יממה לפני חג הפסח, משפחות החטופים תוהות כיצד בכלל ניתן לחגוג נוכח המציאות הקשה והבלתי נתפסת, שנמשכת כבר למעלה מחצי שנה, שבה יקיריהן מוחזקים בשבי. ארבע אמהות שילדיהן בעזה קראו הערב (א'): "הזדהו איתנו ולו במעט - השאירו כיסא ריק ליד שולחן החג".
"בעוד פחות מ-24 שעות העם היהודי יחגוג את חג החירות. אך חירותה של מדינת ישראל נלקחה ממנה לפני 200 ימים, והיא לא תשוב, עד לשחרורם של 133 החטופים והחטופות הנמקים בשבי חמאס", נכתב בהודעת מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים.
"איך אפשר לחשוב על שולחן ועל ברכות?"
(צילום: מטה משפחות החטופים)
דלית שתיוי, איילת סמרנו, אסתר בוכשטב וגליה דוד; ארבע אמהות לארבעה בנים חטופים, נעמדו הערב בכאב ליד השולחן "החגיגי" הערוך בכיכר החטופים בתל אביב, והתקשו לדמיין את ערב הסדר בלי בניהם.
דלית שתיוי, אימו של עידן שתיוי, אמרה: "200 ימים שהוא לא איתי. אני לא יכולה לשבת לליל הסדר כשהנשמה שלי איננה, אני לא יכולה לשבת ולקרוא 'מה נשתנה' ו'בני חורין'. אי אפשר לחגוג את חג החירות כשהם בשבי כבר 200 יום".
איילת סמרנו, אימו של יונתן סמרנו, שיתפה בתחושותיה: "איך אפשר לחשוב בכלל על המילה 'חג'? איך אפשר לחשוב בכלל על המילה 'מסובין'? איך אפשר לחשוב על שולחן, על ברכות? הילד שלי נמצא שם ואני לא יודעת מה איתו, מה עושים איתו. אני קוראת לכל עם ישראל להזדהות איתנו, להרגיש טיפה ממה שאנחנו מרגישים: תשאירו כיסא ריק בשולחן איתכם ותאמצו חטוף אחד מתוך 133 חטופים, אחד שיישב איתכם סביב השולחן".
אסתר בוכשטב, אימו של יגב בוכשטב, קראה: "אני פונה למנהיגי המדינה: איך תוכלו לחגוג את היציאה מעבדות לחירות? איך תוכלו להסב לשולחן החג? כאשר בני והחטופים האחרים נמקים בתופת, במנהרות חמאס, בידיעה שאתם לא עשיתם ולא עושים הכול כדי להחזירם. הם היו צריכים להיות איתנו היום ולא להשאיר כיסא ריק. אני לא רוצה כיסא, אני רוצה את הבן שלי וכל החטופים איתנו במקום כל הכיסאות וכל הפוסטרים".
גליה דוד, אימו של אביתר דוד, שיתפה: "לנו אין סדר - כלום לא בסדר. עד שלא יוציאם לא נוכל לחגוג את חירותם ואת חירותנו שלנו. אנחנו עדיין ב-7 באוקטובר - עם עננה כבדה מעלינו. תחשבו שאביתר הוא בן משפחתכם, תחשבו על כל חטוף או חטופה שהיא בת משפחתכם - הייתם יכולים לחגוג את חג החירות בלעדיהם?".
"ליל סדר עם הרבה דמעות"
(צילום: ליאור שרון)
מוקדם יותר היום, רייצ'ל גולדברג-פולין, אימו של החטוף הירש, שנבחרה בשבוע שעבר לרשימת 100 המשפיעים בעולם של מגזין "טיים" האמריקני, סיפרה בריאיון ל-ynet על חג הפסח שבמשפחתה יציינו השנה ללא בנה. "יש לנו חברים יקרים שהם כמו משפחה, וכמה מבני המשפחה יהיו שם", היא אמרה על ליל הסדר מחר. "אנחנו נהיה מאוד עדינים ורגישים לעובדה שזה עלול להיות ליל סדר עם הרבה דמעות. נעשה כל שביכולתנו, תוך רגישות רבה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים שלנו. זה בהחלט הולך להיות אכזרי וזה לא ייראה הגיוני לאף אחד. זה דורש כמות עצומה של מאמצים פסיכולוגיים ונפשיים. כל יום כדי לקום מהמיטה ולהיראות כמו בן אדם נורמלי".
