"לא האמנו, לא חשבנו שהם יגיעו לאזור הזה, הרגשנו בטוחים". שמעון (68) ורינה (66) דניב מחולון היו יחד 42 שנה. מחבל פלסטיני ששהה בארץ בניגוד לחוק רצח את רינה בדקירות, ופצע את שמעון באורח קשה. אחרי שהצליח לאזור כוחות ולהשתתף בהלוויית אשתו כמה שעות אחרי פיגוע הדקירה, החל הבוקר (שני) האלמן לשבת עליה שבעה במחלקה הכירורגית בבית החולים וולפסון בעיר. "היא הייתה דואגת לכולם, דאגה שהכול יהיה טיפ-טופ כמו שצריך", סיפר שמעון. בפיגוע נרצח גם אברהם סומיכי (80) מחולון. המחבל עמאר עודה (35) מהיישוב סלפית בשומרון חוסל בירי של קצין משטרה.
דבריו של שמעון דניב בבית החולים
(צילום: מאיר תורג'מן )
במהלך מסע הדקירות פצע המחבל עוד צעיר שנפצע באורח בינוני. שמעון סיפר כי הוא ורינה נהגו לעשות הליכות בזירה שבה אירע הפיגוע. "זה היה עניין של כמה שניות", שחזר שמעון. "הוא בא מאחורה והתנפל עלינו. בקושי הספקתי להתאפס, אני הורתעתי ואחר כך ראיתי את אשתי מלאת דם. ברגע הראשון אתה לא מבין מה זה היה, רק אחרי כמה דקות כשמד"א והמשטרה הגיעו, הבנתי שזה משהו יותר גדול".
הוא סיפר עוד: "את ההליכה שם אנחנו עושים פעמיים ביום. בקצה החורשה ישבו כמה אנשים, חשבנו שזה אולי מנקים. המשכנו הלאה, המחבל התנפל עלינו ואני נזרקתי לצד שמאל של הכביש. הייתי בהכרה, ואשתי שכבה בצד ימין. צעקתי "עזרה, עזרה", היו שם כמה אנשים בודדים שחלקם ברחו, והם ואחרים הזעיקו את המשטרה ואת מד"א".
על הרגעים האחרונים של אשתו, אמר שמעון: "ראיתי אותה מדממת כולה בפנים, צעקתי לה 'רינה, רינה'. היא בדרך תקשורתית ומדברת. היא ניסתה קצת להרים את עצמה, אבל לא יכלה לדבר. לא ידעתי שזה הסוף, הייתי אופטימי ואמרתי שאולי ינסו להציל אותה כמו שמטפלים בי עכשיו. לצערי היא נפטרה".
הנרצחת הייתה חתומה על כרטיס אדי, ובעקבות כך החליטה משפחתה לתרום את קרניות עיניה. "היא הייתה בת זוג מדהימה", סיפר שמעון. "דאגה לכל פרט בחיים, דאגה לכל דבר, שלא יחסר דבר. היה לה זיכרון פנומנלי של תאריכי ימי הולדת, אז היא תמיד התקשרה לכולם. היה חשוב לה לשמור על קשר גם הדודות והדודים. היא כל הזמן הייתה נותנת מעצמה את המקסימום, כולם אהבו אותה מאוד מאוד".
למרות מצבו הקשה, שמעון החליט כאמור ללוות את רינה בדרכה האחרונה והגיע לבית העלמין בחולון על כיסא גלגלים. "התלבטתי אם ללכת להלוויה כי יש צנתר שאני צריך לסחוב אותו איתי. התייעצתי עם הרופאים כאן ועם החברים, ובסוף שוכנעתי שהצוות של בית החולים כאן הוא מסודר. הם נתנו לי ביטחון שאני יכול ללכת להלוויה, לקחו אותי באמבולנס וכיסא גלגלים".
בדברי ההספד על אשתו אמר שמעון: "באנו להיפרד מאישה יקרה ואהובה, דמות מאוד כריזמטית. רינה הייתה הבוסית של משפחת דניב. הייתה סבתא שידעה להעניק אהבה לנכדים. כל בוקר הייתה יוצאת איתי לצעידות, יחד היינו צועדים ושברנו שיאים. ניצלנו כל רגע בחיים. היא ידעה להתאים ארוחה לכל אחד ואחד במשפחה בארוחות שישי. האובדן שלך קשה ועמוק. המורשת שלך היא הזיכרונות הטובים שהשארת לנו. תנוחי על משכבך בשלום".
