחק בנדמה לי".
"עימות מאוד ברור"
בקיבוץ דורות הסמוך לרוחמה אנשים מחכים בתור מחוץ לקלפי, מבטאים בעצם המתנתם את החשיבות שהם מייחסים לדבר. "ההצבעה מסמלת את תחושת האחריות", מאשרת אסתר אראלי בת ה-84, ומוסיפה בהומור ש"חשוב לדעת מה הלך הרוח של הציבור, ואם הלך הרוח של הציבור יהיה כמו הלך הרוח שלי בכלל יהיה טוב".
כמו כל תושבי הקיבוץ, גם רן רונן בן ה-78 פונה לרמת רחל בירושלים. הוא חזר כעבור שלושה ימים, הפוגה קצרצרה בהשוואה לגלות שנגזרה על תושבי כפר עזה ונחל עוז ומדגימה את הנס הגדול של המקום. "בשנה החולפת הפכתי אדיש לגבי התפקוד של המועצה", הוא אומר, "אני מצפה מאורי, אם ייבחר, שיזיז את עניין השיקום שקצת נתקע לדעתי בגלל הממשלה ולא בגלל האנשים. צריך כסף, התייחסות, תקציבים".
ליברמן, 64, הגיע לניר עם מחיפה בשנת 1978 ומאז הוא כאן. הוא גידל ארבע בנות, אחת מהן הייתה הרבש"צית של הקיבוץ ב-7.10. לניר עם הוא חזר כבר כעבור חודש של פינוי מאונס. "אני ממילא לא ישן בלילה, אז שכבר לא אשן כאן", הסביר. הוא לא יכול להגדיר את מה שקורה בין שלושת המתמודדים כ"מלחמה" מסיבות ברורות, אבל מסכים להודות שיש ביניהם "עימות מאוד ברור. יש הטוענים שאורי רץ על הטייטל של משפחה שכולה (בנו נטע ואימו בלהה נרצחו; נ.צ) ויוסי רץ על הטייטל של זה שהיה מתחת לאלונקה ב-7 באוקטובר. יכול להיות שזה שיוסי מגיע בסופו של דבר מקיבוץ עורפי ישפיע על הבחירה.
"זו אולי מועצה אחת, אבל הפסיכולוגיה משתנה בין קיבוץ לקיבוץ. האתגר הכי גדול של מי שייבחר לתפקיד הוא ביטחון, אבל זה לא בידיו. לכן אני חושב שהעיקר הוא לפתח את האזור ולהחזיר את הקיבוצים שיותר נפגעו, שבמקרה שלנו זה כפר עזה ונחל עוז, כמה שיותר מהר ולפתח את האזור הזה כך שהוא ימשיך לצמוח".
פורסם לראשונה: 20:45, 19.11.24