סימונה שטיינברכר, אמה של החטופה דורון שטיינברכר, אמרה במשדר כי היא לא האמינה שיגיע פסח ובתה לא תשב בשולחן ליל הסדר. "אני לא האמנתי שנגיע לפסח בלעדיהם", שיתפה. "אני חיה בתחושת אימה שלא מרפה ממני, חושבת מתי זה יסתיים, עם חשש איום ונורא לדורון, לחטופות, לחטופים ולכל מי ששם. מחלחלת בי מחשבה מה יהיה ואם יעשו הכול כדי להוציא אותם. כי אני כבר לא רואה את הנחישות שהייתה אצל כולם בכל שיחה, ואני מפחדת עד כאב גוף ממש שלא יצליחו להוציא אותה משם, שזה האסון הכי גדול שיכול להיות, כי חמאס כבר צמצם את מספר החטופים שהוא אומר שהם אצלו ועדיין בחיים".
על ליל הסדר אמרה סימונה כי "לא יהיה שולחן סדר. אנחנו נשב כל המשפחה לארוחה יחד, כולנו נשב עם הבעל שלי והמשפחה שלו, וזה יהיה ביחד. הפחד שחווינו ב-7 באוקטובר בכפר עזה עדיין קיים בנו. כל החיים שלנו נעצרו וזה לא ייעלם עד שכל החטופים ועד שהמשפחות שלנו יחזרו. אנחנו קפואים ב-7 באוקטובר, וכדי שזה ישתנה אנחנו צריכים שהחטופים יחזרו. אנחנו צריכים שהמשפחות שלנו יחזרו".
"מה שלא מבינים זה שאנחנו עדיין ב-7 באוקטובר"
(צילום: ליאור שרון)
לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי מירן שחטוף בעזה, אמרה גם היא כי "לא נראה לי שמישהו בכלל האמין שאנחנו נגיע לימים האלו". לדבריה, "כל פעם שיש איזה מועד אני אומרת לעצמי 'עד המועד הבא הוא יהיה פה'. ביום ההולדת שלי אמרתי שביום ההולדת של עלמה הוא יהיה. הוא לא היה, אז אמרתי ביום ההולדת של עלמה שעד היום ההולדת שלו הוא יהיה, והוא לא. אנחנו שבוע וחצי אחרי היום ההולדת של עמרי, בחג החירות שהוא לא חירות. אין חירות, הם שם, אני חושבת על הסדר לפני שנה, כשהייתי ארבעה ימים אחרי הלידה שלי עם עלמה. הרגשנו סוף-סוף משפחה אמיתית, גם שני מבוגרים, שתי ילדות, משפחה - והנה פסח אחרי שנה ואבא עדיין בעזה".
לדבריה, "זאת מלחמה וזה מאבק, זו טראומה מתמשכת. אנחנו כמשפחה היינו בני ערובה כולנו ביחד ב-7 באוקטובר, ואם חשבתי שנצליח באיזשהו שלב להשתקם, אז לא. רוני בת שנתיים וחצי ועלמה בת שנה, והן עדיין בטראומה. אנחנו לא יכולים אפילו להתחיל לדבר על הפוסט-הטראומה. אנחנו לא יכולים לשקם את הדבר הזה ונראה לי שזה אחד הדברים שלא מבינים - אנחנו עדיין ב-7 באוקטובר, זה יום אחד ארוך בשבילנו".
