"אני האזרח האחרון שנשאר במשגב עם", מספר שחר שריבר (54), יליד הקיבוץ. "בתור הלום קרב אני מרגיש שדווקא הנוכחות שלי פה עכשיו היא ההחלטה הכי נורמלית. לא גדלתי במציאות שבה עוזבים את הבית כשיורים עליך - אין לי מקום אחר ללכת אליו. למרות שאין יום שעובר בלי תקרית ביטחונית חריגה, זה ברור לי שאני נשאר".
רק אתמול האריכה הממשלה בחודשיים את מועד פינוי תושבי הצפון, ובהם גם משגב עם שבאצבע הגליל. גם שריבר הודה שלעיתים הוא חש מאוים: "בהפגנות האחרונות שהיו על הגדר - שממוקמת עשרה מטרים משער קיבוץ - הלבנונים טיפסו עליה וממש שמעתי את הצעקות שלהם. אי אפשר שלא להרגיש מאוים, בטח אחרי אירוע האוהל בהר דוב - הבנתי שאין לנו שום כוח הרתעה מולם".
אבל כעת שחר מוקף בכוחות צה"ל, והוא חש דווקא תחושת ביטחון. למרות זאת הוא מבהיר כי אם האיום הביטחוני לא יוסר באופן מוחלט, הוא לא יישאר במשגב עם. "אם צה"ל עוזב את המקום לפני שיש פה ביטחון אמיתי - אני עוזב את הקיבוץ. לא ימכרו לנו יותר סיפורים שאנחנו בטוחים בזכות החומה, או שחיזבאללה מורתע מאיתנו. זה ברור לי שמה שחמאס עשה ב-7 באוקטובר בעוטף עזה, חיזבאללה יכול לעשות לנו כאן", הסביר.
שריבר כאמור נולד וגדל במשגב עם שבאצבע הגליל, עד שבגיל 31 החליט לעזוב, אך הוא חזר לקיבוץ לפני ארבע שנים. במקצועו הוא צייר, ולדבריו הוא מצייר בעיקר סיטואציות מהחיים: "אני מצייר כמו ילד, הציורים כולם צבעוניים ומשדרים נאיביות, אבל אם מתעמקים מבינים שהסיפורים מאחורי הציורים הם מאוד קשים. זה הסגנון שלי - אפשר לראות בהם צד קליל ואופטימי, ומי שרוצה להבין אותם באמת מבין את הקושי שאני מתאר".
לשחר ארבעה ילדים - אלדד (30), לוחם מילואים באגוז; יובל (28), עובדת סוציאלית; רוני (24), עובדת בבית מלון, ועומר (20), המשרת בבקו"ם. "אלדד לוחם עכשיו ברצועה, הצלחתי לפגוש אותו בסוף השבוע האחרון כשיצא קצת הביתה. אני יכול להגיד שאני מורגל למצב עוד מהשירות הסדיר שלו, הוא היה מכוח הלוחמים של גולני בשג'אעיה בצוק איתן. נהרגו לו חברים טובים בידיים, הכוח שלו ספג המון אבידות", שיתף.
שחר סיפר שמהיום שנולד, החיים בקיבוץ תמיד היו תחת איום ביטחוני. מהפגזות בלתי פוסקות - גם אם הגדיר אותן לאורך תקופה מסוימת "טפטופים" - הילדות שלו זכורה כחיים באזור מלחמה. "בתור ילד אני זוכר היטב את חדירת המחבלים לקיבוץ, שרצחו תינוקת ואת מזכיר הקיבוץ - שהיה האדם הכי דומיננטי וחזק ברמה הפיזית שהכרתי. הבנתי שאם אותו הם הצליחו להכניע - המצב שלנו קשה. זה היה זעזוע אמיתי. האירועים לא הפסיקו להצטבר - פגיעה בתושבים, בבעלי חיים, ברכוש. חיים תחת תופת", נזכר שריבר.
בתקופת מלחמת לבנון הראשונה שיתף שריבר שהקיבוץ פונה אחרי חודש וחצי שבו שהה ברצף במקלטים, אבל לאחר שבוע הם הורשו לשוב לבתיהם. הוא הדגיש כי הבחירה אם להתפנות או להישאר לאורך הלחימה בגבול הצפוני הייתה בידי התושבים. "היינו תחת הפגזות בלתי פוסקות. זה היה מצב לא נורמלי, אבל לכל אחד הייתה האפשרות להחליט איך לנהל את החיים שלו באופן עצמאי", סיפר.
במלחמת לבנון השנייה שריבר כבר לא התגורר בקיבוץ, אבל הוא הקפיד הגיע לבקר את אימו. "האדמה רעדה , ההר בער, הכול היה שרוף. גם אז אף אחד לא קבע לנו מדיניות או החליט איפה נחיה", הסביר. אבל הפעם, במלחמת חרבות ברזל, לא הותירו לו ברירה והוא נדרש להתפנות מביתו ב-16 באוקטובר.
"במשך שבועיים חייתי במלון, עד שהרגשתי שאני כבר לא יכול להתמודד עם המחיה שם. תחושה קשה שעקרו אותי מהבית שלי. הרגשתי שאני כלוא בחדר מלון קטן", שיתף. כשנודע לו שהצו לא מחייב הוא החליט מיד לשוב לביתו, למרות הבקשות של כל הסובבים אותו להישאר מחוץ לקיבוץ. "הכיתת כוננות פה והקרובים שלי ניסו למנוע ממני לחזור הביתה, אבל אני הבנתי שאין לי ברירה אחרת", אמר.
מהרגע ששב לביתו חזר שריבר לצייר, אבל את מרב זמנו ומרצו הוא מקדיש לאירוח חיילים שמשרתים בגזרה - מאיסוף תרומות ללוחמים שמגיעות לקריית שמונה, עד לבישול ארוחות, טיפול בכביסות ומקלחת חמה - שחר דואג לכל מה שהחיילים מעלים על דעתם. הוא סיפר שמאות חיילים כבר עברו אצלו והתחדשו בהלבשה תחתונה שאסף מתרומות, או שישבו לארוחה חמה שהכין להם.
"הבית שלי פתוח עבור כל חייל שמבקש להגיע. בחנוכה הכנתי לכולם סופגניות, וגם דאגתי להגיע לשטח לחלק ללוחמים שלא הצליחו להגיע אליי – שירגישו קצת אווירה של חג. הצלחתי אפילו להשיג תרומה של גיטרה לכוח לוחמים שביקש לנגן בזמן הפנוי שיש לו, או עוגת יום הולדת ובלונים שאני מביא ללוחמים שחוגגים יום הולדת בשטח", סיפר.
העשייה של שריבר עבור הלוחמים הגיעה לאנשים שהחליטו להתגייס ולעזור לו להמשיך בפעילות שלו. הם העבירו לו מימון להמשך הפעילות, שבאמצעותו רכש ציוד ואספקה ששירתו את הלוחמים. כעת הוא פונה לאנשים ומבקש מהם להעביר לו ציוד כמו הלבשה תחתונה או מזון יבש. "יש פה לוחמים שמשרתים באותה פלוגה שאני שירתי, זה מדהים. אני בר מזל שאני יכול ככה לשמח אותם", אמר.
כדי להעביר תרומות לחיילים ניתן ליצור קשר עם שחר שריבר לצורך תיאום, בנייד 0546649697.
