השבוע נפגשו לראשונה בני משפחת מרום עם הלוחמים שסייעו לפנות אותם כשהבית שלהם בוער. הבית של משפחת מרום, תושבי קיבוץ רעים, נהרס עד היסוד במתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר. בערב שמחת תורה המשפחה הגיעה לרביב ומיכל, שאירחו את כולם. באותו בוקר היו בבית רביב ואשתו, בתם ליקה בת ה-28 שמרותקת בבית לאחר שעברה תאונת דרכים, שתי המטפלות שלה ובת נוספת ובן הזוג, נכה על כיסא גלגלים, והנכד בן ה-3.
ביתה של משפחת מרום שנשרף על ידי מחבלי חמאס בטבח הרצחני ב-7 באוקטובר
(באדיבות המשפחה)
4 צפייה בגלריה
בני משפחת מרום עם הלוחמים שחילצו אותם. "אתם הגיבורים האמיתיים"
(צילום: דוברות המשטרה )
"שמענו את הצבע האדום ואז את הבום. יצאנו החוצה עם פיג'מות, מסתכלים, אני, השכנה שלי ואשתי", משחזר רביב. "אני מבין שזה משהו אחר. התחלתי לשמוע מרגמות ופצמ"רים. מבינים שמורידים על משהו קרוב. כנראה מוצבים, עין השלושה, ניר עוז. ופתאום שמענו רעש של קפצונים. שאלתי את עצמי, 'זה נשק חדש של צה"ל?'. נכנסנו לממ"ד וקיבלנו הודעות בשעה 6:40 שיש חדירות ליישובים. להסתגר בבתים ולנעול את הדלתות ולסגור את חלון הברזל.
"לפני שסגרתי את חלון הברזל, שמעתי ירי בצרורות, וראיתי כל מיני מכוניות שנוסעות על כביש 241, סוואנה צבאית עם דלתות פתוחות, רכב הפוך, קרקל של המשטרה שניגח טנדרים, וככה עוברים המון רכבים. אמרתי לאשתי שבטח בכיסופים בורחים. לא הבנו את הסיטואציה".
בינתיים, המחבלים של החמאס חדרו לקיבוץ. "בחורה מהקיבוץ כותבת שהרגו את בעלה והילדים שלה לבד. ומתחילות להגיע עוד ועוד הודעות. אנחנו רואים הודעה מהשכנים ממול: נכנסים אלינו הביתה. אחר כך שמענו שגם נכנסו אלינו, מהדלת האחורית דרך הגינה. הם הסתובבו בבית, ניסו לפתוח את הדלת של הממ"ד. שמרנו על שקט. ואז שמענו שהם מטפסים לגג. בימים טובים רואים מהגג אפילו את עזה. לא שמעתי דיבורים.
"שמענו אותם הולכים סביב הממ"ד על החצץ. בדיעבד הבנו שהם שרפו לנו את הבית, פשוט הציתו את הגג. הגג התחיל לבעור. כל הבית התחיל לבעור. ואנחנו שומעים נפילות, את הגג קורס פנימה. ואנחנו אומרים בינינו הממ"ד יגן עלינו, לא לפתוח את הדלת. החזקנו את הדלת שעתיים ואז היא התחילה להתחמם ועשן התחיל לחנוק אותנו. בהתחלה היה עשן כחול, הצבע של הדלת שהתקלף, ואז עשן שחור, כי יש לנו תקרת עץ. המטפלת אומרת אולי עדיף למות מכדור מאשר להיחנק פה. שמתי לילדה הנכה חמצן, כבר לא היה חשמל ומחולל החמצן לא עבד".
הקבוצה הקטנה החליטה שהם לא ישרדו בממ"ד. "אשתי כתבה הודעות 'בואו להציל אותנו, הבית נשרף, אנחנו נשרפים'. החלטנו לצאת מהחלון. הבת שלי עם הילד בן ה-3, המטפלת, בן הזוג הנכה, אנחנו נותנים לו את כיסא הגלגלים מהחלון. המטפלת הבחינה בחבר'ה מיחידת מג"ן ומישהו מכיתת הכוננות. היא קפאה והתחילה לבכות. הם אמרו 'בואי, בואי, אנחנו צבא'. היא ביקשה מהם להגיע אלינו ואמרה 'לכו תצילו את המשפחה'. אני ואשתי היינו בממ"ד, והבחור מכיתת הכוננות הגיע עם הלוחמים".
