בפברואר 2004, במופע המחצית של משחק הסופרבול, חגיגת הפוטבול השמרנית של ארה"ב, נחשפה פטמתה של ג'נט ג'קסון. זה קרה בסוף הנאמבר, כשהזמר הצעיר ג'סטין טימברלייק משך בחולצתה של כוכבת העל, ושד מעוטר בפירסינג בצורת שמש כסופה התגלה לעיני 150 מיליון צופים.
לרשת CBS לקח כמה שניות כדי לחתוך לצילום רחב של הבמה, ואז לצילום אווירי של האצטדיון ביוסטון, טקסס. התקרית, שזכתה לכינוי "ניפלגייט", הפכה מיד לשערורייה בינלאומית. ממשל ג'ורג' וו בוש זעם. ג'קסון הפכה לשיחת היום בכל השפות, למושא שיימינג ולאישה שקברה את הקריירה במו פטמתה, ומאז שידורים חיים משודרים לציבור בהשהיה של כמה שניות, כדי לערוך אירועים בלתי צפויים, אם יקרו, החוצה.
אך דבר גדול בהרבה התרחש כתוצאה מ"ניפלגייט": כשנה לאחר אותו מופע מחצית, ישבו בעמק הסיליקון צ'אד הארלי בן ה-29, סטיבן צ'ן בן ה-28 וג'אווד כרים בן ה-25, וקוננו על כך שאין למצוא את התקרית ברשת. אז, בפברואר 2004, לא היו סרטונים ויראליים; הקהל היה תלוי לחלוטין בגופי השידור, ומי שלא צפה בשידור בזמן אמת או לא טרח להקליט - פספס. בעקבות התסכול מכך שאין בית לרגעים שעוברים צנזורה בתקשורת הממוסדת - הקימו השלושה את יוטיוב.
כמעט שני עשורים אחר כך, אפריל 2023. המופע המרכזי של משחק הסופרבול הישראלי, הלא הוא טקס הדלקת המשואות. שרת התחבורה מירי רגב, הממונה על אירועי יום העצמאות, מקיימת דיון מיוחד עם מפכ"ל המשטרה וגורמים נוספים במערכת הביטחון בנושא האירוע, שתופס את כלת השמחה בת ה-75 במשבר עמוק. המטרה: למנוע כל אפשרות למחאה או פרובוקציה בשידור חי. בין הצעדים הנשקלים: מעבר מיידי של השידור החי לתמונות מהחזרות הגנרליות אם הסדר יופר, אם משהו יזכיר לצופים בקהל ובבית שהטקס הזה שונה מקודמיו.
"הזכות להפגין היא לא הזכות לאנרכיה", אמרה השרה בדיון, והוסיפה: "לא יהיו זמבורות, לא משרוקיות, לא דגלים". אכן, כנראה שבאי האירוע לא יוכלו להכניס את דגל ישראל לאירוע שחוגג את ישראל, היות והוא מסמל עכשיו את מחאת המתנגדים להפיכה המשטרית. חנוך לוין לא היה יכול לכתוב את זה טוב יותר. אך בניגוד לפרשת "ניפלגייט", כאן כבר לא מנסים לטשטש פטמה סוררת, אלא ציבור שלא סר למרות השלטון; לא מבקשים לגונן על רגשות האזרחים מפני עירום בתוכנית לכל המשפחה, אלא דורשים לגונן על רגשות השלטון מפני מחאה שטוענת שהוא עירום. שלטון שתופס את ההתנהלות הזו כחלק לגיטימי מהמנדט שלו, כפי שהוא תופס את חיסול הרשות השופטת כחלק מהמנדט שלו.
רתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פייןיותר מכך: ההנחה שצנזור מחאה, אם תהיה כזו, ימנע מהציבור לדעת את שהתרחש - מעידה על חוסר הבנה של המציאות הפוליטית, החברתית והטכנולוגית. הרי כל עוד לא יחרימו סמארטפונים מהקהל (ולכו תדעו מה יוליד יום) לא באמת יכולה להיות לשרה, לממשלה או לתקשורת שליטה בלעדית על תיעוד והפצת האירוע.
בעולם פוסט-יוטיוב ורשתות חברתיות, מינוס מדינות כמו צפון קוריאה, איראן וסוריה למשל, האפשרות להציג את הסיפור האמיתי - גם אם הוא מגיע בזוויות ואיכויות שונות - נמצאת בכף ידו של האזרח הקטן. שרת התחבורה עלולה לגלות שצנזורה לא רק תהפוך כל דגלון סורר בקהל למופע ויראלי, אלא לרוח גבית למחאה שהיא כל כך רוצה לכבות.
- רתם איזק היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