ביחד הם חילצו את בתם, שנמצאת במצב צמח מאז התאונה. במהלך החילוץ, הגיעו מחבלים קרוב לגדר. "ראיתי את הראש של אחד הלוחמים מציץ מהחלון. שלושה לוחמים נוספים חיפו עלינו כשהיתר עוזרים לנו להוציא את ליקי, הבת. מעבר לגדר הגיעו שני טנדרים עם מחבלים, שלא הצליחו להיכנס בגלל תלולית לאורך הגדר. שניים מהלוחמים תפסו אותה והלכנו לשכנים. נפרדנו מהלוחמים ונכנסנו לממ"ד של השכנים".
4 צפייה בגלריה
ביתה השרוף של משפחת מרום. "אין לנו אופציה להיות שם בשנתיים שלוש הקרובות"
(באדיבות המשפחה )
א"פ, לוחם ביחידה, שחזר את אירועי אותה שבת: "עם פרוץ הלחימה הצוות שלנו הוקפץ לקיבוץ רעים שם קיבלנו דיווח שנכנסו מחבלים לקיבוץ. בכניסה לקיבוץ הבחנו ברכבי המחבלים עם ציוד לחימה, מטענים וטילי כתף. הבחנו בבתים בוערים והתקרבנו אליהם לבדוק אם יש שם אנשים ולחלצם. תוך כדי התקדמות וסריקות אנחנו שומעים הליכה בשיחים משם יצא אדם שאמר לנו 'יס"מ' וביקש שנתקרב אליו.
"זיהינו על מצחו סרט ירוק ומיד פתחנו לעברו במכת אש. המחבלים החזירו אש לכיווננו כולל ירי RPG שעבר מעלינו. באחד הבתים שעלה באש זיהינו אנשים במצוקה שצעקו לעברנו שנחלץ אותם. הבנו שיש שם גם אישה נכה. הגענו לבית והצלחנו לחלץ את בני המשפחה מהמקום ללא פגע לבית אחר, ואז המשכנו בסריקות לכיוון הכניסה הראשית, שם נפתחה עלינו אש מכ-15 מחבלים. במהלך הקרב נפצעתי מכדור שחדר לרגל, ותוך כדי הכוח ואני משיבים באש לעבר המחבלים ומנטרלים אותם. המפגש הזה הוא סוג של סגירת מעגל עבורי במהלך הלחימה איבדנו חברים לקרב ואני מאושר לראות אתכם בחיים".
הם נותרו בממ"ד עד יום למחרת, אז קיבלו הנחיה להתפנות ברכבים הפרטיים. את רכב הנכים של הבת המחבלים שרפו. לבני משפחת מרום לא נותר דבר. כיום הם נמצאים בקיבוץ רביבים, וליקטו מחברים ותורמים ציוד חדש בשביל הבת הנכה. שם גם פגשו את הלוחמים שעזרו לפנות אותם לאחר שהבית שלהם נשרף. "בסוף מי שפעלו כמו שצריך והגיעו לכל מקום וראשונים היו השוטרים", אמר רביב. "אתם הגיבורים האמיתיים", אמרו להם לוחמי היחידה. "כשהמשכנו בסריקות לא ידענו עוד מה קורה, לעוד דיווחים. לא ידענו מה קורה איתכם לאחר מכן, ואנחנו שמחים לפגוש אתכם כעת".
האם הם היו מוכנים לחזור לביתם בקיבוץ? "זה לא הזמן לשאול", משיב רביב. "אין בידינו הכלים לקבל החלטה נבונה. בטח לא במצב הזה. ועד שלא יוסר האיום אין על מה לדבר. ולאן נחזור? אין לנו בית. הוא נשרף. לבנות אותו? סיפור. אין לנו אופציה להיות שם בשנתיים-שלוש הקרובות. הבית שלנו מונגש לנכים. כל הקהילה נמצאת באילת, ואנחנו ברביבים".
משפחת מרום עדיין זקוקה לציוד ורכב מותאם לנכים. לתרומות - לחצו כאן
